ערעור על דחיית תביעה לבעלות על מניות בחברת מלון המלך דוד

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 43066-06-16 610 בית יצחק בע"מ ואח' נ' זר ואח' בפני כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ התובעת 610 בית יצחק בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יואל שמלה הנתבעים 1. אביעד שרגא זר 2. שרה זר 3. אביב בן עמי 4. שאול שמחה נויבירט 5. יהודית נויבירט 6. יריב דוד מורד 7. זהבה מורד 8. ניסים זימבר נתבעים 1-8 ע"י ב"כ עו"ד יוסף בן דור 9. יוסף חיים טולידאנו 10. לימור טולידאנו 11. מנחם ציון חן 12. מירב חן נתבעים 9-12 ע"י ב"כ עו"ד אסף עצור ה ח ל ט ה

הוא אף הפנה לבקשת רשות ערעור שהגיש ב"כ התובע על החלטה שניתנה בעיניין הסעד הזמני (רע"א 5923/16, 610 בית יצחק בע"מ נ' זימבר ניסים), שם היתייחס ב"כ התובעת לתובענה שבפני כעילה ותביעה "כספית גרידא". ב"כ התובעים 1-8 הוסיף וטען כי אם התביעה היא לפסק דין הצהרתי בלבד, היא אינה מצויה בסמכות בית משפט זה. ב"כ התובעת טען כי אין בכתב התביעה בקשה לסעדים כספיים אלא להכרזה על בטלות ההסכמים, וכי זהו הסעד היחיד המבוקש על ידי התובעת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ושמעתי את הצדדים, אני סבורה שיש לדחות בקשה זו. הלכה היא כי אין מקום למתן סעד הצהרתי מקום שמדובר בניסיון לעקוף את דרך המלך שהיא הגשת תביעה כספית.

סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999 קובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". החוק קובע, אפוא, חזקה לפיה כאשר מוגשת תביעה על ידי חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, והנתבע מבקש זאת, על החברה להפקיד ערובה, אלא אם מתקיימת אחת העילות המצדיקה שלא לחייב את החברה בערובה – נסיבות העניין אינן מצדיקות את החיוב בערובה או שהחברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את ההוצאות.

הוראה זו פורשה ברע"א  10905/07, נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, פיסקה 6 להחלטה: "הכוונה ב"כללים מיוחדים" הנה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בערבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ושמעתי את הצדדים, אני סבורה שיש לדחות בקשה זו. הלכה היא כי אין מקום למתן סעד הצהרתי מקום שמדובר בניסיון לעקוף את דרך המלך שהיא הגשת תביעה כספית.

לאור כל האמור אני סבורה שיש לדחות את הבקשה למחוק את התביעה לפסק דין הצהרתי על הסף או לחייב את התובעת בהפרשי אגרה.

לנוכח כל האמור אני סבורה שיש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים, אם תחוייב בהן.

ערעור הבנקים, ביניהם התובע, היתקבל בעיניין החילוט ונקבע מתוה לרכישת דירת המגורים שבבעלות הנתבע בתמורה לתשלום בסך 5,350,000 ₪, שאמור היה להשתלם תוך 6 חודשים, אך עד כה לא שולם במלואו.

הנתבע הוסיף כי כאשר החל לייצג את התובע אלבנק לעקארי אלמאסרי אלערבי שברמאללה בשנת 2006 ביחס לגביית חובות בסך של עשרות מיליוני שקלים, התבקש על ידי נציגי הבנק ברמאללה לבחון עבור הבנק המצרי שמקום מושבו במצרים ומושבו בקהיר את זכויותיו ביחס למניות המוחזקות בידיו בחברת מלונות המלך דוד בירושלים והתכנות הגשת תביעה בעיניין, כאשר לצורך כך ערך הנתבע בדיקה משפטית מקיפה ביחס למצב הזכויות בעבר ובהווה, לאחר שהוכרז כי מדובר בנכס נפקד.

ראוי בעיניין זה להפנות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בהליך הפלילי (ת"פ 54685-01-12) שם נקבע כדלקמן: "אין חולק על כך, שאם אכן קיבל הנאשם, בנאמנות, בהיותו עורך דין, המייצג את הבנקים, את סכומי הכסף, מבנק אלעקארי ובנק מצר, על מנת ששמשו אותו בתשלום אגרות עבור תביעות כספיות והוא שילשל בעורמה ובתחבולה את סכומי הכסף הגבוהים מאוד לכיסו ואף שינה מסמכים וזייף קבלה על מנת להעלים את מעשיו, אזי עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, דהיינו שתי עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין. כמו כן, הנאשם הודה בזיוף הקבלה, כמפורט לעיל ולפיכך אני מרשיע אותו בעבירת הזיוף המיוחסת לו בכתב האישום. אין ספק שהזיוף נעשה על מנת לאפשר לו לממש את קבלת סכום האגרה שהועבר לידיו. הנסיבות החמורות מתבטאות בעצם ביצוע העבירה ע"י עורך דין, שאמור להיות נאמן של לקוחותיו ובסכום הגבוה שהיתקבל במירמה. לפיכך, עבר גם את עבירת הזיוף המיוחסת לו בפרט האישום הראשון. קביעותי העובדתיות, כמפורט לעיל, מחייבות איפוא הרשעה בשלוש העבירות המיוחסות לו בפרט האישום הראשון והשני, וכך אני קובע". עירעורו של הנתבע לבית המשפט העליון נדחה, כפי שקבע בית המשפט בפסק דינו בע"פ 1082/14, כדלקמן: "באשר להכרעת הדין, אנו תמימי דעים כי ההסכמים שנעשו עם הבנקים בתוספת עדויותיהם של אלשאזלי, עיסחאק, חאפז ומעוז שהיו מהימנות ביותר בעיניו של בית המשפט המחוזי, מכריעים את הכף. לא צאנו כל עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי במקרה זה, אשר אינו נופל לגדרם של המקרים החריגים שבהם יש מקום לעשות כן (ראו למשל: ע"פ 2478/12 אגבאריה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (13.5.15) וההפניות שם)". המירמה המיוחסת לנתבע בכתב האישום היא כלפי "בנק אלעקארי אלמצרי אלערבי". זאת ועוד, במהלך הדיון הוצגו לפניי מסמכים מאת הבנק הנ"ל, המסמיכים את הסניף ברמאללה לטפל בגביית החוב כלפי הנתבע (ראה ייפוי הכוח; המסמך שצורף לתצהירו של מר באסל קוטינה).

...

ראוי בעניין זה להפנות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בהליך הפלילי (ת"פ 54685-01-12) שם נקבע כדלקמן: "אין חולק על כך, שאם אכן קיבל הנאשם, בנאמנות, בהיותו עורך דין, המייצג את הבנקים, את סכומי הכסף, מבנק אלעקארי ובנק מצר, על מנת שישמשו אותו בתשלום אגרות עבור תביעות כספיות והוא שלשל בעורמה ובתחבולה את סכומי הכסף הגבוהים מאוד לכיסו ואף שינה מסמכים וזייף קבלה על מנת להעלים את מעשיו, אזי עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, דהיינו שתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין. כמו כן, הנאשם הודה בזיוף הקבלה, כמפורט לעיל ולפיכך אני מרשיע אותו בעבירת הזיוף המיוחסת לו בכתב האישום. אין ספק שהזיוף נעשה על מנת לאפשר לו לממש את קבלת סכום האגרה שהועבר לידיו. הנסיבות החמורות מתבטאות בעצם ביצוע העבירה ע"י עורך דין, שאמור להיות נאמן של לקוחותיו ובסכום הגבוה שהתקבל במרמה. לפיכך, עבר גם את עבירת הזיוף המיוחסת לו בפרט האישום הראשון. קביעותי העובדתיות, כמפורט לעיל, מחייבות אפוא הרשעה בשלוש העבירות המיוחסות לו בפרט האישום הראשון והשני, וכך אני קובע". ערעורו של הנתבע לבית המשפט העליון נדחה, כפי שקבע בית המשפט בפסק דינו בע"פ 1082/14, כדלקמן: "באשר להכרעת הדין, אנו תמימי דעים כי ההסכמים שנעשו עם הבנקים בתוספת עדויותיהם של אלשאזלי, עיסחאק, חאפז ומעוז שהיו מהימנות ביותר בעיניו של בית המשפט המחוזי, מכריעים את הכף. לא צאנו כל עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי במקרה זה, אשר אינו נופל לגדרם של המקרים החריגים שבהם יש מקום לעשות כן (ראו למשל: ע"פ 2478/12 אגבריה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (13.5.15) וההפניות שם)". המרמה המיוחסת לנתבע בכתב האישום היא כלפי "בנק אלעקארי אלמצרי אלערבי". זאת ועוד, במהלך הדיון הוצגו לפניי מסמכים מאת הבנק הנ"ל, המסמיכים את הסניף ברמאללה לטפל בגביית החוב כלפי הנתבע (ראה ייפוי הכוח; המסמך שצורף לתצהירו של מר באסל קוטינה).

בנסיבות העניין, ובהיות התביעה "נגררת" להרשעה בפלילים, תביעה הנסמכת על הממצאים העובדתיים שבהכרעת הדין, ולאחר שהנתבע לא הציג ראיה כלשהי שלפיה ניתן לסטות מממצאי הכרעת הדין, יש לקבל את התביעה במלואה.

לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 8,255,555 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כיון מיום 13.6.17 ועד התשלום המלא בפועל.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תנ"ג 9890-10-18 פרותאל תיירות בע"מ נ' חוף האלמוג אילת בע'מ ואח' תיק חצוני: לפני כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא המבקשת מלונות פתאל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד בעז בן צור ו/או תומר שקרצי ו/או גיא רוה ממשרד בעז בן צור ושות' מגדל המוזאון, רח' ברקוביץ 4, תל אביב טל': 03-6075001, פקס: 03-6075029 ובעניין המשיבות 1. פרותאל תיירות בע"מ מרח' דרך מנחם בגין 132 תל אביב 2. חוף האלמוג אילת בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יגאל דורון ו/או שחר אלחייני ו/או אח' ממשרד י.דורון ושות', חברת עורכי דין משדרות שאול המלך 8 – בית אמות משפט, תל אביב 6473307 טל': 03-7556999; פקס: 03-7556998 3. מלונות אסטרל בע"מ ע"י ב"כ ליפא מאיר ושות', עורכי-דין רח' ויצמן 2, תל אביב (בית אמות השקעות) טל': 03-6070600; פקס: 03-6070666 4. מ.פ.א תיירות בע"מ 5. א.מ.א מלונות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד בלטר, גוט, אלוני ושות' מרח' יגאל אלון 96, תל אביב 67891 טל': 03-5111111 ; פקס: 03-6246000 6. נאות חוף האלמוג (1990) בע"מ משד' אבא אבן 1 ת.ד 2029 הרצליה 46120 החלטה

עניינה של בקשת אישור התביעה כנגזרת הוא, בקליפת אגוז, במתן סעד הצהרתי לפיו חברת פרותאל תיירות בע"מ (להלן גם: "פרותאל" או "החברה") מימשה כדין זכות סרוב ראשון שהומחתה לה מחברת מ.פ.א תיירות בע"מ (להלן: "מ.פ.א"), ומתוקף זאת זכאית היא לרכוש מחברת חוף האלמוג אילת בע"מ (להלן: "חוף האלמוג") את מניותיה בחברת נאות חוף האלמוג (1990) בע"מ אשר בבעלותה מלון "יו סוויטס" אילת (להלן: "נאות חוף").

הזימון נדחה על ידי הגב' דיאן מלול, יו"ר דירקטוריון פרותאל ונכדתו של מר אמויאל, בטענה שאין בכוונתם לידון בנושא רכישת מלון "יו סוויטס", וזאת משום שמדובר בעיניין תאורטי הנעדר כל הודעה קונקרטית בדבר מכירה (נספח 17 לבקשה).

לאחר שהתבצעו התכתבויות נוספות בין הצדדים (נספחים 18-19 לבקשה), הודיע מר דוד פתאל ליו"ר דירקטוריון פרותאל כי המבקשת תגיש מטעמה (ולא מטעם פרותאל) הצעה לרכישת החזקותיה של חברת חוף אלמוג בחברת נאות חוף (נספח 21 לבקשה).

בנוסף סבורה המשיבה 2 כי על פי מהות זכות הסרוב, ספק אם ניתן להמחותה בנפרד ממניות חברת נאות חוף; וכי תכלית זכות הסרוב היא להגן על בעלי מניות מפני שותף בלתי רצוי להם.

יחד עם זאת, לא ניתן לדעת בשלב זה כמה זמן יימשכו ההליכים המשפטיים בין הצדדים, וזאת בשים לב גם לאפשרות כי יוגשו ערעורים על ידי מי מהצדדים.

...

לאור כל האמור מעלה, איני סבור כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת.

דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של חמישה עשר אלף ש"ח (15,000 ש"ח).

בפסק הדין האמור דחה בית הדין האיזורי את טענת המשיבים לפיה ההיתקשרות עם המערער (להלן – בוימל) נעשתה במסגרת של יחסי שותפות עם המשיב 2 (להלן – פלזן), וקבע כי מר בוימל היה עובד של המשיבה 2 (להלן – צופן) בלבד ולא של מר פלזן.

רא' גם: דב"ע (ארצי) מג/3-74 דוד חוטרמן – חב' מוצרים כימיים בע"מ, (1984); דב"ע (ארצי) נז/3-29 משה שחר – משה כץ, (1997).

מר בוימל טוען, כי הן בכתב התביעה והן בסיכומים, טען לעילות מוכרות בדין להרמת המסך, ובכלל זה טענה ל"שימוש לא מתאים ולא מסודר בחברה"; טענה לכך שבעל שליטה שמעסיק עובד – שהוא נושה מיוחד של תאגיד - תוך ידיעה שאין מדובר בעסק מצליח ולא יוכל לשלם את שכר העובד יש לחייבו בחיובי החברה שבשליטתו ואין לאפשר לו להסתתר מאחרי מסך ההיתאגדות; היות צופן חברת יחיד שלמעט מניה אחת המוחזקת בידי רעייתו של מר פלזן, כל מניותיה מוחזקות בידי מר פלזן עצמו.

[12: ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, (2003).

יחד עם זאת הובהר כי הרמת המסך צריכה להשמר ל'מקרים המתאימים' ואינה בבחינת דרך המלך.

...

לאחר ששקלנו את מכלול הראיות איננו סבורים כי היה מקום בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה להרים את מסך ההתאגדות, וזאת מבלי שנדרש לשאלה האם בכתב התביעה או בסיכומים נטענו 'עילות מוכרות בדין'.

לאור קביעות אלה ונוכח האופן בו נתפסה מערכת היחסים ב'זמן אמת' אין אנו סבורים – כפי שאף נקבע על ידי בית הדין האזורי - כי יש לראות במר פלזן כמי שפעל לנצל את מסך ההתאגדות.

סוף דבר – הערעור והערעור שכנגד נדחים.

המלון היה בבעלות חברה אנגלית בשם CARLAUREN (להלן – "קרלורן"), שבעל מניותיה אף הוא אנגלי, ושמו SEAN MURRAY (להלן – "מאריי").

ריבית זו עמדה במרבית התקופה שנדונה בתביעה על שיעור ממוצע של 4%, ראו הסקירה בספרו של דוד קציר, פיצויים בשל ניזקי גוף, מהדורה חמישית, כרך ב', עמ' 1714- 1715.

דרך המלך היא פסיקת פיצוי חד פעמי, שישקף את הנזק שייגרם לכל אורך התקופה הנדונה, וזאת בדרך של הוון בשיעור 3% כנהוג בפסיקת פיצויים עתידיים (ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (8.8.2019, פורסם בנבו).

אם תוצאת מצגי השוא וייעוץ הנפל של גלאון הייתה כי אילמלא מעשיהם "לא היה התובע מבצע את העסקה" (ס' 74 לפסק הדין), אזי כפי שקבע בית משפט קמא נכונה וכפי שראה חברי לאשר, לא ניתן ליתן לגולדמן 'פצויי קיום' ולאכוף מעשית את העסקה שגלאון לא צד לה. מכאן שתביעתו, לפצויי קיום שעניינם קבלת התשואה לעשר שנים, דינה היה להידחות, כך גם עירעורו.

בהתאם, אין כל אפשרות לפנות לשאלות של תשואה אלטרנאטיבית ולפצות את המערער על בסיס זה: נתיב זה מסתמך על ההנחה שאין מי שהתיימר לבססה, כי שוויו של הנכס כיום אינו עולה על התמורה (הלא ידועה בדייקנות) ששילם המערער לקרלורן, וכל שנותר הוא לברר את שאלת התשואה.

טל לוי מיכאלי, שופטת התוצאה ברוב דיעות, העירעור בע"א 35670-02-22 (ערעור גולדמן) – נדחה פה אחד; העירעור בע"א 33007-05-22 (ערעור גלאון) מתקבל ברוב דיעות (השופטים צימרמן ולוי-מיכאלי) כנגד דעת המיעוט (השופט אטדגי), ביחס למערערת 1 (חברת גלאון), ביחס למערער 2 (יוסף גלאון) וביחס למערער 4 (עילי גלאון); העירעור בע"א 33007-03-22 ביחס למערער 3 (איתי גלאון) מתקבל פה אחד.

...

למרות זאת, סבר בית-המשפט קמא, כי מחדלו של גולדמן אינו חייב להביא לדחיית מוחלטת של תביעתו (סעיפים 84- 85 לפסק הדין): "לאחר שנתתי דעתי לכך, החלטתי, בסופו של דבר, כי מן הדין ומן הצדק לפסוק לתובע פיצוי מינימאלי, כזה שלא יכול להיות חולק לגביו וזאת על בסיס הנחת המוצא כי קיימת אפשרות לקבלת תשואה מינימאלית על כסף באשר הוא, במסגרת השקעה סולידית.

שנית, מקובלת עליי אבחנתו של חברי שבין יוסף ועילי לבין איתי.

שלישית, מקובלת עליי המסקנה כי לא היה כל מקום להעניק לגולדמן אותם "פיצויי קיום" בדמות התשואה ה"מובטחת" לעשר שנים.

אשר לשאלת הנזק – אני מבקשת להצטרף לחוות דעתו של כב' השופט צימרמן לפיה משלא תבע גולדמן נזק מסוג מסוים וממילא גם לא הוכיח הרי שיש לדחות את ערעורו (ע"א 35670-02-22) ולקבל ערעור המשיבים (33007-03-22), זאת ללא צו להוצאות.