לפניי תביעה כספית, על סך 200,000 ₪, שהגיש התובע, הטוען לבעלות על דירה בבית משותף המצוי ברחוב בן יהודה 8 בנתניה (להלן הבניין), והמיועד לפרויקט פינוי בינוי, כנגד הנתבעים, המייצגים את חברת הבניה רם אדרת ואת פולי טטרו, יזם הפרויקט (להלן הפרויקט).
התובע לא הגיש ערעור על ההחלטה.
בתקנה 63 (ב) לתקנות נקבע כי בישיבת קדם המשפט יורה בית המשפט על דרכי הדיון בתובענה במטרה לייעלו, לפשטו ולהחישו; בכלל זה רשאי הוא מיוזמתו או לבקשת בעל דין – " (16) למחוק את כתב התביעה או לדחות את התובענה או לתת פסק דין אם מצא כי כתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל".
תקנה 3(א) לתקנות קובעת כי "בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נידרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את היתנהלותו של הליך ראוי והוגן".
הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי התובע לא יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בדיון בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לסלק התביעה על הסף.
במקרה הנדון, נחה דעתי כי גם אם התובע יוכיח את כל טענותיו, אין כתב התביעה במתכונתו מגלה עילה כלפי הנתבעים, וממילא אף אינו מזכה את התובע בסעד לו הוא עותר.
לאור התוצאה אליה הגעתי מחד, וסילוקה של התביעה כבר בשלב המקדמי מאידך, החלטתי לחייב את התובע בהוצאות (מתונות) בסך של 5,000 ₪.
