ערעור על דחיית תביעה להעברת בעלות בקופות פיצויים

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת יפית מזרחי לוי; סע"ש 35349-10-16), שבו נדחתה תביעתה של המערערת (להלן – הקופה) לחייב את המשיב לשלם לקופה פיצוי מוסכם בסך של מיליון ₪.

עתירה לבג"צ נדחתה: בג"ץ 7774/20 ד"ר רביע אברהים נ' בית דין הארצי לעבודה (4.2.2021)] בעיניין עבודתו של המשיב בבית חולים "המשפחה הקדושה") לפיכך, לא ניתן לטעון כי ההסכם הזה היה חריג והמשיב לא הבין את מהותו והמשמעויות שהוא קיבל על עצמו בהסכמה שלו להכנס להליך ההיתמחות במתכונת זו. יתרה מכך, נוסח ההסכם שהוצג בפני המשיב היה נוסח גנרי של הקופה, אשר הוצג ונחתם בפני מתמחים ומתמחות נוספים לפניו (בהקשר זה אעיר כי אפילו טיוטת ההסכם שהועברה למשיב נוסחה בלשון נקבה.

שהרי, בסעיף 9ד בהסכם (הלא חתום) כתוב במפורש כי: "בתקופת העסקתו של הרופא ע"י הקופה, ייחתם הסכם בין הקופה לבין הרופאה (כאמור לעיל הנוסח שהועבר אליו נוסח בלשון נקבה - ע.ל.) אשר תנאי ההעסקה בו יהיו כאלה המקובלים או שיהיו מקובלים בקופה לגבי רופאים שכירים (ההדגשה אינה במקור – ע.ל.), מומחים ברפואת המשפחה, בעלי וותק דומה". ולכן דרישתו של המשיב לקבל שכר חריג שאינו מקובל בקופה לגבי רופאים במעמדו, שלא על פי העיקרון המפורט בנוסח ההסכם שהועבר אליו, הינה בלתי סבירה, ובודאי שאינה יכולה לשמש כעילה לסירובו לעמוד בהתחייבויות שלקח על עצמו מול הקופה.

...

ביטולו של ההסדר הקיים יפגע בסופו של דבר גם במתמחים (אשר מוסדות לא ירצו לממן את התמחותם בגופים חיצוניים), במוסדות הרפואיים (משום שזה יקטין את מספר תהליכי ההתמחות של רופאים), ובסופו של דבר, עקב האמור לעיל, במערכת הבריאות כולה.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, לו דעתי הייתה נשמעת הייתי פוסק כי המשיב לא עמד בהתחייבויותיו, תוך חוסר תום לב קיצוני ותוך ניצול לרעה של כשלים מנהליים בהליך מצד המערערת.

סוף דבר על דעת רוב חברי ההרכב, כנגד דעתו החולקת של נציג הציבור מר עצמון ליפשיץ, נדחה הערעור ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בבאר שבע חדל"פ 5799-11-20 דוד ציון נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז באר שבע והדרום ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו כפכפי מבקש/חייב דוד דוד ציון משיבים 1. ממונה על חידלות פרעון – מחוז באר שבע והדרום, משרדי ממשלה 570001775 2. יעקב שטרית (נושה), ת"ז 024399743 3. אפרת שיטרית (נושה), ת"ז 028655884 4. מגה 2000 פרינט אחזקות (2007) בע"מ (נושה), חברות 514048529 5. פטקום אלקטריק אילת בע"מ (נושה), חברות 514708114 6. ק.ט מגה אלקטריק אילת (2013) בע"מ (נושה), חברות 514909548 7. שגיא ניהול (אילת 2013) בע"מ (נושה), חברות 514928308 8. טל פנחס (נושה), ת"ז 033396920 9. עו"ד שרון בירון מרקוביץ (מנהלת ההסדר), ת"ז 028908861 10. בנק דיסקונט בע"מ - סניף שדרות התמרים 2 אילת (נושה), חברות 511754798 11. אמטל מחשבים בע"מ (נושה), חברות 513436255 12. אגף מס הכנסה (נושה), גופים על פי דין 520040225 13. קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים (נושה) פסק דין

בהליך זה מונתה כמנהלת ההסדר מי שהייתה המנהלת המיוחדת של החייב בהליך הפש"ר, בדווח מנהלת ההסדר לקראת הדיון שנקבע לאישורו, ציינה כי החייב מציע להעמיד את הקופה על הסך הקרוב לסך של 1.8 מליוני שקלים כאשר סכום זה כולל את הסך הנ"ל שנימצא בקופת הנשייה לאחר שהועבר מקופת הפש"ר. הנאמנת ביצעה חישוב של חלוקת דיבידנד נטו לנושים ועל בסיס הצעת החייב תוך שהיא כוללת בדווח את תביעות החוב של קבוצת שטרית אשר נדחו (ערעור על דחיית תביעות החוב תלוי ועומד).

בע"א 3932/21 אלי בוארן נ' כונס נכסים הרישמי, 11.08.2021, הבהיר בפיסקה 19 בית המשפט את גדר ההתערבות בהכרעה בתביעות חוב על ידי בעל התפקיד: "גם אין ממש בטענות המערער בדבר מתכונת הדיון בהכרעה בתביעת החוב על ידי המנהל המיוחד. ככלל, תפקידו של בית המשפט בדונו בעירעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב מצטמצם לפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו, ולבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. הפיקוח השפוטי על פעולותיו של בעל תפקיד מתאפיין איפוא בריסון ובהתערבות מצומצמת, כאשר לבעל התפקיד מוקנה שיקול דעת רחב בבצוע תפקידו (רע"א 8038/20 ב.ר.ן יזמות והשקעות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ (בפרוק), פסקה 40 (26.1.2021); ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, [פורסם בנבו] פסקה 15 (27.12.2010); ע"א 2499/19 ‏רשות המסים אגף המכס והמע"מ נ' עו"ד פיני יניב, [פורסם בנבו] פסקה 42 (19.1.2020)). הגם כי הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב המופנות כלפי חייב היא הכרעה בעלת אופי שפוטי, אין משמעות הדבר כי על בעל תפקיד לנהל "הליך משפטי", לרבות שמיעת עדויות, ניהול חקירות וכיו"ב על כל רכיביו.

...

ביום 13.4.21 נשלחה הודעה לנושים כי הצעת ההסדר תידון במועד האסיפה הנדחית ונשלחו הודעות פרטניות לנושים בעלי זכות ההצבעה.

לא מצאתי כי מדובר במקרה הקיצוני בו ראוי להתערב בהסדר ולא שוכנעתי כי הנושים המתנגדים להסדר היו מקבלים תמורה גבוהה יותר אם היה ניתן לגבי החייב צו לשיקום כלכלי.

סוף דבר על כן, אני מאשר את הסדר החוב.

עסקינן בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת עידית וינברגר) (להלן: "בית משפט קמא"), שניתן ביום 16.12.20, בתיק בע"ק 6336-04-19, ושבמסגרתו נדחתה תביעת המערערת לאישור עיקול זמני אצל "המחזיק" – המשיב.

באשר לעילת התביעה של המערערת כלפי תורג'מן- המעגל הראשון; עילת התביעה של המערערת כלפי תורג'מן נוצרה לאחר שהמערערת הגישה תביעת שבוב מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה ביטוח שעניינו "תיחלוף", ואשר קובע כדלקמן: "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם". אשר לזכות תיחלוף (שבוב) מכוח סעיף 62(א) חוק חוזה ביטוח ראוי להפנות לספרו של אליאס, "דיני ביטוח", מהדורה שלישית, כרך ב', דין וביטוח הוצאה לאור בע"מ, תשע"ו – 2016, נכתב כי: "זכות התיחלוף של המבטח מכוח סעיף 62(א) לחוק אינה זכות עצמאית, כי אם המחאה מכוח הדין של זכות המבוטח. המבטח אינו רוכש זכות טובה יותר מזו של המבוטח. הזכות המהותית הנרכשת על ידיו כפופה איפוא לזכויות הדיוניות של הצד השלישי כלפי המבוטח, ובכלל זה, הזכויות הנובעות מדיני ההתיישנות. משמע, מירוץ ההתיישנות של תביעת המבטח כנגד הצד השלישי מתחיל כבר במועד התגבשות העילה של המבוטח כלפי הצד השלישי, להבדיל ממועד התגבשותה של עילת התיחלוף (מועד תשלום התגמולים)" – שם, פיסקה 25.48 בעמ' 1205-1206.

משכך, מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה ביטוח קמה למערערת עילת תביעה כלפי תורג'מן שנולדה עם תשלום תגמולי הביטוח ע"י המערערת מכוח פסק הדין החלוט מיום 10.5.15 – לעניין זה אפנה לרע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נגד קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3) 49, שם נקבע כי: "באשר לנושא ההתיישנות... עילת תביעתו של המיטיב נולדת עם מתן ההטבה" בעניינינו, המערערת רכשה זכות התיחלוף נגד תורג'מן במועד תשלום תגמולי הביטוח לניזוק עבור עו"ד כהן ולכן מירוץ ההתיישנות, במסגרת מעגל זה של יחסים, מתחיל במועד תשלום זה. מסקנת בית משפט קמא בנקודה זו נכונה וראויה ולא דבק בה כל פגם המצריך היתערבות בית משפט זה. מתי נוצרה העילה בין המשיב לתורג'מן- מעגל שני; על פי הסכם המכר שנחתם בין תורג'מן למשיב ביום 13.11.1996 נקבע במפורש כי על המשיב לשלם לתורג'מן (באמצעות העברת הסכום ישירות לבנק לאומי למשכנתאות) את יתרת התמורה בסך של 28,500 $ בגין עסקת המכר לא יאוחר מיום 12.12.96.

האם פסק הדין מיום 10/5/15 יצר עילה מכוחו-עילה על פי פסק; כאן נשאלת השאלה: האם, כטענת המערערת, פסק הדין החלוט שניתן ביום 10.5.15 יצר עילת תביעה נגד המשיב, האם הוא יצר חיוב של המשיב – תשלום יתרת התמורה כלפי תורג'מן והאם מדובר בקביעה אופראטיבית שעל בסיסה ניתן להגיש תביעה מכוח הפסק כנגד המשיב? עיינתי ושבתי ועיינתי בפסק הדין החלוט והגעתי למסקנה כי בית המשפט המחוזי היתייחס לעובדה שהמשיב נותר חייב לתורג'מן סך של 28,500 $ (יתרת התמורה שלא שולמה) כעובדה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים והוא דן רק בהשלכות של עובדה זו על טענות בעלי הדין בעירעור, זאת לצד העובדה שתורג'מן לא היה צד בהליך, מבלי לכלול הוראה אופראטיבית ונותרה בתור עובדה שאינה שנויה במחלוקת .

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, איני רואה כי יש מקום להתערב בקביעות ובמסקנות בית משפט קמא.

מכאן אני דוחה את הערעור.

אני מחייב את המערערת בתשלום הוצאות ושכ"ט בהליך זה בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ), שישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידיה.

ביום 06/10/70 חתם מנהל המערערת על כתב התחייבות, שנוסחו כדלקמן: "1. אני הח"מ חיים בורנשטיין מרח' זרובבל 13 חיפה, מתחייב בזה כלפי עירית חיפה לרכוש מאת הבעלים הרשומים הנוכחיים את חלק החלקה מס. 309 בגוש 10810 המסומן באות א' במפת המדידה מס. ק/4631 (מפת ק' הבנין המאושר) או לשלם לעיריה מיד עם דרישתה את הסכום שהעיריה תהייה חייבת לשלם כפצוי הפקעתו של החלק הנ"ל וזאת למילוי הוראות תנאי מס. 1 של תנאי היתר הבניה מס. בנ. 4905/86.

אם יתברר שהפיקדון הנ"ל לא יספיק למימון הפעולות האמורות תהיה העיריה רשאית לתבוע ממני תשלום נוסף, ואהיה מחויב לשלם לקופת העיריה את הסכום הנידרש מיד אחרי קבלת דרישה לכך בכתב.

בעקבות העברת הבעלות בחלקה הרלבנטית על שם הערייה, המערערת פנתה לעירייה בכתב ביום 29/01/14 בבקשה להשבת הפקדון בתוספת הצמדה וריבית כדין ממועד הפקדתו, אך דרישתה נדחתה, בטענה כי מדובר בתביעה שהתיישנה.

...

לאור כל האמור לעיל, משאין עוד צורך בקיום ההתחייבויות שצוינו בסעיף 1 לכתב ההתחייבות ומשקבענו כי המשיבה אינו חשופה לחיוב בתשלום פיצוי עבור החלקה, על המשיבה להשיב את הפיקדון שהופקד להבטחת קיומן לידי המערערת.

בענייננו, הפיקדון נמסר לידי המשיבה ביום 06/10/70 בערכי ל"י, לכן מן ראוי לפצות את המערערת בהפרשי הצמדה ממועד זה. העילה להשבת הפיקדון לידי המערערת נוצרה ביום 13/03/13 עם רישום חלקה 309 על שם המשיבה, משכך, חישוב הריבית על הפיקדון יחל ממועד זה. סוף דבר דין הערעור להתקבל כמפורט בפסק דיננו ואנו מורים על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא.

אנו מחייבים את המשיבה בהוצאות המערערת בסך כולל של 15,000 ₪.

הנתבעים מפנים לכך שהתובעים מתעלמים לחלוטין מכך שמסמכי העברת הזכויות נחתמו ע"י האם המנוחה, 14 שנים לפני פטירתה, ובכל זאת טוענים התובעים כי העברת הזכויות היתה "בערוב ימיה". הנתבעים טוענים כי למעשה התובעים מבססים את טיעוניהם במתייחס לסעיף 114 לחוק הירושה, שעה שסעיף 114 לחוק הירושה מתייחס למצב שבו קביעת הבן הממשיך מתרחשת רק לאחר פטירת בעלי הנחלה ומדגישים כי במקרה שבפנינו, ההורים המנוחים העבירו את הזכויות בנחלה בעודם בחיים ועל כן כל הטיעון המשפטי שנטען ביחס לפצוי שיועבר ע"י הבן הממשיך כלל אינו רלוואנטי לעניינו.

עוד הנתבעים מבקשים להבהיר כי מעבר לשלושת התובעים, יש עוד חמישה ילדים של ההורים המנוחים, אשר לא הצטרפו לתביעה ולא הוזמנו לחקירה, שכן כולם היו מחזקים את עמדת הנתבעים ומתנגדים לניסיון לערער על כוונת ההורים המנוחים ומעשיהם.

ראוי היה מקום בו בעל דין מוותר על טענה שהתעקש לטעון אותה לאורך שנים, וויתר עליה רק בשלב ההוכחות, כי לא ימשיך אותו בעל דין ויטריד את בית המשפט, את בעל הדין שכנגד ואת הקופה הציבורית בטענות שהוא עצמו אינו מחזיק בהן עוד, אפילו לא לכאורה.

הטענה בדבר העברת הזכויות במשק, בהתאם לצוו הירושה גם בענין זה טוענים התובעים, בנקודות מסוימות בכתב התביעה, בדיונים, בסיכומים, כי המשק לטענתם צריך להוות חלק מעזבון ההורים המנוחים, כאשר מצופה היה שהתובעים שלפחות אחד מהם בעצמו בעליהן של זכויות ברשות במשק חקלאי, ידעו או יקבלו ייעוץ משפטי ממנו יוכלו להסיק כי טענה זו יש לדחות על הסף ומוטב לא להעלותה שכן המשק עצמו לא היה רשום מעולם "בבעלות" ההורים, אלא נרשמו לזכותם זכויות בר רשות, בהתאם להסכם התלת צדדי.

...

אינני מאמינה לגרסת התובעת 3, סבורני שהיא בחרה לזרוק לחלל האויר טיעונים שהיה נדמה לה שהיו יכולים לתמוך טענותיה מבלי שהיתה יכולה לבסס אותם.

בכל הכבוד סבורני שעצם העובדה שההורים המנוחים ידעו בחייהם לפעול להסדרת רישום זכויות, העברת זכויות ואף ביטול במקרה הצורך, אף בה יש ללמד כי לו היה נופל פגם בהסכם המשפחתי הוא הסכם המתנה שנחתם בין ההורים המנוחים לנתבעת 1, היו פועלים ההורים המנוחים או מי מהם עוד בחייהם ולראייה שלא פעלו כך והעסקה הושלמה כבר בשנת 2004.

מכל האמור והמקובץ לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה על כל רכיביה.