ערעור על דחיית תביעת דמי אבטלה בשל אי-התקיימות יחסי עובד-מעביד

מבוא בתביעה זו עותר התובע כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע או המוסד) לדחות תביעתו לתשלום דמי אבטלה בשל העובדה שהתובע לשיטת המוסד אינו בבחינת "מבוטח מיוחד" בהתאם לסעיף 160(ו) לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ח – 1995 (להלן - החוק).

התובע, אשר אינו מיוצג על ידי עורך דין, מסר עדות ראשית בעל פה (מעבר למסמכים שהגיש לבית הדין) ונחקר בחקירה נגדית בדיון ההוכחות שהתקיים ביום  7.1.2020.

התובע הגיש ערעור על ההחלטה לאשר הגשת הודעה לצד ג' (בר"ע 64964-05-19).

במסגרת העירעור הבהיר התובע כי אינו טוען שהיה עובד שכיר בתקופה שבה היה לו הסכם היתקשרות עם אפקון כעצמאי ולאור הבהרתו האמורה והצהרתו ברוח זו התקבלה בקשתו וההודעה לצד שלישי נמחקה.

לטענת הנתבע, התובע התייצב לראשונה בלישכת התעסוקה ביום 20.8.2017 [נ/2] ועל כן התאריך הקובע ביחס אליו יש לבחון את זכאותו של התובע לדמי אבטלה הוא יום 1.8.2017, וזאת בהתאם לסעיף 158 בחוק.

נפנה לבחון האם התובע עומד בדרישת תקופת האכשרה בהתאם לסעיף 161(א) לחוק הקובע כי "תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע", כלומר 12 חודשים קלנדריים בהם מבוטח התובע דמי אבטלה עבד כשכיר עבור מעסיק ששילם לנתבע דמי ביטוח אבטלה עבורו.

ניתן היום, ה' אב תש"פ, (26 יולי 2020), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול הראיות ואת העדות שהוצגה לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה ומשכך אין מנוס מדחיית התביעה.

הגענו לכלל מסקנה כי הטענה בדבר התייצבות התובע בלשכת התעסוקה כדורש עבודה בחודש אוגוסט 2016 לא הוכחה.

מהטעמים האמורים אין מנוס מדחיית התביעה.

השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת חופית גרשון יזרעאלי; ב"ל 50966-04-18), שבו נדחתה תביעתו של המערער לדמי אבטלה בשל העידר תקופת אכשרה, מהטעם שלא היתקיימו יחסי עבודה בינו לבין חברה המצויה בבעלות הוריו.

קביעות בית הדין בעיניין זה הנן ארכאיות ואינן תואמות את המציאות שלפיה עובדים רבים עובדים מביתם עת עבודתם אינה מחייבת נוכחות יומיומית במקום עבודתם; אין כל סתירה בין גירסתו של המערער לבין גירסתו של אביו לעניין הקף ומקום ביצוע העבודה, ועדותם של המערער ואביו היו עקביות ומהימנות; ההטבות בעין שקבל המערער הן שוות ערך לתשלום שהגיע לו בעד פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, ובכל מקרה זכותו של עובד לדמי אבטלה אינה נשללת בשל אי תשלום זכויות סוציאליות על ידי המעסיק; מכלל הראיות והעדויות עולה כי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה היתקיימו יחסי עבודה בין המערער לבין החברה, שכן הוכחו הן תשלום שכר באופן קבוע והן ביצוע עבודה מקצועית, ואין לשלול את מעמדו של המערער כ"עובד" רק בשל הקרבה המשפחתית לבעלים של העסק שבו עבד.

...

הכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלה, החסר הראייתי - עדות של גורמים בשיכון ובינוי על מהות ההתקשרות עם החברה ופעילותו של המערער במסגרת עבודתו בחברה אל מול שיכון ובינוי – יכול להוביל גם למסקנה כי המערער לא הוכיח כי נתן שירותי ייעוץ לשיכון ובינוי במסגרת עבודתו בחברה.

כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעי מעדות המערער ואביו והראיות שהיו לפניו, כמו גם על העדויות והראיות שלא הובאו לפניו, שלפיה המערער לא הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין החברה, וכפועל יוצא מכך לא צבר תקופת אכשרה הנדרשת לצורך תשלום דמי אבטלה.

המערער ישלם למוסד שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 38044-02-20 12 מרץ 2021 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק נציג ציבור (עובדים) מר אבשלום אייזנר נציגת ציבור (מעסיקים) גב' שלומית לוי התובעת חני סבן בעצמה הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אבראהים חורי פסק דין

תביעה זו נסובה סביב השאלה האם יישם הנתבע נכונה את הוראות פסק דינה של השופטת שרון אלקיים ב"ל 33660-08-17 מיום 23.12.19 (להלן: "פסק הדין") ביחס לתשלום דמי האבטלה של התובעת.

משעה שחלף המועד להגשת ערעור ובית הדין אינו מהוה ערכאת ערעור על מותב אחר בבית דין זה, יש לדחות את התביעה.

תביעת התובעת בגין דמי אבטלה נדחתה חלקית מאחר ולא התייצבה כדורשת עבודה בשירות התעסוקה וזאת לאור פסק דינה של השופטת אלקיים מחודש 12.19 , אשר פסקה כי דמי האבטלה ישולמו לתובעת בהתאם להתייצבותה בשירות התעסוקה.

התובעת אישרה בעדותה כי התייצבותה בלישכת התעסוקה לא היתקיימה באופן מלא על כן ,בהיעדר התייצבות בלישכת התעסוקה אינה זכאית לדמי אבטלה בגין תקופת אי התייצבותה.

...

אשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש , משעה שנדחתה תביעתה ולא נמצאו אדנים לתמיכה והוכחת טענותיה דין תביעתה בגין רכיב זה אשר רק במקרים מיוחדים וחריגים יתקבל, להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

בשם לב לתוצאת ההליך ומשעה שלא היה כל מקום להגשתו, תשלם התובעת לנתבע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

עסקינן בעירעור על החלטת הנתבע, לפיה נדחתה תביעתו של התובע לתשלום דמי אבטלה, עקב כך שלא צבר תקופת אכשרה כנדרש על פי החוק.

לפיכך, טען הנתבע כי לא היתקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין החברה שבבעלות אחיו, ולאור זאת התובע לא צבר תקופת אכשרה כנדרש, ודין התובענה להידחות.

לפיכך, נישאל התובע היכן התלוש של חודש נובמבר, ותשובתו היתה "לא צירפתי". כשנשאל שוב היכן התלוש, השיב "לא צירפתי כי אין". כשנשאל כיצד זה לא קיבל תלוש שכר בחודש נובמבר, השיב "לא צירפתי כי לא קבלתי תלוש של חודש נובמבר. מה שצירפתי זה מה שהיה לי". כשנשאל כיצד לא ביקש מהמעסיק תלוש שכר כדי להגישו לבית הדין, השיב "אני לא מיתערב בכל הפרוצידורה של הכנת תלושים ומה לכתוב. אני לא מכתיב להם". כשנשאל אם פנה לבקש תלוש ונענה בשלילה, השיב כי הבין שהנתבע אינו מאשר יחסי עובד מעסיק, ולכן לא היה טעם בהמצאת תלוש נוסף.

ניתן היום, י"ד אייר תשפ"א, (26 אפריל 2021), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

לפיכך, הנתבע ישלם לעד זה הוצאות בגובה 350 ש"ח בתוך 45 יום.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא עבד בחברה שבבעלות אחיו בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019.

לפיכך, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 3,500 ₪ בתוך 45 ימים מהמצאת פסק הדין.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגת הציבור גב' אורנה רזניק; ב"ל 10934-06-21), במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לדמי אבטלה ודמי לידה לאחר שנקבע כי אין לראותה כעובדת במשרד שמאות שבבעלות בן זוגה.

תביעתה לדמי לידה ביחס להעסקתה במשרד נדחתה, וסמוך לאחר מכן נשללה רטרואקטיבית גם זכאותה לדמי אבטלה בגין העסקתה במשרד ונוצר לה בגין כך חוב בסך של 52,584 ₪.

על כך הוגשה תביעת המערערת לבית הדין האיזורי, במסגרתה טענה כי היתקיימו יחסי עבודה בינה לבין בן הזוג, ועל כן היא זכאית לדמי אבטלה ודמי לידה ביחס להעסקתה במשרד.

כמו כן, המערערת לא הסבירה כיצד עבדה במקביל כסייעת בגן ילדים כאשר לטענת בן זוגה עבדה במשרה מלאה כל יום מ-08:00 עד 16:00 או 17:00 (אם כי יצוין שהעיד כי כך היה "רוב הזמן"), וכן לא נתנה הסבר המניח את הדעת כיצד הספיקה לעבוד עד השעה הנטענת בראשון לציון ולהספיק לאסוף את בתה מהגן ב-16:30 ברמת גן. טענות הצדדים בעירעור לטענת המערערת, שגה בית הדין האיזורי עת קיבל את קביעת המוסד לפיה לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין בן הזוג ועל כן היא אינה זכאית לדמי לידה ודמי אבטלה על פי החוק.

בהקשר זה מפנה המערערת לפסק הדין בתיק ב"ל (איזורי ת"א) 43321-09-20 שרון ספיאשוילי - המוסד לביטוח לאומי (22.7.22), בו הוכרו יחסי עבודה של בני מישפחה תוך היתחשבות בתקופת הקורונה וכן לפסק הדין בתיק ב"ל (איזורי ת"א) 11060-04-20 עדנה נהרי - המוסד לביטוח לאומי (8.7.22), בו נקבע כי העדר מינוי מחליף בחופשת לידה בתקופות קצרות לא מונע קביעת יחסי עובד-מעסיק.

...

בנסיבות העניין אף לא מצאנו כי יש ליתן משקל משמעותי לכך שלא נשכר עובד חלופי לתקופת חופשת הלידה לצורך מילוי מטלותיה של המערערת, וסביר היה בנסיבות העניין - כאשר דובר בחופשת לידה בת כחצי שנה ובעסק משפחתי בתחילת דרכו הפועל מבית הוריה של המערערת - כי בן הזוג ייקח על עצמו (כפי שהעיד כי עשה) לבצע את מטלותיה של המערערת בתקופת חופשת הלידה.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המערערת לבין בן הזוג במקום העבודה "דוד לומברוזו - שמאות רכב וסקרים" בחודשים שבמחלוקת.

סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט לעיל.