ערעור על דחיית עתירה נגד החלטת ועדה מקומית לתכנון ובנייה

]השופטת י' וילנר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט) בעת"ם 5744-07-19 מיום 20.1.2020, בגדריו נדחתה עתירת המערערת נגד החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים, היא המשיבה 1 (להלן: הועדה המקומית או הועדה), שניתנה במסגרת בקשת המערערת למתן היתר בניה תואם תכנית, להקמת מלון בן ארבע קומות במיגרש המצוי ברחוב המעיין 13 בירושלים הסמוך למעיין עין כרם (להלן: בקשת ההיתר, המיגרש, ו-המעיין בהתאמה).

...

מן הכלל אל הפרט בענייננו, כאמור, מאחר שאין כל מחלוקת כי המשיבים 3-2 אינם בעלי זכות במגרש, הרי שנקודת המוצא לדיון היא גם המסקנה הסופית הנובעת ממנו – המשיבים לא היו רשאים להגיש התנגדות לבקשת ההיתר שהגישה המערערת, והוועדה אינה רשאית לבחון התנגדויות אלה.

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולבטל את החלטת הוועדה לזמן את המשיבים 3-2 לדיון בבקשת ההיתר על-מנת לשמוע את התנגדותם לבקשה ולבחון אותה.

עוד אציע כי המשיבים יישאו בהוצאות העותרת, ביחד ולחוד, בסך של 20,000 ש"ח. ת השופט נ' סולברג: דעתי כדעתה של חברתי השופטת י' וילנר, כי דין הערעור – להתקבל.

בפני עתירה המכוונת כנגד החלטת ועדת הערר לתיכנון ולבניה – מרכז (להלן "ועדת הערר"), מיום 20.4.21, אשר דחתה את הערר שהגיש העותר נגד החלטת הוועדה המקומית לתיכנון ובניה הוד השרון (להלן "הוועדה המקומית"), מיום 1.11.2020, בה הוחלט לאשר בקשה להיתר לחזוק מבנה קיים, בהתאם להוראות תמ"א 38 ותכנית הר/1/38, בבנין המצוי ברח' יסוד המעלה 11 הוד השרון, הידוע גם כגוש 6410, חלקה 259 (להלן "המקרקעין").

בעתירה חוזר המערער באופן כימעט זהה על הטענות שנטענו על ידו בפני ועדת הערר וזכו למענה מפורט.

על אף האמור בהחלטת ועדת הערר לא הצביע העותר על הוראה המחייבת את פינוי והריסת הבית ברח' תבור 10 כתנאי להותאת היתר בניה אלא חזר על טענתו שנבחנה ונדחתה על ידי הוועדה המקומית ולאחריה ועדת הערר.

...

על אף חשיבות הפרסום ויידוע הציבור אף אני סבורה כי הפגם בפרסום ההקלה בקו הבנין של המרפסות אינו חמור דיו כדי להביא לביטול החלטת הועדה המקומית.

על כן טענה זו נדחית.

דיון והכרעה – חניות עמדת ועדת הערר מקובלת עלי.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים עע"מ 5176/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשת: המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה נ ג ד המשיבים: 1. המועצה הארצית לתיכנון ובניה 2. ועדת המשנה לעניינים תיכנוניים עקרוניים 3. הועדה המקומית לתיכנון ובניה יישובי הברון 4. יוסי אפלבוים 5. אבי גולדשטיין בקשה לסעד זמני בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת ת' שרון-נתנאל) בעת"מ 37335-07-21 מיום 19.6.2022 בשם המבקשת: עו"ד אריאל פישר בשם המשיבות 2-1: עו"ד הדס ערן בשם המשיבה 3: עו"ד רחל ינקוביץ-רועה ][]החלטה

בפסק הדין נדחתה עתירת המבקשת נגד החלטת ועדת המשנה לעניינים תיכנוניים עקרוניים (להלן: הולנת"ע) מיום 13.4.2021, אשר ניתנה לצורך הפקדת תכנית המתאר הכוללנית; ונגד החלטת המועצה הארצית לתיכנון הבניה (להלן: המועצה הארצית) מיום 1.6.2021, שלא לקיים דיון חוזר בהחלטת הולנת"ע. רקע הדברים בתמצית במרכז ההליך דנן עומדת תכנית המתאר הכוללנית למועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, המקודמת מזה מספר שנים במועצה המחוזית לתיכנון ולבניה חיפה (להלן: הועדה המחוזית).

...

ביום 5.9.2022 הוגשה תשובת המשיבות 2-1, המועצה הארצית והולנת"ע. בתגובתן נטען כי דין הבקשה להידחות, מאחר שסיכויי הערעור נמוכים ומשום שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת דחיית הבקשה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלו הבקשה נדחית, המבקשת תישא בהוצאות המועצה הארצית והולנת"ע בסך של 3,500 ש"ח. ניתנה היום, ‏י"ז באלול התשפ"ב (‏13.9.2022).

עניינה של העתירה בהחלטת וועדת הערר לתיכנון ובניה מחוז מרכז (להלן: "וועדת הערר") מיום 13/4/22, בגדרה נדחה ערר שהגיש העותר נגד החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה ראשון לציון (להלן: "הועדה המקומית") שניתנה ביום 23/1/22, במסגרתה אושרה בקשה להוספת מרפסות שהגישו בעלי הזכויות ברחוב אברבנאל 18 בראשון לציון (להלן: "הבניין"), באמצעות משיבים 3 ו 4 (להלן: "הנציגות").

עוד הוחלט על דחיית הטענה בנוגע לתמרור משאיות לפינוי אשפה; נקבע כי המרפסות המתוכננות לא יפריעו לפינוי האשפה ולא יפריעו לחניות המאושרות בהיתר.

תמצית טענות הועדה המקומית לטענת הועדה המקומית, בטענותיו החדשות בעירעור העותר הרחיב חזית מעבר לשתי הטענות שעלו בערר בדבר פגיעה בזכות הטיעון, ואי צירוף אישור כב"א לבקשה להיתר; בישיבה בה נדונה ההיתנגדות בועדה המקומית, התאפשר לעותר לשטוח את טיעוניו בהרחבה, ובהחלטתה התייחסה הועדה לכלל טענות העותר.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי להחלטת ועדת הערר ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

סוף דבר – העתירה נדחית.

אני מחייב את העותר לשלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

על-פי פסק הדין, נדחתה עתירת המערערות – עריית ראשון לציון והועדה המקומית לתיכנון ולבניה ראשון לציון – שהופנתה כלפי החלטת המשיבה 1, ועדת המשנה לעררים במועצה הארצית לתיכנון ולבניה (להלן: ועדת העררים), מיום 18.8.2022, שבגדרה נדחה ערר המערערות על החלטת המשיבה 2, הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז מרכז (להלן: הועדה המחוזית), מיום 11.4.2021, ב"בקשה להיתר מס' מח/ש/714: מתקן הנדסי לטפול בפסולת עירונית מעורבת בשפד"ן" (להלן: בקשת ההיתר).

נגד החלטת הועדה המחוזית, הגישו המערערות ערר לועדת העררים (ערר/33/21); לצד העיריה, הגישו ערר גם המשיבים 8-4, שהם חלק מבעלי המקרקעין הסמוכים לשטח שאליו מתייחסת בקשת ההיתר (ערר/40/21).

...

כמו כן, ואף אם מדובר בנזקים פחותים, מקובלת עלי גם טענת המשיבות 2-1, שלפיה נוכח חשיבות הקמתו של המתקן, הרי שכל עיכוב בתהליך ארוך וסבוך זה – עלויות לא מבוטלות בצידו.

די בטעמים אלה כדי ללמד כי דין הבקשה – להידחות.

ממילא, בהינתן שנתיבי ישראל רלבנטית רק בהתייחס לבקשה זו, כאשר כלל לא נטען לקשר בינה לבין יתר היבטי ההליך, המשמעות היא שגם בקשת הצירוף – נדחית (זאת, אף ללא שאדרש לשאלת התקיימותם של התנאים שהוצבו בכל הנוגע לצירופו של צד להליך ערעור (לגביהם ראו: עע"מ 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון, פסקה 10 (24.6.2009)) – תנאים שהמערערות כלל לא התייחסו אליהם בבקשתן, חרף העובדה שהנטל להוכחת התקיימותם מוטל עליהן (שם)).

סיכומו של דבר: כלל בקשותיהן של המערערות לסעדים זמניים – נדחות, וכמותן גם הבקשה לצירוף נתיבי ישראל.