ערעור על דחיית תביעה בגין הגרלת מגרשים במושב

התובעים הוסיפו כי המיגרש ניתן לחניאל כאחד מ43 המגרשים בהרחבה במושב ,כשבאותה עת זכה נתבע 3 (להלן: "עמרם) במיגרש 607. כאמור, לאחר שעמרם העביר את מיגרש 607 לצד ג', קיבל עמרם בשנת 2017 , בהגרלה נוספת, את מיגרש 503 ואילו חניאל זכה במיגרש 630 זאת למרות שלטענתו,מיגרש 503 כבר הוקצה לו בעבר והוא כאמור מיגרש שממלא בבעלות משק 73.

על פסק הבוררת הוגש ערעור ובפסק הדין של עוזר הרשם, נקבע ביחס למשק 73 כי אין לבטל את ההיתחייבות במחי יד ויש לקיימה במיגבלות שצוינו בהחלטה-דהיינו מתן מיגרש של חצי דונם בתנאי בן ממשיך כאשר ביחס לאופן חלוקת המגרשים נקבע כי זו תערך בהתאם לעדיפויות שנקבעו שם ובדרך של הגרלה.

כאשר עסקינן ברשות מכללא, הנלמדת בדיעבד – להבדיל מרישיון שניתן מראש מכוח הסכם: "... רשות זו, אינה מעניקה לבעליה זכות במקרקעין, אלא טענת ההגנה בלבד מפני תביעה בגין הסגת גבול ... זוהי רשות חינם המתחדשת מרגע לרגע, כל עוד לא פעל בעל המקרקעין לסילוקו של פלוני" ( [נ. זלצמן, רישיון במקרקעין, הפרקליט מ"ב (1995), עמודים 56,57).

וכך קבעה הועדה: "מטרת התכנית לשנות ייועד קרקע של שטח שהוגדר בתכנית המאושרת כשטח למבנה ציבור למגרשי מגורים בשטח צבורי פתוח. כמו כן התכנית המופקדת מסדירה דרכים מאושרות וגם בהסדרה זו אינה חודרת בשטחים פרטיים. לאור האמור לעיל, אינה ברורה טענת המתנגדת לפיה התכנית פוגעת בשטחים הנמצאים בבעלות משפחתה. מכיוון שבהתנגדות שבנידון, לא עלו שום טענות תכנוניות, והתכנית אינה נוגעת לשטחים פרטיים, אנו רואים את ההיתנגדות כהתנגדות לא רלוואנטית ומחליטים על דחייתה" (מיום 3.8.05)(הדגשות שלי ר.א).

זאת הסיבה שלאחר שהוחלט ליתן כפצוי את מיגרש 503 לא הוגשה כל תביעה ורק לאחר ההגרלה והחלפת המיגרש ,הוגשה תביעה זו. חניאל השיב כי בהתחלה קיבל את מיגרש 503 :"קבלתי ללא הגרלה כיוון שאמרו לי שזה השטח שלי" (עמ' 38 שורה 13)-ראשית, אם זה השטח שלהם-מדוע היה צריך "לקבל" ודוק, הרי הטענה שהועלתה מצדו ומצד רבקה בחקירתם הנה, כי לא נקטו בהליכים כל השנים כי היו בטוחים שמדובר בשטח שלהם .

...

מאחר שבהליך בת"א 64805-09-17 בוטלה ההחלטה של האגודה בדבר המומלצים על ידה להקצאת מגרשי ההרחבה (לרבות ההמלצה על חניאל ביחס למגרש 630) ועל האגודה לנהל את ההליך לקביעת המומלצים מחדש, ברי כי יהיה עליה לעמוד בהתחייבותה לכך שבסופו של דבר יוקצה למשק 73 מגרש חצי דונם לבן ממשיך לבניה, הכל בהתאם לנהלי ובאישור רמ"י. יחד עם זאת, התובעים הם ששבו והדגישו, לכל אורך ההליך, כי תביעתם מתייחסת לזכויות במגרש 503 מעבר לזכותו של משק 73 לקבל את הפיצוי המובטח ובעניין זה כאמור, לא מצאתי לקבל טענותיהם.

לאור כל האמור, התובעים לא הוכיחו טענותיהם ולא שוכנעתי כי הם זכאים לסעד ההצהרתי הנתבע.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבעים 1-2 בסך כולל של 18,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 6449/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: אמונה רוקח נ ג ד המשיבים: 1. תושבי נוב - אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ 2. נוב - מושב עובדים של הפועמ"ז להתיישבות חקלאית שיתופית 3. ועד מקומי מושב נוב 4. ועדת הקבלה האזורית גולן, מועצה אזורית גולן 5. רשות מקרקעי ישראל 6. יעקב משה גרינפלד 7. מיכל גרינפלד 8. מנחם צבי מאיר הורוביץ 9. אליענה חנה הורוביץ 10. נעה נתן קוהליו 11. עמשא עמירם בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת בת"א 024569-08-23 שניתנה ביום 24.08.2023 על ידי כבוד השופטת ר' גלפז-מוקדי בשם המבקשת: עו"ד דוד נהיר בשם משיבים 3-1 ו-11-6: עו"ד נטע לב ][]פסק דין

בהמשך, ביום 06.07.2023, נדחתה העתירה המינהלית על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, תוך שנקבע כי אין בדחייתה כדי לפגוע בזכותה של המבקשת להגיש הליך משפטי מתאים לבית המשפט המוסמך לידון בו. ההליך בבית משפט קמא ביום 10.08.2023, כחודש לאחר דחיית העתירה המינהלית, הוגשה תביעת המבקשת נגד המשיבים, בה עתרה לקבלת סעדים הצהרתיים לפיהם עומדת לה זכות לקבלת אחד המגרשים במושב, וזאת בתנאים שחלו במועד בו פנתה לראשונה לנציגי המושב, וללא צורך בזכייה בהגרלה.

בעניינינו, לנוכח החשש שלא הופרך בבית משפט קמא, שלפיו לאחר הקצאת המגרשים לא ייוותרו עוד מגרשים להקצאה במושב, הרי שהנזק שייגרם למערערת מאי-מתן סעד זמני, ככל שתתקבל תביעתה, הוא נזק ממשי.

...

לעניין זה, אפנה לדברי השופט ע' גרוסקופף, אשר נאמרו על רקע בקשה למתן סעד זמני בערעור, אך כוחם יפה גם ביחס לענייננו: "הכלל שהשתרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא שכאשר עסקינן בנכס מקרקעין, להבדיל מחיוב כספי, תגבר הנטייה להיעתר למתן הסעד הזמני, ככל שמדובר במקרקעין המשמשים למגורים או שהנם בעלי ערך מיוחד עבור המבקש (וזאת, להבדיל מנכס מקרקעין המשמש למסחר או השקעה), או כאשר עולה חשש כי נכס המקרקעין יימכר לצדדים שלישיים תמי לב, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו" (ע"א 3820/22 שמואל נ' Don Stener, פסקה 14 (18.08.2022)) (ההדגשות הוספו – ח' כ').

מבלי לטעת מסמרות ביחס לשאלה מהו הזמן המדויק שבו היה על המערערת לנקוט בהליכים משפטיים בנדון, סבורני כי לא מדובר בשיהוי שגרם נזק של ממש למשפחות הזוכות.

סוף דבר: דין הערעור להתקבל באופן חלקי, וזאת במובן שמשיבים 3-1 יימנעו מהמשך הליך של שיווק או הקצאה של המגרשים (כהגדרתם בפסקה 3 לעיל).

לפני תביעת התובעים-תושבי אחיהוד בעבר או בהווה, להכריז על בטלות הליך חלוקת 43 מגרשים בהרחבה במושב אחיהוד לפי תכניות מתאר ג/13742 ו ג/ 14002(להלן: "המושב" ו- "ההרחבה " בהתאמה).

לפיכך טענה נעמה כי נוכח פסק הבורר החלוט המקים מעשי בי דין והמקנה את המיגרש לאביה (אשר היא באה בנעליו), דין התביעה כנגדה להדחות על הסף.

אדגיש- המחלוקת בה הכריע עוזר הרשם בעירעור, מתייחסת למחלוקות הפרטניות בין חברי האגודה בינם לבין עצמם, או בינם לבין האגודה ואולם אין כלל דיון ,פלוגתא ובודאי לא הכרעה, בטענות הנוגעות לחוסר שויון או סבירות התבחינים במסגרת היחסים עם תושבים שאינם בעלי משק, או נחלה ביישוב ומבקשים להישתתף בהגרלה לקבלת מגרשים בהרחבה.

על מנת שטענת השהוי תיתקבל, על הטוען להוכיח מלבד את עצם ההשתהות גם כי התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו וגם שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה (ראו: 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים): "טענת שהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת היתיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה העשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת היתיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע, וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי של בעל- ההתיישנות, והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם. קבלת טענת השהוי בתוך תקופת ההתיישנות עלולה להמריץ תובע להגיש את תביעתו לערכאות ולהרתיעו מחיפוש אחר פיתרונות חלופיים למחלוקת מחוץ לערכאות המשפט. מבחינה זו היא עשויה לעמוד בסתירה לאנטרס הצבורי המבקש לקדם פנייה לנתיבים חלופיים לפיתרון סכסוכים. קבלת טענת שהוי משפיעה על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים למחלוקת והיא חוסמת את דרכם להוכיח את זכותם לסעד משפטי על פגיעה בזכויותיהם, ובכלל זה פגיעה בזכויות יסוד מהותיות. נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שהוי התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות, וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים." מטעמים אלו נפסק, כי "הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין" (שם, בעמ' 448) .

...

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה וזאת כדלקמן: אני מורה כי ההליך לבחירת מומלצי האגודה להקצאת מגרשי המגורים בהרחבה בפטור ממכרז שעל בסיסו רשימת המומלצים, נתבעים 5-49, והחלטת האגודה המאפשרת הסבת הזכות להיות מומלץ, מבוטלים.

לא מצאתי להיעתר לסעדים הנתבעים ביחס לאגודה הקהילתית- כפי שנקבע, הגורם הממליץ הוא האגודה החקלאית.האגודה הקהילתית אינה רשאית לבצע הקצאה בעצמה, או לקבוע את המומלצים והמדובר בגוף שהוקם ע"פ הוראות רמ"י לצורך הקצאה בפטור ממכרז גרידא.

אשר להוצאות- שוכנעתי כי הגורם המרכזי לפעילות להקצאה במסלול ללא מכרז באופן שאינו בהתאם לנהלים ובניגוד לכללים של שוויון ותקינות, הינו האגודה.

התביעה מיוסדת על הטענות הבאות: התובעים כולם קשורים לתושבים שונים במושב והוחלט לגביהם בעבר ע"י הגופים המוסמכים כי הם זכאים לרכוש זכויות במגרשים שבהרחבה הנ"ל בתנאים שנקבעו.

מן ההגרלה שנערכה כפי שנערכה, תוך שהוכללו בה רק גורמים ספציפיים ושכלפיה טוענים הנתבעים כי נערכה באישון לילה ובהיחבא ויש להם טענות חמורות ביותר.

זאת ביתר שאת בהנתן שלמרות העמדה הראשונית שנקטה רמ"י (כמצוין בסעיף 7 דלעיל), הרי שהיא זו שהגישה את ע"א 620/16 (הנזכר בסעיף 11 דלעיל) ובפסק הדין שניתן בערעורה זה נקבע (שם, בסעיף ז') כי "על העירעור להיתקבל, מטעמי המדינה. קרי, רמ"י זכאית לעמוד על נהליה, ומשלא קוימו אלה, אין מקום לרשום את המשיבים הנזכרים בפסק הדין החלקי קמא (מקצת התובעים – ר.י.) ולקבוע הוראות תשלום". לנוכח כל האמור, אין להעניק לתובעים את הסעדים שפורטו לעיל (בסעיף 4).

למרות דחיית התביעה, איני מוצא לנכון לחייב את התובעים בתשלום הוצאות למי מן הנתבעים.

...

זאת ביתר שאת בהינתן שלמרות העמדה הראשונית שנקטה רמ"י (כמצוין בסעיף 7 דלעיל), הרי שהיא זו שהגישה את ע"א 620/16 (הנזכר בסעיף 11 דלעיל) ובפסק הדין שניתן בערעורה זה נקבע (שם, בסעיף ז') כי "על הערעור להתקבל, מטעמי המדינה. קרי, רמ"י זכאית לעמוד על נהליה, ומשלא קוימו אלה, אין מקום לרשום את המשיבים הנזכרים בפסק הדין החלקי קמא (מקצת התובעים – ר.י.) ולקבוע הוראות תשלום". לנוכח כל האמור, אין להעניק לתובעים את הסעדים שפורטו לעיל (בסעיף 4).

סוף דבר כאמור, השורה התחתונה של פסק דין זה היא כי התביעה נדחית.

כך נהג בית המשפט העליון בפסק דינו הנזכר בסעיף 11 דלעיל וכך אני סבור שיש לקבוע גם עתה.

הוועדה היפנתה לפסיקת בתי המשפט בעניינים דומים שבמסגרתם נקבע לא אחת כי בבואו להמליץ על מועמדים, נתון לכל ישוב וישוב שיקול דעת נרחב שבמסגרתו הוכרה זכותו לשמור על אופיו וצביונו המיוחדים והקף הבקורת השיפוטית על החלטות הנהלת הישוב הוא מצומצם ביותר ובתי המשפט אינם יושבים כערכאת ערעור על החלטות האגודה.

לשאלה אם ידע על הגרלה של מגרשים שנתקיימה ביום 10/09/23, השיב שלא ידע עליה ולא הישתתף בה. העד אישר כי קיבל בעבר מיגרש בפטור ממכרז במושב ואף בנה עליו בית, אך התגרש מאוחר יותר וברצונו לבנות בית אחר לעצמו במושב.

בחקירתה החוזרת נתבקשה להבהיר דברים אלו והעידה: "בסוף שהמושב חושב את מי מהמשפחות הוא רוצה להרחיב איתן את המושב, זה תהליך מאוד ארוך וסבוך, אי אפשר שבגלל שמישהו אחד מאוד רוצה וחושב שמאוד מגיע לו, אז למחוק את כל שאר המעוניינים ולתת לו הקצאה גם שמפעיל לחץ רב על האגודות ותובע אותן בנושא, אני לא יכולה כל מי שתובע אגודה, להבטיח לו מיגרש והקצאה עתידית. לא כך הדברים עובדים במושב שלנו וטוב שכך". לא הוזמנו לדוכן העדים מטעם המבקשים יתר המשיבים לבקשה בגין תגובותיהם, על אף שנכחו בדיון כפי שפורט בפרוטוקול.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני של צו מניעה לעצירת הליכי ההקצאה, שהחלו זה מזמן ומצויים בשלבים מתקדמים, ולאחר שהמשיבים 3-28 השקיעו במסגרתם מאות אלפי ₪ לכל מישפחה שבאמצעותם פותחו המגרשים מבחינת תשתיות באופן מהותי, בשל כך שהוגשה בשיהוי קצוני, בחוסר תום לב, שעה שלא הוכח כי התובענה נתמכת בראיות לכאורה המלמדים על סכויי הצלחה גבוהים ותוך שמאזן הנזקים נוטה בבירור לרעת המבקשים ולטובת המשיבים.

...

המבקשים ישלמו לכל אחת ממשפחות המשיבים 3-18, 21-23, 25-28 הוצאות בסך כולל של 750 ₪ למשפחה.

למשיבות 1-2 יחדיו ישלמו המבקשים הוצאות בסך כולל של 5000 ₪.

למשיבה 29 ישלמו המבקשים סך כולל של 3000 ₪.