ערעור על דחיית תביעה לפטור מדמי ביטוח לנכה צה"ל

בהתאם להודעת פקידת תביעות אבטלה למערער מיום 5.3.20 (שצורפה לכתב הגנה של המוסד לביטוח לאומי, שהוגש לפני שההליך נגד המוסד נמחק), עד סוף חודש פברואר 2020 המערער ניצל 67 (מתוך 67) ימי אבטלה ב-11 החודשים שקדמו לחודש 2/2020.

המערער חזר ופנה למוסד ולאחר פניות וחוזרות התקבלה לבסוף תשובה לפיה כאשר הוא סיים לחתום אבטלה בסוף חודש 2/2020, התיק שלו ניסגר וכי היה על המערער להגיש תביעה מחודשת.

אם המערער טענה שהמערער נכה צה"ל ויש לו בעיות זכרון, והמערער טען שנציגי המוסד לביטוח לאומי אמרו לו בחודש אפריל 2020 שהוא ימשיך לקבל דמי אבטלה עקב משבר הקורונה, ולשאלתו מה עליו לעשות, השיבו לו – "כלום כי כבר חתמתם אבטלה קודם". נציגת המשיב הבהירה עמדתה כי אין אפשרות לרשום למערער התייצבות רטרואקטיבית.

לטענת המערער, בתקופת הקורונה ממילא התייצבות ממוחשבת אינה מהותית, ובשים לב להטעייתו ומצבו הרפואי, המערער היה פטור מהתייצבות, ולמצער – מן הדין להכיר בהתייצבותו בדיעבד.

עמדת המשיב המשיב מבקש לדחות את העירעור בשל כך שהמערער לא נרשם כדורש עבודה לאחר סיום תקופת האבטלה הקודמת בחודש 2/20, ומשכך לא יכולה לקום לא זכאות לדמי אבטלה בהתאם לסעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי.

...

בסופו של דבר, על המערער לשכנע בקיומה של הצדקה לאישור רישום רטרואקטיבי, ולא מוטל על המשיב להוכיח שלא מתקיימת הצדקה כזו.

סוף דבר הערעור נדחה.

תביעתו להחזר דמי ביטוח לתקופה זו נדחתה בהחלטה מיום 24/12/14 נשוא ערעור זה. הנתבע טען לדחייה על הסף מחמת היתיישנות ושיהוי .

לטענתו פנה ביום 1.1.14 באמצעות בא כוחו לקבלת פטור מדמי ביטוח ומס הכנסה עקב היותו נכה צה"ל לפי סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי ובעקבותיו ביקש את ההחזר.

התובע מבקש ישום רטרואקטיבי עתיר שנים שאינו עולה בקנה אחד עם פסיקה זו. חשוב מכך נאמר בו: "לאור מהותו של הביטוח הלאומי, יכול מבוטח לשלם דמי ביטוח בענף שבו הוא לעולם לא יזכה לגימלה, כגון תשלום דמי ביטוח עבור שירות מילואים גם על ידי מי שפטור משירות מילואים; יכול אדם לשלם דמי ביטוח בענף שבו הוא לא יהיה זכאי לגימלאות מסוימות בשל גובה הכנסתו (גמלת שאירים לגבר, גמלת סיעוד, גמלת נכות) או בשל כך שלא מתקיימים תנאים אחרים לתשלום הגימלה. יחד עם זאת, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק, תשלום דמי ביטוח מקנה למבוטח זכויות ביטוחיות ספציפיות, כך שקיים קשר מהותי בין תשלום דמי ביטוח על ידי המבוטח לזכאותו לגימלאות השונות, וזאת במספר היבטים.." היבטים אלו המפורטים שם, נטענו ע"י הנתבע ובצדק וגם בכך יש כדי לדחות את תביעת התובע .

...

מטעם זה דין תביעתו להחזר דמי ביטוח ששולמו במועד הקודם לסוף שנת 2007 להידחות.

מטעם זה כשלעצמו יש לדחות את מירב טענותיו נגד הנתבע ויש לדחות את תביעתו גם מטעם זה. עוד נפסק שם: "...

סוף דבר תביעת התובע להחזר דמי ביטוח ששילם התקופה הקודמת ל- 2008 נדחית.

עוד נכתב בהחלטת כב' הש' א. שניידר - "אשר לסכויי התביעה שכנגד - אמנם לא קבלתי את העמדה כי טענותיו של גולן כבר נשמעו ונדחו, וזאת הואיל וההליך שהתקיים בפני כב' השופטת רנר והערעור עליו עסקו בסוגיית פינוי המושכר בלבד , ולא נדונו במסגרתו ההיבטים הכספיים והנזיקיים הקשורים למושכר. עם זאת, אף אם לכאורה קיימת עילת תביעה בהליך שלפנינו - הרי שנראה כי סכויי הצלחתה, במתכונתה הנוכחית, מוטלים בספק. ברע"א 2623/02 סיס עיצוב נ' בזק, פ"ד נ"ז(1), 717 נאמר כי תשלום האגרה מהוה מסננת להליכי סרק ולהגשתן של תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך. כאמור, גולן נקב בתביעתו סכומים גבוהים ביותר ללא פירוט, ומבלי שהונחה תשתית ראייתית לסכומים אלו. מה גם שעל פניו נראה מחוות הדעת הפסיכיאטרית שצורפה כי לגולן יהיה קשה להצביע על הקשר שבין מצבו הפסיכיאטרי לבין הקשר עם עמר. בנסיבות אלה , נראה ראוי וצודק לפטור את גולן מתשלום האגרה עד לסכום של 300,000 ₪ בלבד, וגולן רשאי להגיש כתב תביעה מתוקן בהתאם תוך 30 ימים. ככל שיעמוד גולן על הותרת כתב התביעה על כנו מבלי להפחית את סכום התביעה - יהא עליו לשלם את האגרה במלואה." (החלטת המותב הקודם מיום 13.2.15).

חוו"ד פסיכיאטרית של ד"ר רפאל אידלמן שקבע כי הנתבע סובל מנכות נפשית של 20% לפי סעיף 34 ב' 3 לתקנות הביטוח הלאומי שנובעת ממצבו הנפשי בעבר, החל משרותו הצבאי, המשך ביחסים משפחתיים קשים, גירושים, נתק מילדיו, יחסים עכורים עם האב, מות אביו ונכדו, הדרדרות כלכלית ולא מארוע חד פעמי בעקבות פסק דין שניתן נגדו.

...

בשנת 2012 התובעים הם היורשים ובעלי המושכר, וכתושבי חוץ שיעור המס שלהם עולה ככל הנראה על 20%, ומכל מקום, הנתבע לא הוכיח דבר בענין זה. התוצאה משנקבע כי הנתבע הפר חוזה וכי קיים השתק פלוגתא בענין זה, ובנוסף, התובעים לא הפרו חוזה, הרי שעיקר תביעתו הנגדית של הנתבע בכל הנוגע לנזקיו שנגרמו לטענתו עקב הפרת החוזה על ידי התובעים - נדחית.

התוצאה היא שהנתבע רשאי היה לקזז סך של 39,621 ₪ מתוך דמי השכירות שחב בהם לשנת המס 2012.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, לאחר קיזוז 15% מסכום המס ששולם למס הכנסה בשם המשכיר, ומחייבת את הנתבע לשלם סך של 97,285 ₪ בצרוף ריבית חח"ד הנהוגה בבנק בינ"ל, כנקוב בהסכם, מיום 1.4.13 ועד התשלום בפועל.

לעמדת התובע, שווי השמוש ברכב שנימנע ממנו בשנים 2007 ועד 2013 הוא 248,040 ש"ח, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית בסך 30,112 ש"ח והחזרי דמי ביטוח בסך 17,500 ש"ח. הנתבע טוען בכתב הגנתו כי טענות התובע כבר התבררו ונדחו בעתירה המינהלית שהגיש.

התובע ערער על קביעה זו, וביום 19.3.2008 הוחלט בערעורו להכיר בנכות בברך שמאל הנובעת מזו שבברך ימין ומן השרות הצבאי בשיעור 2%, מתוך נכות כוללת בברך שמאל בשיעור 10% (עיינו, סעיפים 5-4 לתצהירו של מר סבן ונספח א' לתצהירו).

קודם להגדלת אחוזי הנכות של התובע (בשנת 2008), יש בנמצא פנייה של התובע לנתבע לגבי סיוע ברכישת רכב (מכתב מיום 12.5.2005 שבו ביקש לרכוש רכב בפטור ממכרז, וזו הטבה שניתנת לנכי צה"ל בתנאים מסוימים; נספח 14 לתצהיר התובע).

הקביעה הראשונה היא שטענות התובע בדבר קבלת אינפורמאציה שגויה ורשלנית במהלך פגישותיו עם נציגי הנתבע, ובדבר הטעה, מצג שוא רשלני או הפרת חובה כלשהיא – אינן מתאימות לדיון בהליך המנהלי, ולתובע זכות להגיש לגביהן תביעה אזרחית (פיסקה 21 לפסק-הדין): "העותר הוסיף ואמר במהלך הדיון המקדמי (כמו גם בסיכומים) כי בגלל הטעות המשרדית הנ"ל הוא קיבל אינפורמאציה שגויה ורשלנית במהלך פגישותיו עם נציגי משיב 1. העותר טען שהוא הוטעה בעצם על ידי נציגי משיב 1 לחשוב שלא מגיע לו רכב רפואי ולכן לא פנה כל השנים בבקשה מתאימה. מדובר בשאלה שהיא בראש ובראשונה שאלה עובדתית והיא לא הוכחה בפני על ידי העותר. לא זו אף זו, ההליך המינהלי אינו הפורום המתאים לברור טענה מסוג זה. ככל שהעותר סבור שעומדת לטובתו עילת תביעה בגין מצג שוא רשלני, או הפרת חובה כלשהיא מצד עובדי משיב 1, קיימת לו הזכות להגיש תובענה אזרחית מתאימה". הקביעה השניה בפסק-הדין בעתירה המינהלית היא כי טענה לנזקים שנגרמו בשל אי-קבלת ההטבה, שאינם זהים בהכרח לשווי ההטבה עצמה, היא עניין עובדתי שעל התובע להוכיח ולברר בפני הערכאה המתאימה (פיסקה 22 לפסק-הדין): "עתירת העותר, אם לתרגמה לדרישה ריאלית - היא להיפצות על הנזקים שנגרמו לו בגלל אי קבלת ההטבה, ואולם נזקים אלה, ככל שהיו כאלה, אינם זהים בהכרח לשווי הכספי של ההטבה. קיומם ושומתם של נזקים כאלה הם עניין עובדתי שעל העותר להוכיח ולברר בפני הערכאה הדיונית המתאימה לכך". כפי שצוין, ערעור על פסק-הדין בעתירה המינהלית נדחה.

אולם על אף שזו הייתה המטרה שלשמה הגיש התובע את העירעור על אחוזי הנכות שלו, לגירסתו לאחר הדיון בעירעור לא שאל את עורכת-דינו אם המטרה הושגה ("ש. כשאתה מיוצג על ידי עו"ד בהליך שכל כולו מיתנהל על פי מטרה להשיג רכב רפואי לא שאלת אם המטרה הושגה? ת. לא שאלתי אותה כי הבנתי שנכשלנו וגם היא הבינה ונפרדנו לשלום. רשום שהערעור נדחה. קבלתי 22% הוסיפו לי 15 שקל לחודש לפי מה שהבנתי נכשלתי בסיבוב הזה" (עמ' 17 שורות 28-25 לפרוטוקול; וראו גם עמ' 21 שורות 18-14 לפרוטוקול).

...

התביעה נדחית.

אשר להוצאות המשפט, אין מנוס מחיוב התובע בהוצאות הנתבע.

על כן, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח. כן יישא התובע בהוצאות הנתבע לגבי חוות-דעת המומחה שהגיש הנתבע.

ביום 8.4.21 דחה הנתבע את תביעת המערער.

כעובד עצמאי, לא חלה על המערער חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 , לפיה "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה...", כך שעליו חובת ההוכחה שהתאונה ארעה לו "...תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו", כאמור בהגדרת "תאונת עבודה" בסעיף 79 לחוק (דב"ע שם/0-117 ישראל – המוסד לביטוח לאומי .

עיון בתצהיר התובע מעלה כי הצהיר: " 3. בתקופה הרלוואנטית לתאונה , הייתי מנהל וזכיין בבריכת השחייה בכפר הנוער בן שמן... 4. בתקופה שקדמה לתאונה, הבריכה היתה עובדת במתכונת מצומצמת נוכח תקופת הקורונה, אך עדיין היה צורך לבצע הרבה עבודה של תיחזוקה שוטפת כגון ניקיון , עבודה משרדית, מענה טלפוני, תחזוקת המתקנים והציליות, ביקורות של חברת חשמל, מים, פיקוד העורף ועוד פעולות תיחזוקה רבות...." ובהמשך הצהיר: " 17. אמנם במיתחם נכחו גם מספר בני מישפחה ושתינו קפה ואכלנו ארוחת בוקר קלה טרם שניגשנו לעבודה אך מטרת הגעתי לבריכה ועבודתי בה בוצעו לתחזוקה חיונית והכרחית של הבריכה אותה אני מפעיל וזאת נוכח נתוני מזג האוויר. 18. הביטוח לאומי טענו גם כי אני הייתי מובטל באותם ימים. הטענה הזו שגויה ומטעה לחלוטין . באותם ימים הייתי עובד בשתי עבודות והייתי מובטל מעבודתי כמורה דרך ומהבריכה האחרת בה הייתי מועסק ( בריכת עדן נופך), אך עבודתי בבריכה בכפר הנוער בן שמן כלל לא הופסקה". עיון בחקירת התובע בפני חוקר הנתבע מעלה כי תצהירו לא נסתר והתובע הבהיר את הדברים: " אני עצמאי מ5/19 כמפעיל בריכה כרגע לא מעסיק עובדים. הכל אני עושה לבד גם ככה אין הכנסות. יש לי הסכם הפעלה בכפר הנוער בן שמן ככה משנת 2006 לפני זה העסק היה בריכת עדן נופך בע"מ שבעלת המניות היתה עדנה ואני הייתי שכיר אצלה עד 5/19 ואז פתחתי לבד עסק משלי. שעות הפעילות של הבריכה בימים א-שבת 8.00 -23.00 לימודי שחיה, בריכה טיפולית לילדים, שחייה התפתחות ונותן שירות לילדי הפנימיה. .. ש. מה עבודתך בפועל? ת: הכל- מפעיל מתחזק בריכה מציל, מדריך שחיה לילדי בצרכים מיוחדים ומתחזק את כל המקום - הרכבה פירוק תליה של ציליות והרכבה גינון וניקיון..." עיון בחקירתו מעלה כי גירסתו בנידון לא נסתרה וגם בעדותו הבהיר כי אכן פוטר מעבודתו כשכיר אבל המשיך בתפקידו כבעל זיכיון בבריכה שבנידון כעצמאי: " ש. בהתאם להודעה שנתת לחוקר המוסד, החל מ- 5/2019 אתה עובד כעצמאי מפעיל בריכה? ת. נכון. ש. עוד אתה מציין בהודעה שהחל מ- 2006 יש לך הסכם הפעלה עם כפר הנוער בן שמן, כאשר לפני כן הבריכה נקראה בריכת עדן נופך בע"מ, והיית שכיר שלה? ת. כן. ש. תוכל להסביר איך הדברים מסתדרים עם מכתב הפיטורים שהגשת למל"ל, נספח ג' לכתב ההגנה, שבו מצוין שהחל מחודש מרץ 2020 הפסקת לעבוד בבריכת עדן נופך? ת. אני אעשה קצת סדר שיהיה ברור מה קרה. אנחנו מדברים על התקופה, נכון ב- 5/2019 הפכתי להיות עצמאי בבריכה בכפר הנוער בן שמן, כשלפני כן זה היה חלק מבריכת נופך בע"מ. אני הגעתי למצב שהתחילה הקורונה, אז הבריכה בנופך ניסגרה מטעמים של משרד הבריאות וכו'.... העבודה שלי כשכיר בבריכת נופך, שם קבלתי משכורת, הייתי מקבל כל חודש משכורת כשכיר. אין קשר בין זה לבין העבודה שלי כעצמאי בבריכת בן שמן. חוץ מנופך גם הגשתי במסגרת העבודה השנייה שלי כשכיר, אני גם מורה דרך. מן הסתם בחודש מרץ ובהמשך, כל 2020 בעצם וגם בהמשך הייתי מובטל. לא היה לי מה לאכול בבית. זה לא משהו שבאתי ופתאום.... אנחנו מדברים על תקופת הקורונה. בריכת עדן נופך ניסגרה ופוטרתי והפסקתי לקבל שכר. אותו דבר, העבודה בתיירות, איגוד מורי הדרך ניכנס לתמונה ופנו אלי שאגיש בקשה של אבטלה. כל העבודה שלי כמדריך תיירים הפסיקה. עקב הפציעה שלי גם אח"כ לחזור לעבודה כמורה דרך זה פגע בי. לשאלתך, אני מאשר את מכתב הפיטורים, הפסקתי לעבוד שם. ש. אתה טוען שפוטרת מנופך ב- 3/2020 והיית מובטל. ת. מהעבודה שלי כשכיר, כן. ש. בתביעה למל"ל בטופס התביעה (נספח ב') ציינת כמעסיק אחרון – שראל תיירות, שם עבדת מ- 3/2015 ועד 12.3.2020, פוטרת. בס' 9 לא הצהרת על היותך עצמאי, אבל כן ציינת כי אין לך הכנסות מהמקומות הרשומים לעיל. כלומר אתה טוען שעבדת והצהרתך לדמי אבטלה היא שקרית, כי נשאלת אם יש לך הכנסות נוספות ולמעשה שיקרת כי לא היית מובטל. ת. זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עלי וזה פוגע כאחד שנתן את הנשמה ואת החיים, מאז הצבא והכל. פציעה בצבא, אני נכה צה"ל. ביקשתי את מה שמגיע לי. יש פה היתנערות של ביטוח לאומי. לפני שדיברו איתי על שראל, אמרתי שגם מהעבודה שלי בתיירות הייתי מובטל. זה היה שנת קורונה. לשאלתך, ב- 5/2019 הקמתי את העסק שנקרא שמעון איל הדרכה ויזמות שזה בריכת כפר הנוער בן שמן, זה העבודה שלי כעצמאי. אני הפעלתי וניהלתי את הבריכה הזו שבה נפגעתי." ר' עמ 1-2 לעדותו.

...

משכך שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את שני היסודות הנדרשים בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי לרבות את יסוד הזמן – " תוך כדי עבודתו" וכן את יסוד הקשר הסיבתי - " עקב עבודתו", זאת בהתאם לנדרש לפי סעיף 79 לחוק.

משכך שוכנענו כי יש להכיר בתאונה כתאונת בעבודה כמשמעותה בחוק.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.