ערעור על דחיית תביעה להכרה בסרטן עור כפגיעה בעבודה

רקע לבקשה התובעת, אלמנתו של המנוח, ישראל מנור ז"ל (להלן: המנוח), הגישה ביום 7.9.2022 תביעה כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתה להכרה במחלת סרטן העור בה לקה המנוח כפגיעה בעבודה ועקב כך בתובעת כתלויה לפי הילכת המקרוטראומה/מחלת מיקצוע.

יש להניח שהוא ייטה יותר לעשות שימוש בשקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של הארוע נושא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעיניין זה אין לקבוע מסמרות; (ד) במקרה מתאים רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת: (ה) החלטת בית המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים" (שם, סעיף 14).

...

ובהמשך פסק הדין קבע בית המשפט את ההלכה כדלקמן: "לאחר שסקרתי את כל השיקולים לכאן ולכאן נראה לי שאפשר לנסח את ההלכה כדלקמן:

" בבר"ע (ארצי) 32115-09-20 אורי רוזן – המוסד לביטוח לאומי (5.4.2021) התייחס בית הדין הארצי לטענה כי הגרסה העובדתית האמיתית נמצאת תמיד בחזקתו הבלעדית של מבוטח וציין: "נדגיש, כי אין לקבל את טענת המוסד הגורפת כי הגרסה העובדתית האמיתית תמיד נמצאת בהחזקתו הבלעדית של המבוטח, וכפי שנפסק בעניין נגד לעתים יהיו בידי המוסד ראיות שהמבוטח (או שאיריו) אינם יכולים להשיג. כך למשל, עת מדובר בתביעה שעניינה חשיפה לחומרים, תתכן אפשרות כי בידי המבוטח- העובד לא יהיה המידע המלא על החומרים אליהם נחשף, נוכח פערי המידע בינו לבין המעסיק, ויתכן שהמידע הרלוונטי דווקא יהיה בידי המוסד בעקבות שאלונים שהופנו למעסיק או חקירה שנערכה אצל המעסיק. במקרה כזה אין כל הצדקה שלא לגלות למבוטח את ממצאי החקירה. זאת, בשונה מתביעה שבה שנוי במחלוקת עצם התרחשות אירוע תאונתי, שלגביה ככלל בידי המבוטח ולא בידי המוסד המידע בנוגע לעצם התרחשות האירוע התאונתי ואופן התרחשותו." בהמשך הפנה בית הדין הארצי לפסיקתו בעניין סורני וקבע: "העולה מהמקובץ לעיל הוא שככלל על המוסד לגלות ולהעמיד לעיון המבוטח את המסמכים המצויים בידיו והנוגעים לעניינו של המבוטח, וזאת במסגרת ההליכים המקדמיים, ובטרם יגיש המבוטח – התובע את תצהיריו.... בכל הנוגע לעיון במסמכים – למבוטח- התובע זכות לקבלם לעיון בשלב ההליכים המקדמיים, וטרם הגשת תצהירי עדות מטעמו, אלא אם מתקיים טעם לחרוג מהכלל המצדיק שלא לאפשר עיון במסמך זה או אחר (כגון מסמך שהוא בגדר התייעצות פנימית) או מתקיים טעם לדחות את מועד העיון במסמך זה או אחר לאחר שהמבוטח- התובע יגיש את תצהיריו או למועד מאוחר יותר. נוכח העובדה שעל המוסד רובץ הנטל להוכיח כי יש לדחות את מועד העיון, על המוסד לפרט את הנימוקים לדחיית העיון במסמך זה או אחר... בעת בחינת בקשתו של המוסד לדחות את העיון במסמך זה או אחר, על בית הדין להביא בחשבון כי מדובר בתביעה למימוש זכות מכוח חוק, את מעמדו של המוסד כגוף ציבורי, וכן את פערי הכוחות בין המבוטח לבין המוסד." בבר"ע 38146-06-21 אורי רוזן – המוסד לביטוח לאומי (25.10.2021) התייחס בית הדין הארצי לטענה כי כתב התביעה לא כלל את מלוא גרסת התובע וציין: "לא ברור למה יחשב "מלוא הגרסה". שהרי, אין ציפייה כי בכתב התביעה תיכלל התשתית העובדתית באותו היקף שיופיע בתצהיר.

נוכח האמור, שעה שמדובר במסמכים שעמדו בפני פקיד התביעות עת התקבלה על ידו החלטה בעניינה של התובעת, ומששוכנעתי כי התובעת הציגה גרסה עובדתית ולא עלה בידי הנתבע להצביע על טעמים המצדיקים סטייה מכלל גילוי המסמכים, ומשאין לקבל את הטענה כי מדובר בבקשה להיפוך נטל הראיה (כפי שנקבע בעניין סורני) - הרי שהבקשה מתקבלת.

התובע, מר מאיר נחמיה, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 17.6.18, על פיה נדחתה תביעתו להכיר בסרטן העור בו לקה כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המקרוטראומה (על פי סיכום אישפוז מיום 17.1.18 שצורף לתיק מדובר במלנומה בגב העליון בצד ימין), מנימוקים אלה: תנאי עבודתו/עסוקו של התובע לא קיימו תשתית עובדתית מיקרוטראומטית ולא קיים קשר סיבתי בינם לבין התפתחות מחלת סרטן העור, אשר נובעת מתחלואה טבעית.

"סוג הליקוי בו עסקינן" – טענה לפגיעה בעבודה עקב חשיפה לשמש שגרמה לסרטן העור – מחייב מתן הדעת לאופי עבודתו של התובע ולהיותו, במשך תקופה ארוכה (משנת 1999) עצמאי (שלא חלה עליו חובת תעוד מקום המצאותו).

לבסוף – אם הגעת למסקנה שקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה – האם משקלם בתוך כלל הגורמים שתרמו להתפתחות, האצת או החמרת המחלה, מגיעה כדי 20% מכלל הגורמים? החלטה על מינוי מומחה תנתן בנפרד, לאחר שתחלוף התקופה להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטה זו, או ככל שתוגש – כפוף לתוצאותיה.

...

עם זאת, על פי תיאורו של מר אילן, "הוא עשה את העבודה הוא היה הכל, חתם על חוזים, שיווק פרסם היה אחראי על הבנייה" ותפקידו כלל "פיקוח הנדסי, תיאומים מול הקבלן, התאמה לתוכניות". מר אילן ביקש לא להתייחס באופן ישיר לשאלה שביקשה להגדיר את הזמן הממוצע ביום עבודה שבו התובע היה חשוף לשמש, אך הסביר ש"הוא היה בא לשטח פעם ביום ונשאר שעה (פלוס מינוס), מבחינתי הוא ניהל את הפרוייקטים" והיה "מעורב מאד בכל מה שקרה בשטח". הוא אמנם "לא מנהל עבודה שישב בשטח מהבוקר עד הערב, אך הוא כן היה נמצא ונוכח בשטח". בית הדין סבור שעדותו של מר אילן תומכת במסקנה שבחלק משמעותי מימי העבודה של התובע, הוא היה באתרי בנייה והיה חשוף לשמש.

השאלות שיוצגו למומחה: מהי המחלה ממנה סובל התובע? האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי, ולעניין זה קיומו של קשר סיבתי נקבע אם סבירה יותר המסקנה שהיו לתנאי עבודתה תרומה כלשהי להתפתחות, להאצת או להחמרת המחלה מאשר המסקנה שלא היו להם כל תרומה כזו.

לבסוף – אם הגעת למסקנה שקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה – האם משקלם בתוך כלל הגורמים שתרמו להתפתחות, האצת או החמרת המחלה, מגיעה כדי 20% מכלל הגורמים? החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד, לאחר שתחלוף התקופה להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטה זו, או ככל שתוגש – כפוף לתוצאותיה.

מר דוד אשר (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בסרטן העור ממנו סובל כתאונות עבודה כמשמעותן בחוק 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), וזאת על פי הילכת המיקרו-טראומה.

הנתבע דחה את תביעותיו במכתבו 22.11.2016 בנימוק כי מחלתו לא נקבעה כ"מחלת מיקצוע"; לא היתקיים ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו אשר הוביל להתפתחות סרטן העור; מחלתו נובעת מחלה טבעית, והשפעת העבודה על הופעתה, ככל שקיימת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר במחלת סרטן העור ממנה הוא סובל כפגיעת עבודה וזאת בחודש ספטמבר 2016.

ראו לעניין זה עב"ל (ארצי) 32417-01-12 דליה חסידי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 02.12.2012) – "... ולענייננו אנו. כעולה מהעובדות שהובאו בפני בית הדין האיזורי, כללה עבודת המערערת במהלך היום פעולות שונות. אולם, אין די בכך כדי לדחות על הסף את הטענה לקיומן של פעולות חוזרות ונישנות ויש לבחון אם במסגרת אותן פעולות שונות שביצעה המערערת ניתן לאבחן ולבודד פעולה חוזרת ונשנית, שפעלה על מקום מוגדר, או שמא מדובר בפעולות שהן זהות במהותן, היינו, הן פועלות באופן חוזר ונשנה על אותו מקום מוגדר.

...

לגופו של עניין; מצאנו את עדות התובע אמינה וקוהרנטית כאשר גם הנתבע עמו אינו חולק על כך התובע ועסק כנהג אגד בתקופות שפורטו לעיל.

כך, במסגרת הפנייה למעסיק, השיבו מטעם חברת אגד ביום 28.12.18 כי: "מעיון בתיקו האישי של מר אשר, עולה כי אין כל אזכור לגבי כישוריו או עבודתו כמציל, כנטען. מבירור שערך עולה כי אגד העסיקה בקייטנות אגד מצילים שהיו חברי אגד." במצב דברים זה, מקום בו גם העד מטעם התובע, אשר אישר כי אכן עבד כמציל, עזב את מקום העבודה בשנת 1985, ואינו יכול להעיד על תקופה מאוחרת מכך, אין בידינו לקבל את טענות התובע בדבר עבודתו כמציל, זאת בהיעדר תשתית ראייתית מספקת.

לאור כל המקובץ לעיל, יש להורות על מינוי מומחה על בסיס התשתית העובדתית הבאה: בהתאם לאישור ההעסקה מחברת אגד, התובע עבד כנהג אוטובוס באופן בתקופות שלהלן – 16.11.72 – 1.7.82 13.9.82 – 4.7.89 8.8.89 – 22.4.90 20.1.91 – 14.2.95 1.5.96 – 30.11.97 התובע ביצע את עבודתו 6-7 ימים בשבוע, 11 שעות בממוצע ביום, בין השעות 5:00 ועד 16:00; או מהשעה 5:00 ועד 9:00, ולאחר הפסקה - מהשעה 13:00 ועד 19:00.

בטופס התביעה לקביעת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, סעיף 3, נרשם: "עבודה רבת שנים ככרסם בתעשייה הצבאית, בתוך צריף אסבסט ובחשיפה לחומרים מזיקים וכתוצאה סובל ממחלת ריאות וסרטן ריאות (כריתה)" ביום 13.08.2018, דחה פקיד התביעות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין נזק בריאות, על פי סעיף 79 לחוק, וכן לפי סעיף 296 לחוק בשל שהוי בהגשת הבקשה מיום שנוצרה העילה.

המסגרת הנורמאטיבית בעב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל - המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.10.2017) (להלן: עניין "מועדים לשמחה"), בית הדין הארצי היתייחס לרקע ההסטורי של הצורך לפיתוח עקרון תורת המקרוטראומה בכל הנוגע לפגיעות בעבודה: "תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת 'מחלות המיקצוע', מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות 'סגורה'. מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המקרוטראומה להיות 'מפלטו האחרון' של מי שאינו יכול להצביע על ארוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המיקצוע". עוד הובהר שם כי : "... אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת 'מחלות המיקצוע', תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע 'תאונת עבודה'. כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח 'תאונה', ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של 'תאונה' (פתאומיות ומסוימות). זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו ניתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים". בקשר לעילת המקרוטראומה בהתייחס לחשיפה לחומרים מסוכנים, נקבע בעיניין מועדים לשמחה כי "ההכרה בתביעות להכרה בפגיעות כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד, בדרך של מקרוטראומה, כתוצאה מחשיפה לחומרים (מסוכנים או אחרים) במסגרת העבודה ... מאז תחילת דרכו הבהיר בית הדין כי חדירה של חומרים כאלו ואחרים דרך הנשימה מהוה שרשרת של אירועים המהוים פגיעות חוזרות ונשנות". עוד נקבע בעיניין מועדים לשמחה, כי גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נידרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית הכוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנית" לחומרים.

לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה דחה את טענת השהוי בעיניין שם טוב אזולאי, וקביעותיו יפות ומתאימות גם לענייננו: "אשר להשלכות השהוי על הגשת תביעתו של המערער: גם אם היו נסיבות אובייקטיביות שמנעו הגשת התביעה בתקופת העבודה או בסמוך לאחר סיומה, נוכח מועד איבחון מחלותיו של המערער, הרי שהשיהוי מקשה על בירור התביעות לגופן. כך למשל, יתכן שאילו היו מוגשות התביעות בתקופת העבודה, ניתן היה ליתן תשתית עובדתית מפורטת יותר, כגון על יסוד יומני עבודה. מכל מקום, משנטל ההוכחה להוכחת תשתית עובדתית לעילת המקרוטראומה מוטל על המערער, ועל כן ככל שהמומחה הרפואי יקבע שעל יסוד התשתית העובדתית הקיימת בתיק לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלותיו של המערער, החסר הראייתי יפעל לחובת המערער" (עב"ל (ארצי) 14202-09-19 שם טוב אזולאי – המוסד לביטוח לאומי מיום 28.10.20, סעיף 24 לפסק הדין) (להלן: עניין "שם טוב אזולאי") משכך, אין די בטענת השהוי כשלעצמה לדחות את התביעה, אלא שיש לברר את התביעה לגופה בהתאם לתשתית העובדתית שעלה בידי התובע להוכיח.

...

נציין שקיימים רישומים רפואיים נוספים של המחלקה לרפואה תעשייתית, כגון: מסמך מיום 25.08.1996, מאת דר' א. פלמה, מסמך מיום 01.08.1999, ומיום 14.06.2000, מאת דר' דימנט מרינה, כל המסמכים הללו תומכים במסקנה כי התובע עבד בתע"ש במחלקת כרסום עם חשיפה לאמלוסיה וריחות.

כך למשל מסמך מיום 17.03.1997, מאת דר' דראגמה אוה, מהמרכז הרפואי הלל יפה, מחלקה פנימית, מסמך מיום 22.05.2013, מאת דר' אילן ליבוביץ, רופא משפחה של קופת החולים הכללית, כל המסמכים הללו תומכים במסקנה כי התובע היה מעשן כבד, במשך 20 שנה.כשנשאל בעדותו, התובע ציין שבעבר עישן 10 סיגריות ביום (פרוטוקול 30.06.2021, ע' 7, ש' 37).

לאור כל האמור לעיל, בהתאם להלכה הפסוקה ובנסיבות שצוינו, ניתן לבחון את קיומו של הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלת הריאות של התובע גם באמצעות חוות הדעת של המומחה הרפואי.

לפניי תביעת התובע להכרה במחלת סרטן העור ממנה סובל הוא כפגיעה בעבודה לאור תנאי עבודתו.

יצוין כי ביום 10.12.21, ניתן פסק דין בהליך זה במסגרתו נדחתה תביעת התובע לאור חוות דעתו של המומחה דאז, פרופ' אריה אינגבר (להלן - פרופ' אינגבר), אשר שלל קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו.

התובע הגיש ערעור על פסק הדין ביום 12.1.21, וביום 13.5.21 היתקיים דיון במעמד המשיב בלבד, משהמערער (או מי מטעמו) לא התייצבו לדיון.

...

טבלה 4 מפרטת את עוצמת הקרניים שנמדדו בכמה תהליכים ועמדות בעבודות הדפוס ומגיעה למסקנה, ש-Safe exposure time זמן חשיפה בטוח הן לתפעול חד פעמי, והן לטיפול יום יומי הוא 8 שעות.

כמו כן, ציינתי כי מאחר והתובע איינו מיוצג, המזכירות תמציא החלטתי זו לתובע.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.