לטענת הנתבעת (להלן: "המבקשת") דין התביעה כנגדה להדחות על הסף, מחמת חסינות החלה על החלטות שיפוטיות של כב' המפקח על המקרקעין (להלן: "המפקח"), החלטות העומדות בבסיס התביעה שלפני.
נקבע כי מהות התביעה הינה ערעור על הכרעתו המשפטית של המפקח, כי קבלת התביעה משמעותה כי בית משפט השלום מהוה ערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי לא ניתן להעלות טענות כנגד פסק דין של בית המשפט המחוזי במסגרת תביעה בבית משפט השלום, כי פסק דינו של המפקח ניתן במסגרת תפקידו בהתאם לסמכותו, כי ההלכה ברוב המוחלט של פסקי הדין היא כי חסינות שיפוטית היא מהותית ומכאן שגם לא ניתן להגיש תביעה כנגד המדינה וכי אין תוחלת לניהול ההליך, דבר המצדיק דחיית התביעה על הסף.
סעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דחיה על הסף, קובע:
"(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. (ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את העניין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט"
חסינות שיפוטית:
התביעה הנזיקית שלפני הוגשה כנגד המבקשת- המדינה על סך של 500,000 ₪.
...
לטענת הנתבעת (להלן: "המבקשת") דין התביעה כנגדה להידחות על הסף, מחמת חסינות החלה על החלטות שיפוטיות של כב' המפקח על המקרקעין (להלן: "המפקח"), החלטות העומדות בבסיס התביעה שלפני.
לחלופין ובמצטבר לטענתה זו, דין התביעה כנגדה להימחק מחמת העדר עילה ובהיותה קנטרנית וטורדנית וכן מחמת מעשה בית דין, נוכח הקביעות שנקבעו בהליך קודם שהגיש התובע (להלן:"המשיב") במסגרת ת"א 28557-12-15 קביאטובסקי נ' המפקח על רישום מקרקעין בעכו – יובל וסרקרוג (להלן:"ההליך הקודם").
דיון:
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה להורות על דחיית התביעה על הסף.
לפיכך, נוכח האמור לעיל בפרט באשר לחסינותו השיפוטית המהותית, המלאה והמוחלטת של המפקח ונוכח קביעת בית המשפט באשר להעדר אפשרות לתבוע את המדינה מאותם הטעמים, לא היה כל מקום להגיש את התביעה שלפני ואין כל מקום לדון במסגרתה בטענותיו הממוחזרות של המשיב אשר הוכרעו זה מכבר ומן הטעם הזה בלבד דין התביעה להידחות.
סוף דבר,
הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית על הסף.