ערעור על דחיית תביעה להכרה בפגיעה בעבודה כתורת הפגיעות הזעירות

בעב"ל 317/97 המל"ל נ' יניב פד"ע לה 532, 533 נקבע כדלקמן: "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח". בעב"ל 1012/00 אלי שבח – המל"ל (פסק הדין מיום 28/7/02 פורסם בנבו) נקבע: "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה.. בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הנם שניים, דהיינו הארוע – הארוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" מחלת גב נמנית על המחלות שגורמים רבים מובילים להתפתחותן (multiple causal diseases).

" בכל הנוגע לנטל ההוכחה קבע בית הדין הארצי לעבודה (ראה עב"ל 72468-03-19) כדלקמן: "נטל הראייה כי היתקיימה תשתית עובדתית לעילת המקרוטראומה מוטל על המבוטח, דהיינו המערער. נוכח האמור, היה על המערער להביא במסגרת ראיותיו את כל הראיות הרלוואנטיות, הן לעניין טיב הדרכים שבהן נהג, והן לעניין כל הנתונים הרלוואנטיים האחרים - תקופת העבודה כנהג, מספר שעות הנהיגה ביום, טיב הרכבים שבהם נהג, המצאות בולמי זעזועים ברכבם, מיקומו של כסא הנהג ברכבם, ואם יש בהם בולמי זעזועים אם לאו. זאת, הן בעדותו שלו והן בעדויות וראיות מטעמו. " מן הכלל אל הפרט עדותו של התובע בדבר נהיגתו בקווים ארוכים למשך שעות רבות ובדרכים משובשות לא נתמכה בכל ראיה.

למעשה, נסיבות העסקתו של התובע כנהג אוטובוס, בקוי תחב"צ ערוניים ובינעירוניים דומה מאוד לתנאי העבודה שנידונו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 7709-01-16 מיכאל יוגר נ' המל"ל, שם נדון (ונדחה) עירעורו של נהג אוטובוס חברת "דן" אשר עבד עשרות שנים בקוי תחבורה ציבורית בשטח ערוני, ותביעתו להכרה בפגימה בגבו כפגיעה בעבודה נדחתה.

...

כב' בית הדין הארצי לעבודה ציין בפסיקתו בעב"ל 7709-01-16 מיכאל יוגר נ' המל"ל כך: "כאמור לעיל, בהתאם לפסיקה, נסיעה בדרכים עירוניות סלולות, שאינן משובשות, לא מקימה תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטרואמה, ולאור המפורט לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלו של בית הדין האזורי כי אין מדובר בנסיעה בדרכים שאינן סלולות כדבעי.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הרי שלא הונחה תשתית עובדתית לצורך הוכחת פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, ואין מקום למינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי.

התובע לא טען ומכל מקום ולא הוצגה כל ראיה לכך שנהיגת מכלית דלק באיזור התפעולי בנתב"ג כרוכה בנהיגה בדרכים ושובשות וכיו"ב. כללו של דבר על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה ולפיכך תביעתו נדחית.

התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

המוסד לביטוח לאומי מסר לתובע הודעה כי תביעתו נדחתה מן הטעם שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו, אשר התפתחה כתחלואה טבעית.

בעב"ל 317/97 המל"ל נ' יניב פד"ע לה 532, 533 נקבע כדלקמן: "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח". בעב"ל 1012/00 אלי שבח – המל"ל (פסק הדין מיום 28/7/02 פורסם בנבו) נקבע: "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה.. בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הנם שניים, דהיינו הארוע – הארוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" כפי שנקבע בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח [פורסם בנבו] (22.12.2014) על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין.

ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

...

כללו של דבר מהטעמים שפורטו לעיל אין מנוס מלקבוע כי לא עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.

לנוכח האמור לעיל התביעה נדחית.

עניינה של התביעה שבפנינו הנה הכרה בתסמונת התעלה הקארפלית הדו צדדית כפגיעה על דרך המקרוטראומה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995.

טענות הצדדים בתמצית התובע טוען כי דחיית תביעתו על ידי ביטוח לאומי אינה מנומקת.

עוד נקבע בפסק דין אביטל כי שגרת עבודה מונוטונית לאורך שנים אינה מקימה בהכרח תשתית עובדתית למקרוטראומה, אלא אם הוכח כי ניתן לבודד תנועה חוזרת ונשנית למשך פרק זמן עבודה משמעותי: "גם במקרה של ביצוע פעולות מגוונות ניתן לבודד תנועות חוזרות ונישנות ולהכיר בתשתית למקרוטראומה, אולם גם תנועות אלו צריכות להיות מבוצעות ברצף זמן שאינו נקודתי (עב"ל (ארצי) 29222-05-21 אסף ג'אנח - המוסד לביטוח לאומי(6.01.2022) . עוד נקבע באותו עניין כי "התנועות לא צריכות להיות זהות ממש, אך עליהן להיות דומות במהותן. לצורך העניין אין דומה כיפוף הגב לפנים לכיפוף הגב לאחור. כל אחת מן התנועות עלולה לייצר פגיעה שונה. עילת המקרוטראומה נועדה לאותם מקרים בהם רצף תנועות זהות גרמו לאין ספור פגיעות זעירות שמצטברות לפגיעה הנטענת. בהעדר חזרה של התנועות לא נוצרות פגיעות זהות ומנגנון הפגיעה (אם בכלל קיים) אינו בא בגדר העילה. לכן אף אם הפעולות השונות שביצע המערער כוללות תנועות שונות שמפעילות כולן לחץ כל שהוא על הגב התחתון אין בכך די לביסוס רצף תנועות זהות." כך נקבע גם עבודה פיזית קשה כשלעצמה, שייתכן שגרמה לפגיעה פיזית, אינה בהכרח מהוה תשתית עובדתית המאפשרת הכרה בפגיעה בעבודה בהתאם לתורת המקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר נ' המוסד לביטוח לאומי (12.12.12).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו במכלול הראיות, לא שוכנענו כי התובע ביצע עבודה אשר מקיימת את התשתית העובדתית הנדרשת להכרה בפגיעתו לפי תורת המיקרוטראומה, שכן ביצע פעולות מגוונות ולא ניתן לבודד תנועה חוזרת ונשנית ברציפות לפרק זמן משמעותי.

] סוף דבר על יסוד האמור לעיל, לא שוכנענו כי התובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות בכפות הידיים או עבד עם כלים רוטטים לפרקי זמן משמעותיים, ולא ניתן לאבחן ולבודד בעבודתו תנועת גוף שבוצעה ברצף בהתאם לתורת המיקרוטראומה.

על יסוד האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

בתאריך 25.3.22 נדחתה תביעת התובע להכרה בליקוי בברכיו כפגיעה בעבודה וניתנה החלטה לעניין כפות הידיים במסגרתה נקבעה התשתית העובדתית הבאה: התובע, יליד 1953, עבד בענף המעליות במשך כ-40 שנים משנת 1979 בהרכבה, תיקון והתקנת מעליות.

בהחלטה מיום 24.6.22 (החלטה שניתנה לאחר שהתובע ביקש למחוק את העירעור שהגיש על החלטת ביה"ד בעיניין הליקוי בבירכיים – עב"ל 6431-04-22), מונה ד"ר דוד אנג'ל לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") לשם מתן חוות דעת רפואית בעיניינו של התובע על יסוד העובדות כאמור לעיל.

תשובה: "עבודה עם מכשירים רוטטים גדולים גורמת נזקים זעירים ובלתי הפיכים, שתורמים להתפתחות תיסמונת תעלה קרפלית. ניתן לכן להגיד בסבירות שמעל 50% כי יש קשר סיבתי בין העבודה לליקוי זה". שאלה 3: אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית – האם ניתן לומר שהליקוי הרפואי ממנו התובע סובל עקב העבודה נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר ובלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי הרפואי (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)? תשובה: "מנגנון התרומה של העבודה הוא בנזקים זעירים, מוגדרים ובלתי הפיכים, שמצטברים בהדרגה לכדי תרומה למחלה הנ"ל". שאלה 4: ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם לתנאי העבודה של התובע השפעה משמעותית על הליקוי (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)? תשובה: "מדובר בעבודה עם מכשירים רוטטים במשך 4 שעות ביום, במשך יותר מ-35 שנים. תרומת העבודה להערכתי היא משמעותית". שאלה 5: האם לאור החומר הרפואי היתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מיקצוע ולו על דרך של החמרה בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבו? תשובה: "מחלתו ועבודתו מתאימים גם לדרישות סעיף 14 בחלק ב' של התוספת השניה לרשימת מחלות המיקצוע. (מחלת עצב בידיים, משנית לעבודה עם מכשירים רוטטים).

דיון והכרעה: לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שבתיק לרבות לחוות דעת המומחה, לתשובותיו לשאלות ההבהרה ולטיעוניו של כל צד, מצאנו כי דין התביעה להיתקבל ויש להכיר בליקוי ממנו סובל התובע בכפות ידיו (CTS) כ'פגיעה בעבודה' לפי תורת המקרוטראומה וכמחלת מיקצוע.

...

המומחה מתייחס לעובדה, שלא הועברו אליו רישומים מסודרים של אנמנזה ובדיקה גופנית, ברם יחד עם זאת מציין, כי "סביר לדעתי שהאבחנה היא נכונה". בנסיבות אלו לא מצאנו לקבל את עמדת הנתבע ולפיה מאחר ולא הוצגו אנמנזה ובדיקה גופנית יש לדחות את התביעה.

לפיכך, נוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות דעת המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעם בית הדין ומשמדובר בשאלה שהיא בשיקול דעת רפואי, לא מצאנו כל טעם משפטי המצדיק להתערב במסקנות המומחה.

סוף דבר: על יסוד המפורט לעיל, מצאנו לאמץ את מסקנת המומחה ולקבוע כי הליקוי ממנו סובל התובע בכפות ידיו (CTS) יוכר כ'פגיעה בעבודה' הן לפי תורת המיקרוטראומה והן כמחלת מקצוע.

השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת חופית גרשון יזרעאלי; ב"ל 16915-01-16), אשר בו נדחתה תביעה להכרה במחלת סרטן הדם (לוקמיה) בה לקתה המערערת, טכנאית רנטגן במקצועה, כמחלת מיקצוע או כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה.

פרופ' קטן ציין כי מחלת הלוקמיה עלולה להגרם עקב היצטברות נזקים זעירים שגורמת הקרינה לתאים, ואם החשיפה לקרינה הייתה מעל הסף המותר לעובדי קרינה, יתכן שהיה ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה של המערערת למחלתה.

...

בזמן האירוע בשנת 2000 לא נשאה תג עין, ולאור העובדה שתג החזה נענד מתחת לחלוק העופרת, המסקנה היא שמנת החשיפה אליה נחשפה בחלקי גופה אשר לא היו מוגנים ע"י החלוק הייתה פי 32, כלומר 134.4mSv.

הפרסום גם אינו טוען שאין זה כך. הפיזור הגדול של התוצאות אינו מאפשר קבלת מסקנה חד - משמעית.

סוף דבר – הערעור מתקבל כאמור בסעיף 25 לעיל.