ערעור על דחיית תביעה להכרה בדלקת פרקים כפגיעה בעבודה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר מוראד מפרע ומר צבי הלפרין; ב"ל 17779-10-21), במסגרתו נדחתה - בהתבסס על חוות דעתם של שני מומחים רפואיים שמינה בית הדין - תביעת המערער להכרה בליקוי בצוארו כפגיעה בעבודה.

ד"ר פריימן פירט כי המערער סובל מסוכרת ועודף משקל; כי קיים בתיקו הרפואי תעוד על כאבים בכתפיים, ברכיים, כפות הידיים, קרסוליים, מרפקים, גב תחתון וצואר מאז שנות ה-90; וכי ביום 6.9.19 נותח בצוארו בשל היצרות ספינלית בגובה 5-7C. ד"ר פריימן ביקש לעיין בבדיקות ההדמיה עצמן וקבע על בסיסן כי לשיטתו "הנבדק סובל ממחלת DISH הפוגעת בעיקר בעמוד השידרה... כפי שניתן לצפות בבדיקות ההדמיה לעמוד השידרה הצוארי והמותני. הדבר מתחיל כתמונה של דלקת פרקים, אולם, בהמשך, הדבר מתפתח לתמונה ברורה של DISH". ד"ר פריימן הוסיף כי "במידה והיה מדובר במחלה על רקע מקרוטראומה, וויברציות, הרמת משקלים וכיוצ"ב, הרי שהיתה מופיעה תמונה שונה ולא תמונה של DISH... מדובר במחלה דלקתית שגורמת להסתיידויות של הרצועות הבין חוליתיות... לאחר בדיקת 14 בדיקות הדמיה שונות על ידי, העידר פגיעה דיסקאלית והנמכה משמעותית בגובה הדיסקים, שולל מחלת מקרוטראומה בעלת משמעות...". לסיום קבע כי "ידוע כי כלים רוטטים עלולים להחמיר שינויים נווניים, אולם, התמונה הרנטגנית ברורה ובצורה חד משמעית מדובר במחלת DISH. אין כל עדות להחמרה ניוונית נוספת מעבר למחלת ה-DISH המקובלת בגילו של התובע". לד"ר פריימן הופנו שאלות הבהרה, ובתשובותיו הסביר בין היתר כי מחלת DISH כמחלה דלקתית כרונית סיסטמית אמנם מטופלת על ידי ראומטולוגים אך כיוון שהיא פוגעת במפרקי עמוד השידרה - היא ניתנת לאיבחון גם על ידי אורתופדים המתמחים בעמוד השידרה, כמותו; כי עיין במכתבו של ראומטולוג מטעם המערער (פרופ' רוזנר) לפיו בדיקות הדם ובדיקות ההדמיה מלמדות כי המערער אינו סובל ממחלת DISH אלא מ-Spinal & Lumbar Spinal Stenosis, אך הוא אינו מסכים עמו; וכי כלים רוטטים אמנם עלולים לגרום לשינויים נווניים, אך "אלו אמורים להתבטא בהרס הדיסק, היצרות המרווח הדיסקאלי ופגיעה בפסטות ולא תמונה כפי שמופיעה אצל התובע". עוד הוסיף כי גם אם יהיה מי שיסבור שאין מדובר ב-DISH, גם אז "לא ניתן לקבוע כי בעיותיו נגרמו כתוצאה ממיקרוטראומה על רקע של רטט" וזאת נוכח סוג הפגיעה.

...

עם זאת לאחר שקילה חוזרת של כלל החומר הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של הליך זה אין בכך צורך, מהטעם שאין מדובר בחוות דעת יחידה אלא בחוות דעת המתווספת לחוות דעתו החד-משמעית של ד"ר ציון, שכאמור לעיל מצאנו כי ניתן להסתמך עליה ללא קושי.

בנסיבות אלה, וכאשר די היה גם בחוות דעתו של ד"ר ציון לבדה, לא שוכנענו שהוצגה הצדקה מספקת להחזרת התיק לבית הדין האזורי בשלב זה לצורך חקירתו הנגדית של ד"ר פריימן לאחר שמוצה שלב שאלות ההבהרה, ואף לא מצאנו טעם מספיק למינוי מומחה שלישי.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

פקיד התביעות לא החליט לעניין הליקוי הצואר, שכן, לאחר שנדחתה על ידו ההכרה בליקוי בצואר, פנה אליו ב"כ המערערת בהנמקות ומסמכים רפואיים ובמענה לפנייתו נאמר לו כי העניין יובא לעיון רופא המוסד ומאז לא התקבלה כל החלטה בעיניין זה על ידי פקיד תביעות.

כאמור, ביום 23.2.2023 קבע פקיד התביעות כך "תביעתך שבנידון אושרה ביום 28/9/2022 בגין כאבים בברך וקרסול שמאל. יחד עם זאת, בהתאם לחוות דעת רופא המוסד, עליי לדחות את האבחנות בגין דלקת הפרקים, כאבי צואר שאינן קשורות לתנאי עבודתך/ לפגיעה שבנידון" (להלן: החלטת פקיד התביעות).

בעיניינו, צדקה ועדת הערר עת קבעה כי משעה שפקיד התביעות דחה באופן אקטיבי את ההכרה בצואר, היא מנועה מלדון בסוגיה זו שכן בהתאם להלכה הפסוקה " דהיינו, ועדה רפואית אינה רשאית לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין ליקוי רפואי ממנו סובל מבוטח לבין ארוע של פגיעה בעבודה, שעה שפקיד התביעות שלל מפורשות קיומו של קשר כזה. כנגד החלטת פקיד התביעות בנסיבות מעין אלה נתונה למבוטח הזכות להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995. או אז ניכנס בית הדין בנעליו של פקיד התביעות ובידו הסמכות לאשר את החלטת פקיד התביעות או להתערב בה, ולבטלה." (עבל (ארצי) 25181-12-11 המוסד לביטוח לאומי - רונית רוזנבלום (27.10.2013)).

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

אין בידי לקבל את טענות המערערת כי פנייתה באתר המשיב המשיגה על החלטת פקיד התביעות ואשר נענתה באתר המשיב ביום 27.2.2023 "שלום, וברכה, הועבר בשנית להתייעצות עם רופא המוסד" בעוד שלטענתה, לא קיבלה כל מענה מאת רופא המוסד- יש בה כדי לשנות מעובדת היות החלטת פקיד התביעות חלוטה.

עם זאת, למעלה מן הצורך ייאמר כי גם לגופו של עניין, הוועדה קבעה כי "ביום התאונה במיון לא תועדה חבלה בצוואר ואף לא עלו תלונות מפיה בעניין זה. אף התובעת נבדקה בעמ"ש צווארי כחלק מבדיקה גופנית כוללת ולא כחלק מתלונותיה או כאיבר פגום, בדיקה נמצאה תקינה. החולה ידועה כחולה בדלקת פרקים, אין תיעוד בסמוך לאירוע בדבר חבלה בצוואר. לדעת הוועדה אין קש"ס בין האירוע הנדון לצוואר". אין בידי לקבל את טענות המערערת לפיה התלוננה במיון על כאבים בצוואר אך הדבר לא תועד על ידי הרופאים במיון מבלי לספק כל עילה לחוסר במסמך הרפואי ואף ללא שהגישה את המסמך עצמו לבית הדין.

וממילא הוועדה קבעה כי "אף התובעת נבדקה בעמ"ש צווארי כחלק מבדיקה גופנית כוללת ולא כחלק מתלונותיה או כאיבר פגום, בדיקה נמצאה תקינה. ". אחרית דבר על יסוד האמור –הערעור נדחה.

לאור חוות הדעת ותשובות המומחים לשאלות הבהרה שהופנו אליהם, נדחתה התביעה ביחס לפסוריאזיס, אך הוכרה דלקת עור ממגע (lrritant Contact Dermatitis) כפגיעה בעבודה.

בתשובותיה לשאלות ההבהרה פירטה המומחית רישומים רפואיים המלמדים כי גם שנים לאחר הפסקת העבודה סבלה המערערת מפסוריאזיס בידיה; (ג) המחלה אובחנה בשנת 2015 ולנוכח העובדה שהמערערת עבדה באותם תנאים (מאז שנת 1981 בחצי משרה ומאז 2010 במשרה מלאה) הרי שגם נתון משליך על בחינת הזיקה הסיבתית שכן בנסיבות העניין פרק הזמן לחביון המחלה, ככל שהיתה נובעת מתנאי עבודתה, הנו ארוך מדי מכדי לבסס זיקה סיבתית.

כך ברשום רפואי של דר' ווסקי מיום 27.8.2017 נרשם "כפות ידיים עדיין פסוריאזיס מוחמר לאחר מגע עם מים וסבון חומרי חיטוי" ומיום 21.3.2019 "...[ו]ידיים בזמן העבודה היו מגורות עקב העבודה"; ושל דר' סולודובניק מיום 11.10.2017 "...ריבוי שטיפות ידיים המגביר איריטציה וגורם לקובנר...". על רקע זה הומלץ למערערת על הפסקת עבודה ובהתאם לעובדות המוסכמות בשנת 2017 חדלה המערערת לעבוד כאחות.

יש לציין שלמרות שהמערערת לא תבעה להכיר בדלקת עור ממגע כפגיעה בעבודה ולמרות שלא הייתה הסכמה בין המומחים שמונו על ידי בית הדין כי היא אכן סובלת ממחלה זו, הסכים המוסד לביטוח לאומי בסיכומיו להכיר בדלקת עור ממגע כפגיעה בעבודה, על יסוד חוות דעתו של דר' פרץ.

...

לאחר עיון בכלל החומר שבתיק, לרבות טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ופסק הדין של בית הדין האזורי ראוי להתאשר, בעיקרם של דברים, מנימוקיו.

סוף דבר – הערעור נדחה.

לפנינו תביעת התובע להכיר בליקויים בכפות ידיו של התובע כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה ו/או כמחלת מיקצוע בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ("החוק").

לעניין הטענות בדבר תורת המקרוטראומה נדחתה תביעתו בשל כך שלא הוכחו פעולות חוזרות ונישנות ולא קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע שגרמו לליקויים הנטענים.

דיון: חוות דעת המומחה ותשובות לשאלות ההבהרה ביום 18.09.22 ניתנה חוות דעתו המנומקת של המומחה ולפיה: "התובע אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקארפלית בידיים דו צדדי". בהתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לליקוי ממנו סובל קבע המומחה: "על פי הספרות הרפואית כולל הספרים.... הקישור בין תיסמונת התעלה הקארפלית ועבודה הנה שנויה במחלוקת. במידה ותסמונת התעלה הקארפלית משוייכת לסוג עבודה מסוים, בלתי אפשרי להצהיר אם העבודה גרמה לתיסמונת או החמירה תסמונת אסימפטומטית קיימת והביאה להופעת סימפטומים באדם שהגורמים האישיים העמידו אותו בסיכון להופעת התסמונת. הועדה המייעצת לפגיעות בעבודה, משרד הפנים בלונדון, אנגליה, הסיקה בשנת 1992 כי נידרשת חשיפה משמעותית לעבודה המלווה בויברציות על מנת לקבוע כי התסמונת הופיעה בעקבות העבודה. בנגוד לקביעה זו יש המשייכים הפעלה רפיטאטיבית מאומצת של היד כגורם פוטנציאלי להופעת תסמונת התעלה הקארפלית. ההגדרה של פעילות רפיטאטיבית ומידת הכח הנדרשת משתנה בין המחקרים..." ובהמשך: "גורמים אישיים המהוים גורמי סיכון להופעת תסמונת התעלה הקארפלית הנם בין היתר: השמנת יתר (Obesity), דלקת פרקים, בלות, מצב לאחר כריתת רחם, סכרת, תת פעילות בלוטת התריס, עישון. ניתן להתרשם מההשפעה המשמעותית של הגורמים האישיים מהשכיחות הגבוהה של הופעת תסמונת התעלה הקארפלית דו צדדי...

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

...

מכל האמור לאחר שעיינו במלוא החומר ובטענות ב"כ התובע – לא מצאנו כי נפל פגם מהותי בחוות דעתו של המומחה ועל כן, לאור חוות דעתו – דין התביעה להידחות.

משלא מצאנו פגמים בחוות דעתו – אין אף מקום למנות מומחה נוסף/אחר בעניינו של התובע.

סוף דבר: בנסיבות העניין – התביעה נדחית.

תיק זה עניינו בטענת התובעת כי יש להכיר בליקוי בכפות הידיים כפגיעה בעבודה על יסוד מנגנון המקרוטראומה.

ביום 22.6.23 הגיש הנתבע את סיכומיו וטען כי נוכח קביעות המומחה, יש להורות על דחיית התביעה.

בבדיקת ראומטולוג מתארילך 9/2/22 אובחנה התובעת כסובלת מדלקת פרקים שגרונית rheumatoid arthritis עם תגובה טיפולית טובה לסטרואידים והתלקחות כאבים לאחר הפסקת סטרואידים.

" מחוות הדעת אנו למדים כי לשיטתו של המומחה, התובעת סובלת משינויים נווניים בכפות הידיים אשר נובעים ממחלת פרקים פעילה ממנה היא סובלת, אך לא קיים קשר סיבתי בין מחלת הפרקים לבין עבודתה, בשל מספר טעמים: ראשית, על פי הספרות הרפואית קיים קשר "בין עבודה פיזית עם הידיים ואחיזת כלים בכל כגורם תורם פוטנציאלי לכאבים, אך זאת במפרקי גדולים יותר של האצבעות ולא במפרקים הבינגלייליים". כלומר תאור עבודתה של התובעת, כפי שעולה מהסרטון שהוצג למומחה, מלמד כי האחיזה בכלי העבודה תוך כדי עבודת התפירה היתה עשויה לגרום לפגיעה במפרקים הגדולים של האצבעות אך לא במפרקים הקטנים, בהם סובלת התובעת ממחלת הפרקים.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

...

מתוך הכתוב לעיל, אני סבור כי למחלת הפרקים Rheumatoid arthritis – השפעה מכרעת על הליקויים בידיה.

חוות דעתו של המומחה מפורטת היטב ומנומקת על בסיס הספרות הרפואית, ולכן שוכנענו כי יש לקבל אותה.

סוף דבר על יסוד כל האמור, ניתן תוקף לחוות דעת המומחה, והתביעה נדחית.