ערעור על דחיית תביעה לדמי אבטלה בשל אי התייצבות בלשכה

בחודש מאי 2017 קיבל התובע מכתב מהנתבע בדבר דחיית תביעתו, נוכח טענת הנתבע כי התובע לא עבד כשכיר, שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו, כמצוטט: " ... לפי בדיקתינו לא עבדת כשכיר שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת התייצבותך בלישכת שרות התעסוקה, ולפיכך לא צברת את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה...". .

לטענת התובע העיכוב בהגשת התביעה היה בשל העובדה שההליכים מול הנאמנים התארכו שלא באשמתו, ולמעשה התובע לא יכול היה לערער באופן ראוי על דחיית תביעתו על ידי הנתבע, במועד הרישמי הנידרש.

בשל אי ההכרה של הביטוח הלאומי בתקופת עבודתו במעסיקה לצורך זכאות לדמי אבטלה, לא נוצר למעשה רצף עבודה המזכה את התובע בדמי אבטלה גם על תקופות אלו, בהן התייצב התובע בלישכת התעסוקה ובכך נגרם לתובע נזק נוסף.

...

משכך התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי התובע היה עובד בחברה והיא זו שהיתה אחראית לתשלום דמי הביטוח עבור עבודת התובע.

משקבענו כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לחברה באופן שהתובע צבר תקופת אכשרה הנדרשת בחוק, דין התביעה להתקבל במלואה.

מן האמור לעיל עולה, כי לאחר שתביעת התובעת לאבטלה בגין התקופה מ- 10.2021 נדחתה בשל כך שהיא לא התייצבה בלישכת התעסוקה, היא הגישה לנתבע תביעה נוספת לדמי אבטלה לתאריך קובע 3.2022 כאשר אין מחלוקת, כי ממועד זה היא גם החלה להתייצב בלישכת התעסוקה.

עם זאת, כפי שפורט לעיל, כבר במכתבו של הנתבע אל התובעת מיום 1.11.2021, במסגרתו הוא הודיע לתובעת על שלילת זכאותה לדמי אבטלה לגבי חלק מהתקופה צוין במפורש, כי אין בהחלטת הנתבע כדי לגרוע מחובתה של התובעת להתייצב בלישכת התעסוקה אם בכוונתה לערער על החלטת הנתבע כאשר עד ליום 1.3.2022 התובעת לא התייצבה בלישכת התעסוקה.

הצדדים רשאים לפנות בעירעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"ג, (14 ספטמבר 2023), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובראיות הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות ונפרט.

ב"כ התובעת טוען, כי בתקופת האכשרה צריך לקחת בחשבון גם את חודשים 5-10/21 בתור מחלה ואולם איננו מקבלים את טענתו בעניין זה. על מנת להאריך את תקופת האכשרה היה על התובעת להציג אישורי מחלה כדין עבור חודשים אלו כאשר אנו סבורים שהתיעוד הרפואי שניתן לתובעת על ידי רופאים שונים שבדקו אותה ובמסגרתו הומלץ לה בין היתר להימנע מפעילות ספורטיבית, הרמת משא כבד ועבודה פיזית מאומצת, אינם מהווים אישורי מחלה כנדרש על פי דין כאשר התובעת גם לא הפנתה לכל מקור חוקי או אסמכתא אחרת אשר יתמכו בגרסתה בעניין זה. בנוסף נציין, כי ב"כ התובעת לא הפנה לאסמכתא אשר תתמוך בטענתו לעניין נוהל של קופת החולים שלגרסתו אוסר על קופת החולים לתת אישורי מחלה מעבר לתקופה בת 10 חודשים ועל איננו מקבלים את טענתו גם בהקשר זה. באשר לטענת התובעת לעניין תחולת סעיף 162(ב) בעניינה הרי תחילה נציין, כי מדובר בגרסה לא ברורה ולא הצלחנו להבין את כוונת התובעת.

סוף דבר מכל המפורט לעיל- התביעה נדחית.

בכלל זה טען הנתבע כי תקופת הקורונה החלה כחצי שנה לאחר פיטורי התובעת ביום 14.5.2019 ולכן לא היתה עילה לאי מציאת עבודה; כי בקשת התובעת לדמי אבטלה מיום 18.10.2020 נדחתה בשל אי צבירת תקופת עבודה הנדרשת כתקופת אכשרה לפי הוראות סעיף 161(א) לחוק הביטוח הלאומי וכי התובעת לא הוכיחה את ניסיונותיה למציאת עבודה.

בנסיבות אלה ומשהתובעת הוכיחה כי בחודשים יוני ועד סוף התקופה הקובעת המוגדרת בחוק הביטוח הלאומי – הוראת שעה, 16.8.2020, היא לא עבדה ומשהתובעת לא ידעה אודות זכאותה מכוח חוק הביטוח הלאומי – הוראת שעה ולכן לא התייצבה בלישכת התעסוקה, בין אם פיזית או דיגיטאלית, (ראו פנייתה לנתבע מיום 23.9.2020) – אנו קובעים כי היא זכאית לדמי אבטלה גם בתקופה שמיום 1.6.2020 – 16.8.2020.

התובעת הגישה תביעתה לדמי אבטלה מיום 18.10.2020 החל מחודש ספטמבר 2020 אך לא התייצבה בשירות התעסוקה.

זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

...

מצאנו להוסיף כי זכאותה של התובעת לדמי אבטלה בתקופה שמחודש מרץ עד 16.8.2020 נובעת מחקיקה שחלה לפרק זמן מסוים בלבד ובוטלה.

במצב דברים זה ובהעדר הודעה מוקדמת על כך לתובעת מהנתבע – סביר והוגן לטעמנו להקל עימה בענין אי התייצבותה בלשכת התעסוקה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לישכת התעסוקה בלישכת כפר סבא רעננה (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה לדחות ביום 27.3.23 את ערר המערערת לאישור התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 31.3.21 ועד ליום 31.12.21 ועדת הערר בראשות יו"ר הועדה עו"ד ענת הני ברק, קבעה כדלקמן: "בפנינו דו"ע בת 54 בסטאטוס לא תובע. דו"ע מבקשת רטרו מיום 31.3.21 עד ליום 31.12.21. דו"ע נרשמה ביום 20.7.20 תקופת הקורונה וקבלה דמי אבטלה עד לחודש מרץ 2021. לשכות שירות התעסוקה ניפתחו כבר ביום 28.2.21 לקהל הרחב. ביום 28.4.21 מופיע כי היא לא זכאית יותר לדמי אבטלה. דו"ע הגיעה ללשכה לאחר שניהלה הליך מול ביטוח לאמי על חודשיים שהמעסיק לא דיווח עליה, שגרם לכך שלא הייתה לה תקופת אכשרה. דו"ע זכתה בהליך מול ביטוח לאומי ואותם חודשיים הוכרו לה. מנגד דו"ע לא הגיעה ללשכה עד ליום 23.1.2023 ובקשה אז לקבל דמי אבטלה רטרו וטוענת שלא ידעה כי היה עליה להתייצב מאחר ובתקופת הקורונה לא היה צריך להתייצב. תקופת הקורונה היא תקופה חריגה. אכן בתקופה זו לא היה צריך להתייצב ואולם המשק החל להיפתח לאט לאט ולשכת שירות התעסוקה ניפתחה ביום 28.2.2021. דו"ע לא הייתה כאן לאורך שנה. דו"ע הגיעה רק ביום 23.1.2023. שירות התעסוקה כלל לא ידע שהיא מובטלת המחפשת עבודה. מי שמחפש עבודה מתייצב בשירות התעסוקה. מי שלא מתייצב לא מאפשר לשירות התעסוקה להציע לו עבודה. מטרת שירות התעסוקה להחזיר למעגל התעסוקה. הזכות לדמי אבטלה מתגבשת רק אם דו"ע מתייצב בלישכה. שירות התעסוקה לא נועד להיות אמצעי לקבל דמי אבטלה, אלא כדי להציע עבודה לדו"ע. הטענה של דורשת עבודה שלא ידעה אינה יכולה לעמוד לה, במיוחד שנזכרה להגיע רק ביום 23.1.2023. העירעור נדחה". טענות הצדדים לטענת המערערת מדובר במקרה בו נעשה לה עוול כבד ומשמעותי, צירוף יוצא דופן של מחדלים ונסיבות חריגות שהביאו לפגיעה קשה בזכותה של המערערת לדמי אבטלה, על אף שפעלה בהתאם להנחיות שניתנו לה. המערערת בת 54, בוגרת תואר אקדמי ראשון במינהל עסקים ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית.

מנגד ב"כ המשיב ציינה "לא עילה על הדעת שדורש עבודה שמבקש לקבל דמי אבטלה לא התייצב ולו פעם אחת, בתמימות או לא ידע, בין אם קיבלה ההודעה ביוני 20' שהוא לא המועד במחלוקת, הודעה לא להתייצב, כך שעליה היה להתייצב כדין. כמו כן היה עליה ליצור קשר כדין עם שרות התעסוקה, או עם אחת הלשכות או לקרוא באתר האנטרנט מה עליה לעשות וכך היתה יודעת שעליה להתייצב. מדובר בתקופה שאחרי הקורונה, במרץ 21' כל משרדי הממשלה חזרו לפעילות מלאה, כך שנדמה שהמערערת עשתה דין לעצמה ולכן אין ביכולתנו לאשר באופן רטרו' או בחלק מהתקופה. כיוון שדורשת העבודה לא הוכרה כשדורשת עבודה בש. התעסוקה, כי המלל לא אישר אותה. לכן שרות התעסוקה לא יכול ולא זיהה אותה כדורשת עבודה שיכולה להתייצב בתעסוקה. זאת הסיבה שלא נשלחה אליה הודעה לבוא ולהתייצב במהלך התקופה. היתה עליה האחריות לבדוק מולנו מה לעשות. היינו אומרים לה שעל אף שהתביעה לא אושרה, תתייצבי" (עמ' 2 לפ' ש' 1-14) (הטעויות במקור – ת.ס).

המשיב – בהיותו גוף צבורי שאמור לפעול באופן תקין – שלח למערערת הודעה מפורשת לפיה אין עליה להתייצב פיזית בלישכה (במידה ולא זומנת, אין להתייצב וזכויותייך תישמרנה) ולא שלח לה הודעה אחרת בדבר שינוי ההנחיות ומנגד, הייתה על המערערת חובה לפעול ביתר אקטיביות למיצוי הנושא.

ניתן היום, ב' אדר א' תשפ"ד, (11 פברואר 2024), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לשכת התעסוקה בלשכת כפר סבא רעננה (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה לדחות ביום 27.3.23 את ערר המערערת לאישור התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 31.3.21 ועד ליום 31.12.21 ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד ענת הני ברק, קבעה כדלקמן: "בפנינו דו"ע בת 54 בסטטוס לא תובע. דו"ע מבקשת רטרו מיום 31.3.21 עד ליום 31.12.21. דו"ע נרשמה ביום 20.7.20 תקופת הקורונה וקבלה דמי אבטלה עד לחודש מרץ 2021. לשכות שירות התעסוקה נפתחו כבר ביום 28.2.21 לקהל הרחב. ביום 28.4.21 מופיע כי היא לא זכאית יותר לדמי אבטלה. דו"ע הגיעה ללשכה לאחר שניהלה הליך מול ביטוח לאמי על חודשיים שהמעסיק לא דיווח עליה, שגרם לכך שלא הייתה לה תקופת אכשרה. דו"ע זכתה בהליך מול ביטוח לאומי ואותם חודשיים הוכרו לה. מנגד דו"ע לא הגיעה ללשכה עד ליום 23.1.2023 ובקשה אז לקבל דמי אבטלה רטרו וטוענת שלא ידעה כי היה עליה להתייצב מאחר ובתקופת הקורונה לא היה צריך להתייצב. תקופת הקורונה היא תקופה חריגה. אכן בתקופה זו לא היה צריך להתייצב ואולם המשק החל להפתח לאט לאט ולשכת שירות התעסוקה נפתחה ביום 28.2.2021. דו"ע לא הייתה כאן לאורך שנה. דו"ע הגיעה רק ביום 23.1.2023. שירות התעסוקה כלל לא ידע שהיא מובטלת המחפשת עבודה. מי שמחפש עבודה מתייצב בשירות התעסוקה. מי שלא מתייצב לא מאפשר לשירות התעסוקה להציע לו עבודה. מטרת שירות התעסוקה להחזיר למעגל התעסוקה. הזכות לדמי אבטלה מתגבשת רק אם דו"ע מתייצב בלשכה. שירות התעסוקה לא נועד להיות אמצעי לקבל דמי אבטלה, אלא כדי להציע עבודה לדו"ע. הטענה של דורשת עבודה שלא ידעה אינה יכולה לעמוד לה, במיוחד שנזכרה להגיע רק ביום 23.1.2023. הערעור נדחה". טענות הצדדים לטענת המערערת מדובר במקרה בו נעשה לה עוול כבד ומשמעותי, צירוף יוצא דופן של מחדלים ונסיבות חריגות שהביאו לפגיעה קשה בזכותה של המערערת לדמי אבטלה, על אף שפעלה בהתאם להנחיות שניתנו לה. המערערת בת 54, בוגרת תואר אקדמי ראשון במינהל עסקים ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית.

כמו כן מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה היה על המערערת ליצור קשר עם שרות התעסוקה, או עם אחת הלשכות או לקרוא באתר האינטרנט מה עליה לעשות וכך הייתה יודעת שעליה להתייצב.

בנסיבות מיוחדות אלה אני סבור, שאין מקום לדחות באופן גורף את ערעור המערערת ו/או לאשר למערערת את מלוא התקופה המבוקשת ואיזון נכון של הדברים יהיה לאשר למערערת מחצית מהתקופה.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו.

...