ערעור על דחיית תביעה לגמלת הבטחת הכנסה בשל בעלות על רכבים

ביום 5.6.2019 הודיע המל"ל על הפסקת זכאות התובעת לגימלת הבטחת הכנסה, בשל בעלות בנה על רכב ששוויו עולה על 41,249 ₪.

משכך, הרי שלפי סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה יש לכלול את עטייה כ"ילדה הנמצא עימה" – עם התובעת; ולפי סעיף 10ב לתקנות הרי שיש לראות בתובע כי מי שבבעלותו רכב בשווי שאינו מקנה זכאות לגימלת הבטחת הכנסה, כאמור בסעיף 9א(ב) לחוק, בהתאם לאמור לעיל, מוצדקת החלטת המל"ל לשלול את גמלת הבטחת הכנסה לתובעת ממועד רכישת הרכב על ידי בנה עטייה, ודין התביעה – להדחות.

הצדדים רשאים לפנות בעירעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, ב' ניסן תשפ"א, 15 מרץ 2021, בהיעדר הצדדים.

...

לאחר שכאמור נתתי דעתי לעמדות הצדדים ולאור החוק והתקנות שנמנו לעיל, הגעתי לכדי מסקנה שהתובעת לא הוכיחה כי עטייה הוא לא "ילד" לפי הגדרתו בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי.

משכך, הרי שלפי סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה יש לכלול את עטייה כ"ילדה הנמצא עמה" – עם התובעת; ולפי סעיף 10ב לתקנות הרי שיש לראות בתובע כי מי שבבעלותו רכב בשווי שאינו מקנה זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, כאמור בסעיף 9א(ב) לחוק, בהתאם לאמור לעיל, מוצדקת החלטת המל"ל לשלול את גמלת הבטחת הכנסה לתובעת ממועד רכישת הרכב על ידי בנה עטייה, ודין התביעה – להידחות.

מכל המפורט לעיל – התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

האם בדין דחה הנתבע את תביעת התובעת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בגין בעלות על רכב? רקע עובדתי ומהלך ההיתדיינות התובעת הנה אם חד הורית, בת 43, שעברה ביום 6.8.17 תאונת דרכים קשה שהוכרה כתאונת עבודה, ושבעקבותיה נדרשה לאשפוזים ארוכים בבית-חולים תל השומר.

מכל מקום, מעיתוי הפקדת המזומנים לחשבון (ביום 30.4.17, בהתאם לאסמכתא שהוגשה) עולה בבירור כי הרכב אכן נמכר מספר שנים קודם להגשת התביעה להבטחת הכנסה; חמישית, העובדה כי התובעת הגישה לאורך השנים תביעות שונות להבטחת הכנסה ולגמלאות נכות, אשר חלקן נדחו וחלקן נימצאות בהליכי ערעור שונים, אינה יכולה לעמוד לתובעת לרועץ ולהוות שיקול לדחיית תביעתה; ולבסוף, כל המסמכים והעדויות שלעיל נתמכו גם בעדותו המפורטת והאמינה של אבי התובעת, שאף שברור שהנו בעל אינטרס, מצאנו גם בעדותו, לרבות בעיניין מערכת היחסים, לרבות מערכת היחסים הכלכלית, שבין שני ילדיו – התובעת ואחיה תומר – משום חזוק לגירסת התובעת.

...

ולבסוף, גם הדודה גב' סיטון העידה על עניין מכירת הרכב, ועל מערכת היחסים בין בני המשפחה לבין תומר, ואף בעדותה מצאנו חיזוק מסוים לגרסת התובעת.

סוף דבר הגענו לכלל מסקנה כי טענת התובעת שהרכב נמכר לאחיה הינה טענה נכונה.

מכאן, שדין התביעה להתקבל, ועל הנתבע לשלם לתובעת את גמלת הבטחת ההכנסה שאותה תבעה, החל מחודש ינואר 2020.

התביעה עניינה - ערעור על החלטת הנתבע לדחות את התביעה לגימלת הבטחת הכנסה מיום 10.2.2020.

" (ההדגשות אינן במקור – י.א.) בעב"ל (ארצי) 1205/00 עסילה מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.4.2003) נקבע כי בדין נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב אשר בבעלותו של אחיו, "באשר יש לראותו כאילו ניתן לו על ידי אחיו בעל הרכב, סכום שווי השמוש ברכב, ששיעורו כשיעור הגמלה.". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות התובעת ולאחר ניתוח עדותה, ובהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

מעבר לכך ששווייו של רכב הקיה שולל את זכאות התובעת לגימלת הבטחת הכנסה, הרי שגם היותה בעלים על שני כלי הרכב שוללת את זכאותה – מכוח סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה.

...

" (ההדגשות אינן במקור – י.א.) בעב"ל (ארצי) 1205/00 עסילה מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.4.2003) נקבע כי בדין נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב אשר בבעלותו של אחיו, "באשר יש לראותו כאילו ניתן לו על ידי אחיו בעל הרכב, סכום שווי השימוש ברכב, ששיעורו כשיעור הגימלה.". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות התובעת ולאחר ניתוח עדותה, ובהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

לסיכומו של דבר, יש לראות בתובעת כ"בעל רכב" בשני כלי הרכב כהגדרתו בסעיף 9א(א) לחוק הבטחת הכנסה.

נוכח האמור, דין התביעה להידחות.

לטענת ב"כ הנתבע המוסד שב ובדק שוב את עניינו של התובע, אך לדעת המוסד יש לדחות את התביעה משני טעמים: 1) סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה לא החריג בשאלת הזכאות להבטחת הכנסה את מי שיש לו רכב אשר משמש אותו לפרנסתו כנהג מונית לעומת בעלי רכבים אחרים, אלא קבע כי מי "שהוא בעל רכב ששוויו עולה על הסכום שקבע השר – לא יהיה זכאי לגימלה לפי חוק זה". מכיוון ששווי הרכב לצורך סעיף 9א(ב) עומד כיום על 41,373 ₪ ורכבו של התובע עומד על 61,000 ₪ - ממילא לא עומד בתנאי החוק.

בהמשך הוסיף וטען כי ניסה להשכיר את הרכב אך לא הצליח (עמ' 5 שורה 9), אם כי לא פירט מה היו ניסיונותיו לעשות כן. לאחר שמיעת עדותו של התובע עולה כי אכן, כאשר מדובר במונית המשמשת לפרנסת התובע , לא היה היגיון למכור את הרכב על מנת לקבל הבטחת הכנסה לשלושה חודשים.

ונקודה נוספת (אף שזו לא הייתה הסיבה הראשונית בגינה נדחתה תביעתו): ע"פ סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה התובע לא רשאי לקבל הבטחת הכנסה בגין חודשים בהם שהה במעצר ע"ח המדינה.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

...

לטענת ב"כ הנתבע המוסד שב ובדק שוב את עניינו של התובע, אך לדעת המוסד יש לדחות את התביעה משני טעמים: 1) סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה לא החריג בשאלת הזכאות להבטחת הכנסה את מי שיש לו רכב אשר משמש אותו לפרנסתו כנהג מונית לעומת בעלי רכבים אחרים, אלא קבע כי מי "שהוא בעל רכב ששוויו עולה על הסכום שקבע השר – לא יהיה זכאי לגמלה לפי חוק זה". מכיוון ששווי הרכב לצורך סעיף 9א(ב) עומד כיום על 41,373 ₪ ורכבו של התובע עומד על 61,000 ₪ - ממילא לא עומד בתנאי החוק.

מכל האמור לעיל - התובע אינו עומד בתנאי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, ולכן דין תביעתו להידחות.

יחד עם זאת, וכאמור – בגין התקופה שבמחלוקת – אינו זכאי ע"פ החוק, להבטחת הכנסה, ודין תביעתו להידחות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל - ומשהתובע לא עומד בתנאי החוק -אין מנוס מדחיית תביעתו.

ביום 15.12.2019 הגיש התובע תביעה לדמי אבטלה, אשר נדחתה על ידי הנתבע ביום 29.1.2020 מהטעם כי התובע בעל שליטה בחברת מעטים, היא החברה, כמשמעותה בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – פקודת מס הכנסה) ולפיכך אינו מבוטח בביטוח אבטלה.

בנוסף, בהתאם להסכם המזמינה התחייבה לשלם בתמורה לשירותי ניהול פרוייקטים מידי חודש 18,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף וכן החזר הוצאות רכב בסך 500 ₪ וכן החזר הוצאות חניה.

סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "הוראות פרקים ז' וח' לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים". (להרחבה ראו בל(חיפה) 3592/04 ניב צבי – המוסד לביטוח לאומי (11.6.2006)).

תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 קובעת כי: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר". משכך, התביעה לגימלת הבטחת הכנסה – היתיישנה ודינה דחיה על הסף.

בנסיבות אלה, התובע לא פירט טענותיו בענין זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה ולכן תביעתו בגין רכיב זה נדחית גם לגופא.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

...

משקבענו כי התובע היה בעל שליטה בחברה - פרק זה לא חל עליו ולכן תביעתו לדמי אבטלה – נדחית.

בנסיבות אלה, התובע לא פירט טענותיו בענין זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה ולכן תביעתו בגין רכיב זה נדחית גם לגופא.

סוף דבר: התביעה נדחית.