תביעה זו עניינה ערעור על החלטת הנתבע לדחיית תביעת התובעת לנכות כללית.
לעמדתו, חלק משקולי החקיקה של חוק הביטוח הלאומי הוא שיקול תקציבי ועל כן אין מקום לחרוג מגבולות הוראות החוק שהתווה המחוקק ולהטיל מעמסה כספית על הנתבע מקום שהמחוקק לא התכוון לעשות כן.
לעמדתו, לא יכול היות חולק כי הוראות החוק ברורות ומפורשות ולא ניתן להסיק מהן אלא מסקנה אחת והיא כי התובעת לא היתה מבוטחת בביטוח נכות במועד שבו הגישה את תביעתה לקיצבה.
אולם, בהעדר ראיה נוגדת, יש לפרש את החקיקה כמכוונת לעלות בקנה אחד עם עיקרון השויון" (דפנה ברק-ארז, משפט מינהלי עמ' 673 (2010); הדגשה שלי – י.א.ש.).
עוד נכתב בדברי ההסבר כי "הועדה סברה כי יש מקום לעיגון המלצותיה בחקיקה ראשית, לנוכח היותו של ההסדר המומלץ מקיף וראשוני וכדי להבטיח שויון בין כלל תושבי מדינת ישראל" (הצ"ח – הממשלה 64, ח' בחשון התשס"ד 3.11.2003; הדגשה שלי –י.א.ש.).
בחינת כל האמור, היינו, פרשנות העולה בקנה אחד עם עיקרון השויון העומד בבסיס השיטה המשפטית, המטרה לעודד אנשים להמשיך ולעבוד ובמקביל, תכלית גמלת הנכות הכללית להקנות גמלה למי שאיבד מכושרו להישתכר, והעובדה כי הלכה למעשה, המוסד מחייב את האשה העובדת אשר הגיעה לגיל פרישה להמשיך ולשלם דמי ביטוח ואינו מעניק לה קצבת אזרח ותיק עקב הכנסותיה – מביאים לכלל המסקנה כי פרשנות הנתבע עולה כדי אפלייה פסולה שאין לה הצדקה עניינית וכי אין כל הצדקה להפלות בין גבר עובד לאשה עובדת, וודאי מקום שבו האישה המשיכה לעבוד כאשר טרם הגיעה לגיל פרישת חובה.
...
לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע שלפיה, ישנו אגד של זכויות וחובות הנגזרות מפרשנות המונח "גיל פרישה", אלא שבהינתן שניתן לנקוט בפרשנות המקדמת את עקרונות היסוד של שיוויון ורווחת האדם העובד (שכאמור עולה בקנה אחד עם האינטרס החברתי של עידוד עבודה לפחות עד לגיל פרישת חובה), סבורנו כי זו הפרשנות הראויה שיש לילך בה וכי ניתן להתאים את יתר ההוראות לפרשנות זו ככל שיש צורך בכך.
בחינת כל האמור, היינו, פרשנות העולה בקנה אחד עם עקרון השוויון העומד בבסיס השיטה המשפטית, המטרה לעודד אנשים להמשיך ולעבוד ובמקביל, תכלית גמלת הנכות הכללית להקנות גמלה למי שאיבד מכושרו להשתכר, והעובדה כי הלכה למעשה, המוסד מחייב את האישה העובדת אשר הגיעה לגיל פרישה להמשיך ולשלם דמי ביטוח ואינו מעניק לה קצבת אזרח ותיק עקב הכנסותיה – מביאים לכלל המסקנה כי פרשנות הנתבע עולה כדי אפלייה פסולה שאין לה הצדקה עניינית וכי אין כל הצדקה להפלות בין גבר עובד לאישה עובדת, וודאי מקום שבו האשה המשיכה לעבוד כאשר טרם הגיעה לגיל פרישת חובה.
על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת.
