מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על דחיית תביעה לאכיפת הסכמי הלוואה ומכר דירה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

ה"פ 5314/06 ות.א.8444/06 תביעת פרשינובסקי לסעד הצהרתי לפיו ההסכם בטל, נדחתה, והתקבלה תביעתו של ביטון לאכיפת הסכם המכר (ה"פ (מחוזי ים) 5314/06 ות.א. 8444/06 פס"ד כב' השופט רביד מיום 21.9.10).
כב' השופט רובין הורה בפסק הדין כי 30,000 ₪ שהפקיד נחמן כהן יועברו לביטון, "וזאת לנוכח העובדה שמאז הגשת התובענה הוא אינו יכול לעשות שימוש בדירה." לאחר שערעור ורשות ערעור על פסק הדין נדחו (ע"א 18590-09-16 ורע"א 9030/16) בתחילת חודש דצמבר 2016 הועבר הנכס לחזקת התובע.
נתבע 4 עמד על כך שההסכם שמכוחו זכה ביטון בדירה הוא מזויף ולא רק למראית עין, עסקת ההלוואה על סך 200,000 דולר כלל לא יצאה אל הפועל, כי כך אמרה לו מרים פרושינובסקי, ולמעשה ביטון זכה מההפקר בדירה שערכה גבוה עשרות מונים מהסכום הנקוב (200,000 דולר).
...
כב' השופט רובין דחה את תביעת נחמן כהן וקבע כי קיימות אינדיקציות רבות לכך שההסכמים עליהם מתבסס נחמן כהן הם הסכמים לא אמיתיים אשר נערכו לצורך המשפט שלפניו, לא הובאה כל אסמכתא לתשלום סך של 200,000 דולר, נהפוך הוא, הובאה ראיה סותרת לפיה פרשינובסקי טוען במכתב כי אביו של נחמן שילם עבור קניית הדירה סך של 50,000 דולר, האב העיד בהליך בבית דין דתי כי מעולם לא שולמו דמי שכירות מוגנים לפרושינובסקי או ללנג, ו"עולה חשד כבד שההסכמים לא היו קיימים כלל בשנת 2009" אחרת היו מוצגים לביה"ד הדתי בהליך שהתקיים בשנה זו. בסופו של דבר הגיע כב' השופט רובין למסקנה הבאה: "לא השתכנעתי כי ההסכמים בהם אוחז המבקש הם אמתיים ולכן אני דוחה את טענות המבקש לפיה יש לו זכות דיירות מוגנת בדירות" ע"א 27921-11-13 על פסק הדין הגיש נחמן כהן ערעור.
במסגרת פסק הדין השני, הוא פוצה ב-16,000 ₪ הוצאות משפט, ולכן הדרישה העמומה לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הוצאות משפט שנגרמו לו בהליכים קודמים, ובסכום של אומדן נדחית.
סוף דבר אני מחייבת את כל הנתבעים ביחד ולחוד בדמי שכירות ראויים כפי שקבע השמאי המוסכם אריק לב, בגין התקופה מחודש יולי 2009 ועד יולי 2016 בסכום כולל של 437,400 ₪.
אני מאשרת העיקול הזמני שניתן על כספי הפקדון שהפקיד נתבע 1 בביהמ"ש המחוזי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

עיקר טענות המבקשים מתבססות על ארבעה עיקולים שהוטלו על הזכויות בדירה לאחר רישום הערת אזהרה לטובת המבקשים ואשר היקשו או מנעו מהם קבלת הלוואה למימון רכישת הדירה.
כנטען בבקשת הסילוק על הסף, המבקשים עמלו רבות על מנת להסיר את אחד העיקולים ואז נודע להם על עיקול שני, בסכום העולה על שווי הדירה ובלית ברירה הגישו המבקשים את תביעת המבקשים אשר עניינה אכיפת ההסכם והסרת העיקול, אשר לטענת המשיבה התבסס על שטר חוב הנושא חתימה מזויפת שלה.
כזו כן זו, תכליתן של הוראות אלה היא איזון בין אינטרסים מתחרים: זכות הגישה לערכאות לתובע וכנגדה שמירה על קניינו של הנתבע באמצעות הבטחת תשלום הוצאותיו ככל שהתביעה תדחה, וזכות הנתבע והאנטרס הצבורי במניעת הגשתן של תביעות סרק (רע"א 1741/17 גפני נ' אבולניק ואח' (5.4.2017).
אינני מצטרף לטענת ב"כ המשיבה כי אין קשר בין סכויי ההליך הנוכחי לבין תביעת המבקשים וממצאי בית המשפט שם. כעולה מפסק הדין, מחדלה של המשיבה לשלם את חובה למס שבח, לא רק שהיווה הפרת הסכם המכר, אלא אף הקשה על המבקשים לגייס משכנתא, כאשר אין חולק שבעת החתימה על הסכם המכר היו זכויות יה של המשיבה בנכס "חופשיות ונקיות". לא מיותר לציין כי בכתב התביעה מטעמה שמרה המשיבה על עמימות מטרידה בכל הקשור לתאור ברור של ההפרה המיוחסת למבקשים, אולם כפי שניתן ללמוד מכתב התביעה, טענת ההפרה שהיא מייחסת למבקשים מתייחסת לאי תשלום תמורת הנכס במועד המוסכם.
באשר להודעת המשיבה כי בכוונתה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אף זו הודעה כללית ולאקונית ולא ניתן ללמוד ממנה דבר העשוי לתמוך בסכויי התביעה הנוכחית.
...
יישום השיקולים הרלוונטיים על ענייננו מוביל למסקנה כי יש להיענות לבקשת המבקשים לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה וזאת נוכח סיכויי התביעה הנמוכים ונוכח סימני השאלה לגבי איתנותה הכלכלית של המשיבה, בשים לב, בין השאר, לאי תשלום ההוצאות שהוטלו עליה על ידי בית המשפט המחוזי בתביעת המבקשים.
נוכח סיכויי ההצלחה הנמוכים של התביעה, על פני הדברים, נוכח מצבה הכלכלי הלוט בערפל של המשיבה, אשר לא שילמה למבקשים את הסכום הפסוק ואת הוצאותיהם, ונוכח ההליך הקודם בין הצדדים, אשר כבר העמיס על המבקשים הוצאות כספיות, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולחייב את המשיבה בהפקדת ערובה כספית לתשלום הוצאות המשיבים.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ההסכם נועד להסדיר מנגנון בו המנוחה תיתן כבטוחה, במקום הבית במיאמי, את דירתה בראשון לציון (להלן: דירת המנוחה) וייקבע מנגנון לשם פרעון ההלוואה של 300,000$ באמצעות מכירת הדירה של המנוחה והעברת תמורתה למשיב כשהוא, מצידו, יעביר את הבית במיאמי על שם המנוחה.
בעקבות כשלון תביעתה הגישה המנוחה תביעה לבית המשפט קמא, היא התביעה בה ניתן פסק הדין מושא העירעור, על סך 1.741 מיליון ₪ שמורכב מהסכום שהעבירה למשיב מתמורת מכירת דירתה וסכום נוסף של 14,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית וכן סכום של 471,500 ₪ שמהווים, לטענתה, עלות הוצאות ניהול ההליך במיאמי.
לא הוגשה תביעה לאכיפתו אף לא הוגשה תביעה להכרה בו וכדי שבית משפט קמא יוכל להסתמך עליו, בהליך שהתקיים לפניו, נידרשת הכרה אגבית לפי סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ.
בתוך כך, יתקבל העירעור על חלק פסק הדין שדחה את התביעה לגופה וייקבע, כי ככל שתידחה טענת המשיב לסילוק התביעה על הסף יש לקבלה לגופה בכל הנוגע לחיוב המשיב בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה ולהורות לבית המשפט לתת פסק דין משלים בנוגע לרכיבי התביעה האחרים תוך שמירת טענות המשיב לקזוז.
...
אשר למשיב 1 – לאחר שנתתי את דעתי על טענות הצדדים בכתב ועל פה באתי לידי מסקנה, כי יש לקבל את הערעור ולהשיב את עניינה של המערערת לבית משפט קמא לדיון ולמתן החלטה חדשה בכל הנוגע לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה, כפי שיפורט להלן.
בתוך כך, יש לקבל את הערעור ולקבוע כי ככל שתדחה טענת המשיב לסילוק התביעה על הסף יש לקבלה לגופה בכל הנוגע לחיוב המשיב בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה ולהורות לבית המשפט לתת פסק דין משלים בנוגע לרכיבי התביעה האחרים.
אין בידי לקבל את מסקנתו זו של בית משפט קמא.
סוף דבר – לו דעתי תישמע, אמליץ לחבריי להרכב לקבל את הערעור ולהשיב את עניינה של המערערת לבית משפט קמא, כאמור לעיל, למתן הכרעה חדשה בכל הנוגע לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה, נגד המשיב.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

הצדדים הסכימו איפוא על דחיית העירעור ללא צו להוצאות, ועל העברת הערבון שהפקידו הרוכשים בעת הגשת העירעור, אשר סכומו לא התברר, לידי המוכרים.
לחילופין טענו הרוכשים כי הואיל ושילמו למוכרים 270,000 ₪, מוטל על המוכרים להחזיר לידם 90,000 ₪, הסכום ששולם מעבר לפצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכירה הראשון, שעמד כזכור על סך של 180,000 ₪; נטען כי התשלום הראשון ששלמו על חשבון התמורה בהסכם המכירה השני, בסך 100,000 ₪, שולם כהלוואה לאנשי הקש, ולפיכך, עם ביטול הסכם המכירה השני יש להשיב לידם את הסכום.
בפסק דין קמא פורט כי המוכרים ואנשי הקש טענו בכתב ההגנה המאוחד שהגישו כי יש לדחות את התביעה, מהטעם שהסכם המכירה השני היה הסכם בין המוכרים לבין הרוכשים, ואנשי הקש היו "נאמנים" בלבד, בשל קשייו של הרוכש לקבל משכנתא; הרוכש אמור היה לממן את העסקה במלואה, וזו הסיבה לכך שהמוכרים הסכימו לקזז את הסכום של 270,000 ₪ מתוך התמורה המוסכמת בסך של 2,500,000 ₪; כדי להמנע מלשלם מס בגין רכישת דירה שניה, תיכננו הרוכשים ואנשי הקש לדיווח לרשויות על עסקה פיקטיבית נוספת, שבה ירכוש הרוכש את דירתם של אנשי הקש; הרוכש הפר גם את הסכם המכירה השני, בכך שלא שילם את יתרת התמורה (לאחר שלאנשי הקש לא אושרה משכנתא), ולכן לא דווחה העסקה הפיקטיבית בין הרוכשים לבין אנשי הקש; אנשי הקש נימצאו 'בין הפטיש לסדן', שכן היה עליהם לשלם למוכרים, על פי הסכם המכירה השני, 2,130,000 ₪ נוספים על דירה שלא היו מעוניינים בה (מעולם אף לא ראו אותה), וכן לשלם מס רכישה בסך 178,400 ₪; או לחילופין לשלם סך של 123,000 ₪ נוספים, כדי להשלים את הפצוי המוסכם; אנשי הקש פנו לרוכש, אשר היתנער מהם, ועל כן חתמו על הסכם הביטול ואולצו לשלם את ההשלמה לפצוי המוסכם.
מעבר להונאת הרשויות וחוסר תום הלב כלפי אנשי הקש, בדיעבד הסתבר שחרף הגשת התביעה לאכיפת הסכם המכירה הראשון, ולאחר מכן הגשת העירעור לבית המשפט העליון, לא היו ברשותו של הרוכש האמצעים למימון רכישת הדירה.
...
אקדים ואציין כי לאחר בחינת פסק דינו של בית משפט קמא ועיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את ערעורם של המערערים ב- 14901-09-23, ולדחות את ערעורם של המערערים ב- 15100-09-23, וכך אציע לחברי לעשות.
אותם מבחנים שמניתי לעיל בעניין שלילת ההשבה על פי סעיף 31 בחוק החוזים, מצדיקים גם את שלילת ההשבה על פי סעיף 2 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, ולפיכך יש לדחות את תביעתו של המוכר גם ככל שנסווג את הסכם המכירה השני כהסכם למראית- עין.
יעל ייטב, שופטת כב' השופט יעקב דנינו: אני מצטרף למסקנה אליה הגיעה חברתי.
מכל מקום, תמים דעים אנוכי אף עם הניתוח המשפטי בחלקה השני של חוות הדעת, המוביל למסקנה המתבקשת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכל אשר הובא בפני, בראי הליך זה וההליך בערכאת העירעור, החלטתי לדחות את טענת סילוק על הסף מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה, ואבאר; הרקע התביעה הוגשה על ידי לאה קרסנר ז"ל, שלדאבון לב נפטרה (להלן: "המנוחה"); בהתאם לצוו ירושה, נכנסה לנעליה בתה, הגב' עדי שפירא, שהיא התובעת (להלן: "התובעת").
פסק הדין שניתן ביום 15.08.2021, עסק בפלוגתות הבאות: ראשית, האם בעניינינו מיתקיים מעשה בית דין ומיצוי עילה; האם בית משפט זה נעדר סמכות בינלאומית; האם פרש התחייב שלאחר קבלת הכספים מהאם המנוחה, הוא יעביר את הבית במיאמי על שמו של בני, או שמא הכספים שהועברו לידי פרש, הם עבור כספי הלוואות שניתנו לבני; האם יש להורות על השבת הכספים לבני; ככל ששאלה אחרונה זו תענה בחיוב יש לברר את טענת הקזוז שהועלתה על ידי פרש; כזכור, רק בעיניין הנתבע, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה, שיש לקבל את העירעור, ולהשיב את העניין לבית המשפט לדיון ומתן החלטה חדשה בסוגיית סילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה.
עקרי טענות הצדדים בסיכומיהם עקרי טענות התובעת על בית המשפט לדחות את הבקשה למחיקה ודחיה על הסף של התביעה מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה; אין להחיל הכרה אגבית של פסק הדין הזר שניתן במיאמי לפי סעיף 11 (ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ" ו/או "החוק").
המנוחה פעלה לפי ההסכם, נאלצה למכור את דירתה בראשון לציון, להעביר לנתבע את הכספים, אולם לאחר העברת הכספים, הנתבע סרב להעביר את הבית במיאמי על שם בני.
...
בתוך כך, נקבע, שיש לקבל את הערעור ולקבוע, שככל שתדחה טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, יש לקבלה לגופה, בכל הנוגע לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה, וליתן פסק דין משלים ביחס לרכיבי התביעה האחרים, תוך שמירת טענות הנתבע לקיזוז.
בתוך כך, נקבע, שיש לקבל את הערעור, ולקבוע, שככל שתדחה טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, יש לקבלה לגופה, בכל הנוגע לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה, וליתן פסק-דין משלים ביחס לרכיבי התביעה האחרים, תוך שמירת טענות הנתבע לקיזוז.
סוף דבר מן המקובץ עולה, שבענייננו, לא היה הליך קליטה של פסק החוץ בישראל, לא הוגשה בקשה לאכיפה, או להכרה בפסק הדין הזר.
יוצא אפוא, כי הנושא לדיון בענייננו, אינו אכיפת פסק חוץ, אלא הכרה אגבית, לפי סעיף 11(ב) לחוק.
לאור האמור, טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף נדחית, אין בפנינו מעשה בית דין ומיצוי עילה, ועל כן יש להורות לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו