השופט ע' פוגלמן:
המשיב, עורך דין במקצועו, הגיש נגד המבקשת, חברה המספקת מידע בנושא עלויות טיפולים ותיקונים ברכבם ושירותים קשורים נוספים, תביעה קטנה בגין הפרת סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק הספם), בטענה כי זו שלחה לו 6 דברי פירסומת (להלן: ההודעות או דברי הפרסומת) ללא הסכמתו המפורשת לכך ומבלי שניתנה לו אפשרות להסיר את עצמו מרשימת התפוצה בהתייחס למרבית ההודעות.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), יכול אדם, באישור בית המשפט לתביעות קטנות, לייצג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות, אם בעל הדין ייפה את כוחו לכך וייפוי הכוח הוגש לבית המשפט לתביעות קטנות; אין לייצג אדם לפי סעיף קטן זה –
(1) אם המייצג עוסק בייצוג דרך קבע;
(2) אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג;
(3) אם הייצוג נעשה בתמורה.
כתוצאה מתחייבת מכך, בירורן של תביעות קטנות נערך במתכונת שונה מזו הנהוגה בהליכים רגילים, המתאפיינת בהתדיינות שבה נוטל בית המשפט תפקיד אקטיבי מעין-אינקויזיטורי (התביעה הקטנה, בעמ' 51-41; ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 25065-08-15 לוי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (24.7.2016), בקשת רשות לערער על פסק דין זה נדחתה; ת"א (שלום כ"ס) 4246/99 אלדורדו שירותי תיירות ונופש כפר סבא בע"מ נ' רוהרליך, פסקה 16 (11.10.2000)).
...
על רקע תכליות אלו ונוכח כל האמור לעיל אני סבור כאמור, כי ישנה חשיבות לכך שלבית המשפט לתביעות קטנות יהיה מסור שיקול דעת – במקרים שבהם מופיע לפניו צד שהוא עורך דין – לבחון, על פי מכלול נסיבות המקרה, באיזה אופן להידרש לאי סימטריה אפשרית כתוצאה מכך שאחד מבעלי הדין הוא עורך דין בהכשרתו או במקצועו ובכלל זאת – ליידע את בעל הדין שכנגד בדבר האפשרות לבקש היתר ייצוג ואף לבחון מתן היתר כאמור, במקרים המתאימים לכך.
יישום השיקולים שעליהם עמדנו מביא למסקנה כי לא נפל פגם בקביעה זו. מעבר לשיקולים שעליהם עמד בית המשפט המחוזי, עיון בכתבי הטענות שהוגשו בהליך מלמד כי התביעה נושא דיוננו אינה מורכבת; כי המחלוקת שנפלה בין הצדדים – אם נתן המשיב הסכמה מפורשת לקבלת דברי הפרסומת, אם לאו – היא עובדתית ופשוטה; וכי הגנתה של המערערת התבססה – כפי הנראה – על ייעוץ משפטי כלשהו (כפי שמעיד נוסח כתב ההגנה מטעמה).
אשר על כן, הערעור נדחה.
