ערעור על דחיית תביעה להכרה בפגיעת שמיעה כמחלת מקצוע

השופטת לאה גליקסמן העירעור שלפנינו סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל-אביב בשלוש תובענות שאוחדו (ב"ל 9900-01-18, ב"ל 27785-10-18, ו-ב"ל 38233-01-18; השופט דורי ספיבק), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה בפגיעה בכתפו השמאלית בעילת המקרוטראומה, וכמו כן נדחו שתי תביעותיו להכרה בו כ-"נכה נזקק", בהתאם להוראת תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות), בגין שתי תקופות נכות זמנית שנקבעו למערער על ידי ועדה רפואית עקב ניתוח שעבר בכתפו הימנית.

ביום 4.9.2017 הגיש המערער תביעה להכרה במחלת מיקצוע או ליקוי רפואי עקב תנאי עבודה בגין הכאבים מהם סבל בכתפו השמאלית בשל קרעים בגיד ה-SS בכתף זו. ביום 24.10.2017 עבר המערער ניתוח בכתפו הימנית.

בית הדין האיזורי ביכר את עמדת ועדת הרשות בסוגיה זו, לאחר שניתח את העדויות שנשמעו בפניו בעיניין.

על כן, על אף שבעניין יפה הראל הוכרה תביעתה של קופאית ביחס לכתפה בעילת המקרוטראומה, הרי ששם הוכחו "קיומה של התשתית העובדתית הדרושה לפגיעה בדרך של מקרוטראומה וגם קיומו של קשר סיבתי-רפואי בין התנועות שהמערערת מבצעת בעבודתה לבין הופעת המחלה בכתפה" (עניין יפה הראל, בפיסקה 10).

...

בתצהיר שהגיש המערער במסגרת התביעה השלישית (ב"ל 27785-10-18) התייחס המערער לחקירתו במוסד ולכך שאמר כי הפסקת עבודתו נבעה מהניתוח שעבר בראשו, והסביר כי "באותו מעמד לא היה לי חשוב בגלל מה אני מפסיק לעבוד. האמרה הזאת הוצאה מלשוני תוך כדי רמייה של החוקרת...". אנו סבורים, כי אין לקבל את הסבריו המאוחרים של המערער לדברים שמסר לחוק המוסד, שכן הסברים אלה אינם מתיישבים זה עם זה, ויש להעדיף את הגרסה המוקדמת שנמסרה לחוקר המוסד, כחודש לפני הניתוח בכתף ימין, שלפיה השכיר את המינימרקט לעובד שלו מר גרסי ארז כבר בחודש מרץ 2017, כיוון שלא יכול היה להמשיך לעבוד עקב ניתוח הראש שעבר.

אשר על כן, דין הערעור גם בהתייחס לתביעה השנייה והשלישית, להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה במלואו.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציג הציבור מר אלי ביהרי; ב"ל 51180-09-16), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה בפגיעה בקרסול וכף רגל שמאל כפגיעה בעבודה.

בית הדין האיזורי, לאחר ששמע את עדות המערער ועיין בראיות שהוצגו על ידו, החליט לדחות את התביעה.

הפריט היחידי שעשוי להיות רלוואנטי מתוך רשימת מחלות המיקצוע הוא פריט 26 המחייב הנחת תשתית עובדתית בדבר "עבודות המחייבות תנועות חד-גווניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי העניין, החוזרות ונישנות ברציפות", כאשר המערער לא הוכיח ביצוע תנועות כאמור.

...

בהתאם להסכמת הצדדים, פסק הדין ניתן על יסוד טענות הצדדים בדיון המוקדם והסיכומים שהוגשו על ידי המערער.

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי ככלל להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפנינו ערעור על פסק דינו המאוחד של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר אלי עשור שעבין ומר ליאור לוין; ב"ל 63045-10-17; ב"ל 43083-01-18), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעה בגבו התחתון בעילת המקרוטראומה.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר שהונח לפנינו אנו סבורים כי דין העירעור להדחות מטעמיו של בית הדין האיזורי וזאת לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

לקראת תום הדיון בפנינו טען המערער כי יש להכיר בפגיעה בגב כמחלת מיקצוע, ואולם לא מצאנו מקום להדרש לכך, משזו לא היתה בחזית הטיעון בבית הדין האיזורי.

...

בסופו של יום מדובר בערעור עובדתי, ולא מצאנו עילה המצדיקה התערבותו בקביעותיו של בית הדין האזורי, וזאת בפרט נוכח התרשמותו מעדות המערער.

לקראת תום הדיון בפנינו טען המערער כי יש להכיר בפגיעה בגב כמחלת מקצוע, ואולם לא מצאנו מקום להידרש לכך, משזו לא היתה בחזית הטיעון בבית הדין האזורי.

סוף דבר – הערעור נדחה, והמערער ישלם למוסד הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

התובע הגיש שתי תובענות בפני בית דין זה במסגרתן עתר כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר בפגימות אשר נגרמו לו בהתאם להילכת המקרוטראומה או מחלת מיקצוע.

בתשובותיו מיום 3.1.22 לשאלות ההבהרה קבע ביחס לכף יד שמאל בין היתר כי: "1.א. הקריטריונים לקביעת תיסמונת התעלה הקרפלית הנם קליניים והדמייתיים. קלינית- על ידי שמיעת תלונות החולה ותאור התסמינים ועל ידי בדיקות תגר להגברת הלחיץ בתעלה הקרפלית וניקוש על מהלך העצב. בדיקות הדמיה- הולכה עצבית שבודקת את התיפקוד החשמלי של העצב ובדיקת אולטרהסאונד שבודקת את מהחל העצב המדיאני בתעלה הקרפלית ומחפשת קיומם של גורמים אשר לוחצים על העצב, דבר שיכול להסביר את הפגיעה בתפקודו.

הליקוי בצואר: כפי שציינתי בדברי ההקמה, התובע הגיש ערעור לבית הדין הארצי על פסק הדין החלקי מיום 27.5.21 ביחס לדחיית תביעתו להכרה בפגיעה בגב התחתון והצואר כפגיעה בעבודה, תיק עב"ל 48120-06-21.

נטען כי בקשת התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות נדחתה בהתאם להחלטות בית דין זה מיום 6.3.22 ומיום 21.3.22, התובע לא הגיש ערעור על החלטה זו והיא חלוטה.

...

לאור האמור, אני סבור כי יש לפתוח מחדש את התשתית העובדתית שהועברה למומחה ולהשלמתה ביחס למאפייני עבודתו של התובע עם הכלים הרוטטים, לרבות הווקר: משקלם, אופן השימוש בהם, סוג התנועות, תדירותן ומשכן, עוצמת התדר והרטט המשוקלל אליו נחשף התובע במהלך עבודתו.

מסקנתי זו עולה בקנה אחד עם האמור בפסק הדין בעניינם של הצדדים בתיק עב"ל 48120-06-21, בפרט בסעיפים להלן (ההדגשות שלי י.א): "17. התוצאה המעשית היא כי אנו סבורים – ובכפוף להערה להלן - שיש להפנות למומחה שכבר מונה בקשר לליקוי בכפות הידיים שאלות גם בנוגע לליקוי בצוואר וזאת על יסוד התשתית שהיוותה בסיס למינויו בקשר לתסמונת בכפות הידיים.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטתי לצדדים.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (הנשיאה שרה ברוינר ישרזדה; ב"ל 15588-08-23) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 4.6.23.

אין לנו השגה לעניין הטינטון, זה רק לעניין הירידה בשמיעה, חשוב לי לציין שהפגיעה באוזניים הוכרה כ[י] מחלת מיקצוע על פי פקיד התביעות ללא כל סייג, סבורים שגם אם הוא סובל מנוזלים באוזניים הפגיעה במקרה כזה היא פגיעה עצבית ולא הולכתית, אנחנו מבקשים נכות על ליקוי שמיעה משורה רעש, יש לבחון את הפגיעה לפי הירידה העצבית ולא ההולכתית, לנוזלים אין השפעה בשלב קביעת הנכות בירידה העצבית, מפנים לבדיקות בתיק שמזכות בנכות רפואית צמיתה 04/09/2019, ובהתאם לבדיקה העדכנית שהוגשה היום מ 21/6/2022 וגם הבדיקה של המל"ל במכון אסף.

פסק הדין מושא העירעור בית הדין האיזורי דחה את ערעור המבקש בהתבסס על הטעמים הבאים: הטענה כי הועדה אינה יכולה להסתמך על הבדיקה משנת 2020 משום שתוצאותיה אינן מתיישבות עם הכרת פקיד התביעות, עומדת בנגוד לקבוע בפסיקה לפיה לועדה הרפואית סמכות לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה, וכי אפשרי מצב דברים בו פקיד התביעות מכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, ודרגת הנכות של המבוטח תהא בשיעור של 0%.

...

הכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי וכן בכלל החומר שבתיק, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אין בידי לקבל את הטענה כי הסתמכות הוועדה על בדיקת 2020, אשר על פי ממצאיה המבקש אינו עומד בתנאי הסף להכרה בליקוי שמיעה לפי סעיף 84א לחוק, סותרת את ההכרה של פקיד התביעות בליקוי השמיעה.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.