זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 26.11.20, אשר קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 0%, מיום 1.7.20.
הועדה סיכמה את מסקנותיה כך:
"מדובר באשה בת 49 אשר נפגעה מאחור ברכבה. הייתה חגורה ולא ניפתחו כריות אויר. בבדיקתה בחדר מיון תנועות הצואר היו חופשיות. יש לציין כי גם בועדה מדרג ראשון תנועות הצואר היו חופשיות. גם בעת הבדיקה הבלתי פורמאלית תנועות הצואר היו חופשיות ללא עדות לכאב או סבל. רק בעת הבדיקה הפורמאלית כיווצה את שרירי צוארה ומנעה תנועות שביצעה קודם לכן באופן חופשי. אין הלימה בין תלונותיה והבדיקות הרפואיות שעברה בתחום הקליני הן במיון והן בועדות קודמות, ועל כן הועדה דוחה את העירעור בתחום של תנועות עמוד שדרה צוארי. לגבי ממצא באולטרסאונד בכתף ימין אין קשר בין הארוע התאונתי לקרע החלקי של 4 מ"מ שהוא על רקע נווני. מנגנון התאונה אינו מסביר קרע זה. גם בבדיקת הכתפיים נימנעה מלהניע, אך כאשר מדובר בשנה ותשעה חודשים לאחר התאונה בה מתלוננת על הגבלה בתיפקוד ביד זו, לא היה דילדול שרירים, דבר המסביר תיפקוד תקין. יש לציין כי גם בבדיקת האולטרסאונד נרשם על אי שתוף פעולה כחלק מהבדיקה. הועדה גם אינה מקבלת את הערכת הנכות של ד"ר רוזנברג, לא בנושא הצואר ולא בנושא הכתף, וזאת לאור הנימוקים שהובאו קודם לכן".
בהתאם לאמור, נדחה הערר ולמערערת נקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.7.20.
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות ואין כל הצדקה להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.
בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיב, כי חוות דעת היועץ הרפואי מטעם בית הדין אינה רלוונטית לקביעת דרגת נכותה של המערערת הואיל ואינה דנה בשיעור הנכות, וזאת בשים לב לכך שהפגימות הנטענות בגב, בצוואר ובכתפיים הוכרו כפגימות הקשורות לתאונת העבודה.
אין בידי לקבל את טענת המערערת, שכן ד"ר רוזנברג המליץ בהערכת הנכות מיום 25.11.20 על קביעת נכות בגין הגבלה קלה בתנועות כתף ימין, ללא תיאור ממצאים אודות טווחי התנועה, בעוד שהוועדה קבעה שתפקוד יד ימין תקין.
לפיכך, המערערת לא הצביעה על סתירה או אי התאמה בין הממצאים שתיארה הוועדה בבדיקתה ובין המסקנה שלא נותרה נכות צמיתה.
סוף דבר
לאור כל האמור, הערעור נדחה.
