ערעור על דחיית תביעה לגמלת נכות מעבודה וחישוב הכנסה

בבירור שערכה בשנת 2016 לעניין זכאותה לקיצבת נכות כללית, הובהר לה, לתדהמתה, כי בגין טעות פקיד התביעות לעניין חישוב הכנסותיה - נדחתה תביעתה משנת 1998 שלא כדין ולא נקבעה לה, לחילופין, דרגת אי כושר לתקופה מוגבלת.

עמדת המוסד המדובר בתביעה לקיצבת נכות כללית שנדחתה על ידי המוסד בשנת 1998, ואילו כתב התביעה הוגש רק בחודש אפריל 2017, בחלוף כ- 20 שנה.

וכך נקבע: "בהתבסס על פסיקה זו נקבע כאמור בעיניין דולאני, כי תקנה 125 לתקנות בית הדין מאפשרת את הארכת המועד להגשת ערעורים הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז - 1977. באותו אופן בעניינינו, שוכנענו כי תקנות המועדים קובעות את לוח הזמנים להגשת תובענות כ"דבר שבסדר הדין" (כלשון תקנה 125 לתקנות בית הדין) ואינן שוללות במפורש או במשתמע את האפשרות להארכת המועד הנקוב בהן, ומשכך לבית הדין סמכות, מכוח תקנה 125 האמורה וככל שמתקיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו", להורות על הארכת המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת המוסד".

...

במצב דברים זה, לא מצאנו כל הצדקה להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק להגשת תובענה לבית הדין על החלטת המוסד, ולכן אנו קובעים כי לא נפל פגם בשיקול דעת הנתבע, אשר בחר לעמוד על טענת ההתיישנות בתיק, בהיעדר כל טעמים, ולבטח לא "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד.

נוכח כל האמור לעיל, אנו מקבלים את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע, ולכן מתייתר הצורך לדון בטענות התביעה לגופה.

סוף דבר: לאור האמור - דין התביעה להידחות.

טענות הנתבע הנתבע טוען, כי יש לחשב את הבסיס לתשלום גמלאות נכות מעבודה של התובע בקשר עם תאונת העבודה מיום 6.11.2004 רק על יסוד הכנסותיו ברבע השנה שקדמה לתאונת העבודה, דהיינו, ההכנסות בחודשים אוגוסט 2004, ספטמבר 2004, אוקטובר 2004.

בית הדין האיזורי לעבודה הוא ערכאת ערעור על החלטת פקיד תביעות, ואין זה מתפקידו להכריע בעניינים שטרם ניתנה בהם החלטה על ידי פקיד תביעות.

כך גם, לשם הדוגמה, בעיניין פלוני[footnoteRef:4], דחה בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע (כבוד השופט מיכאל שפיצר) את טענת הנתבע (סניף באר שבע) כי את הסיפא של תקנה 9א יש לפרש כך ששיש לקחת בחשבון בחודש הפגיעה את הימים עד לערב הפגיעה בלבד ושני החודשים שקדמו לו. [4: ב"ל 3202/05 פלוני - בטוח לאומי סניף באר שבע (24.07.2006, פורסם ב'נבו').

אשר לטענת התובע להפרשי שכר שיש לחשב כחלק משכר חודש נובמבר 2004 לאור הקביעה, כי בסיס השכר כולל את חודש הפגיעה במלואו (נובמבר 2004) – יוחזר עניינו של התובע לפקיד התביעות לצורך היתייחסות לטענה של התובע, כי קיבל הפרישי שכר עבור תקופת עבודתו ברבע השנה הרלוואנטית בסך 888.32 ₪, ולטענתו יש להוסיף סכום זה לבסיס השכר בחישוב קצבת הנכות (ראה סעיף 31 לפסק דין זה).

...

אנו סבורים כי יש להקיש לעניינו של התובע, מהוראות התקנות שמתייחסות אל חישוב השכר הקובע של עובד עונתי.

לאור כל האמור לעיל, יש לערוך חישוב של סכום השכר שקיבל התובע במשך 11 החודשים שקדמו לתאונה (דצמבר 2003 – אוקטובר 2004) בנוסף לחודש התאונה עצמו (נובמבר 2004), ולחלק ב-12, על מנת לקבל שכר חודשי ממוצע של התובע.

לסיום התביעה מתקבלת, כאמור בסעיפים ‎54 ו- ‎55 לפסק דין חלקי זה. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת יפית מזרחי-לוי ונציגי הציבור מר אפרים שלייפר וגב' ניצה פרידמן; ב"ל 28727-02-18), שבו נדחתה תביעת המערער לביטול החלטת המשיב (להלן – המוסד) לדחות את בקשת המערער לתיקון בסיס השכר לפיו מחושבת גמלת נכותו מעבודה.

דהיינו, אין הכרח שמדובר יהיה בסכומים זהים, וככל שנפלה טעות בנתונים לתשלום דמי הפגיעה וחלף המועד להגיש תביעה לתיקון הטעות אין כל סיבה להנציח את הטעות גם לצורך חישוב קצבת הנכות שהזכאות לה נקבעה במועד מאוחר יותר; רק לאחר שקמה למערער זכאות לקיצבת נכות ולאחר שפקיד התביעות דחה את דרישת המערער לתיקון ההכנסה היתקיימו כל יסודות העילה הקונקרטית להגשת תביעה לבית הדין; עמדת המוסד מהוה פגיעה באוטונומיה האישית של המבוטח ומחייבת את המבוטח לנהל הליך משפטי בנגוד לרצונו על בסיס חשש תאורטי שמצבו הרפואי יחמיר בעתיד; פרשנות ראויה והוגנת מחייבת כי ככל שנפלה טעות בחישוב גמלה מסוימת הזכאות לתיקון החישוב קמה רק במועד בו הוכרה הזכאות לאותה גמלה ובמגבלות ההתיישנות שבסעיף 296 לחוק.

...

סיכומו של דבר – בכפוף להערותיי כמפורט לעיל, אני מצטרפת לתוצאה שלפיה במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון אני מצטרפת לאמור בחוות דעתה של השופטת לאה גליקסמן, וכן לתוצאה הסופית לפיה, במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור נדחה.

הננו מצטערים להודיעך על דחיית תביעתך/בקשתך הנ"ל מהנימוקים הבאים: לפי סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה – התשמ"א 1980 ההכנסה הנחשבת מהכנסותיך לחודש 2/2018 היא על סך 3,621 ₪.

יפים לענייננו הדברים שנקבעו, על ידי מותב בראשות כב' הנשיאה הדס יהלום, בעיניין ביינה: "על פי קביעותינו לעיל, אין מקום לקבל את התביעה כלשונה, דהיינו – אין מקום להורות למוסד לביטוח לאומי לחשב את תשלום המזונות לתובעת, בהיתעלם מהכנסותיה. כפי שעלה מטענות הצדדים כולם, מדובר בשיקולי רוחב בעלי משמעות תקציבית רחבת הקף. אין חולק כי ביטול מבחן ההכנסה לצורך זכאות למזונות, יביא להגדלת הקף קצבת המזונות במסגרת כלל הקיצבאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי הוא האמון על חלוקת עוגת התקציב בין כלל המבוטחים - קיצבאות נכות, דמי אבטלה, הבטחת הכנסה ועוד. החוק והתקנות הסמיכו את המוסד לביטוח לאומי לקבוע את אופן תשלום הגימלאות וכך אכן נעשה במסגרת התקנות.

הכנסות התובעת, מקיצבת נכות מעבודה ודמי מזונות, נילקחו בחשבון בעת דחיית תביעותיה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

...

אנו סבורים שלא מדובר באותו מקרה מיוחד שמצדיק התערבות של בית הדין בחוק או בתקנות מכוח תקיפה עקיפה.

משכך, דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

ביום 19.7.12 הודיעה פקידת התביעות לתובע כי בעקבות פגיעתו בעבודה מיום 7.11.10, אושרה לו גמלת נכות מעבודה, כאשר חישוב הגימלה מבוסס על ההכנסות שהיו בידי הנתבע לפני הפגיעה.

על כן, נטען כי בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה משזו אינה מגלה עילה.

נוכח האמור, הסכימו הצדדים כי יש לערוך בירור עובדתי הן לעניין טענת המערער כי בנסיבותיו של המערער ונוכח מהות עיסקו יש מקום לסטות מתקנה 11 על פי הפסיקה (מבלי לגרוע בטענותיו האחרות) וכן לבירור טענת המוסד כי ההכנסה שצויינה במכתב מיום 20.1.11 לא שיקפה את תקנה 11 אלא את הגדלת המקדמות ביום 23.11.10, עניין שלא התברר עובדתית כלל בבית הדין האיזורי, זאת מבלי לגרוע מהטענות המשפטיות של כל צד. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כמפורט לעיל.

...

מכל המקובץ - לאחר שביררנו את השאלות העובדתיות שהיו טעונות הכרעה, ובהתאם לחוק ולפסיקה - שוכנענו כי אין בעובדות אלו כדי לשנות מהכרעתנו בפסק הדין שניתן בתאריך 25.5.14.

נוכח האמור, נדחית התביעה.

זאת על בסיס הנימוקים שהובאו בפסק הדין מיום 25.5.14 ועל בסיס כל האמור לעיל.