ערעור על דחיית ערעור על פסק דין בעניין בעלות על מקרקעין

ערעורם של כל בני מישפחת אמסלם (המבקשים, רעות ומאיר), נדחה מהטעם שעל-פי הסכמת כל הצדדים, פסק הדין ניתן על דרך הפשרה (ע"א 10013/17 אמסלם נ' קרול (16.5.2019)).

העירעור על פסק-דין זה נדחה (ע"א 10013/17 מיום 16.5.2019); השני, תביעת המבקשים נגד ויצמן בעיניין שאלת הבעלות על הנכס (ת"א (מחוזי ירושלים) 23499-12-22); השלישי, תביעת המנהל המיוחד נגד בעלי דין רבים, בהם גם ויצמן, הבוחנת אם בעלי הנכס הם הוריו של המבקש, אליעזר וז'קלין אמסלם, (ת"א (מחוזי ירושלים) 17290-08-21); הרביעי, במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגד ההורים, אליעזר וז'קלין אמסאלם, המבקש 1 ואחיו דוד אמסלם, שבו הואשמו בעבירות מס, מירמה והלבנת הון בהקף עצום (ת"פ (מחוזי ירושלים) 47728-05-21), התקבלה בקשה לתפיסת הנכס באופן זמני וזאת לשם חילוטו, אם הנאשמים יורשעו (צ"א (מחוזי ירושלים) 48267-05-21) והערעור על החלטה זו נדחה (החלטה מיום 13.11.2022 בע"פ 3144/22).

תכליתו של כלל זה הוא מניעת הטרדת בעלי הדין ומניעת הטרדת בתי המשפט, אשר יידרשו לעסוק באותו עניין ביותר מהליך אחד וכן מניעת מצב שבו עשויות להנתן החלטות סותרות בכל אחד מההליכים (ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כ"ט(2) 477, עמ' 483 (1975), כבוד השופט מ' עציוני (להלן – עניין אל-עוקבי)).

...

כמו כן טענו, כי אין למבקשים כל עילת תביעה נגד המשיבים 5-1 וכי אין יריבות ביניהם, מאחר שאין כל הסכם שכירות בין המבקשים לבין המשיבים 1-5; התביעה טרדנית או קנטרנית; התביעה התיישנה או חל שיהוי בהגשתה, מאחר שתוקפו של הסכם השכירות שנחתם ביום 28.2.2012, פג כבר ביום 27.1.2013; הסכם השכירות שצורף אל כתב התביעה אינו חתום ומכל מקום, הוא כולל תניית בוררות, כך שבכל מקרה היה מקום להעברת התביעה לבוררות; המבקשים לא ציינו בכתב התביעה כי בהליך המוזכר לעיל נקבע כי יש למחוק את הערת האזהרה לטובת ויצמן לשם רישום הזוג קרול כבעלי הנכס; המבקשים ניהלו מספר הליכים בקשר לנכס, אך תביעותיהם נדחו ואף ערעורם נדחה; נראה כי המבקשים כלל אינם בעליו הנכס.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, בהחלטת בית המשפט קמא ובתיק בית המשפט קמא, ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ללא צורך בתגובת המשיבים.

סיכום ותוצאה סיכום הדברים הוא אם כן, כי מכל הטעמים שפורטו בהחלטה זו, החלטת בית המשפט קמא היא החלטה נכונה ולפיכך בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 5997/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: גל בר נ ג ד המשיבים: 1. עומרי ישי 2. יואל בר 3. תמר בר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.7.2022 (כב' השופטים י' פרסקי, ג' גדעון, ג' ****) בע"א 1896-04-22; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד יצחק חזות ][]החלטה

במסגרת פסק הדין נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת ס' כהן), מיום 30.1.2022, ב-תפ"מ 47220-11-21, בגדריו התקבלה תביעת המשיב 1 (להלן: המשיב), לפינוי המושכר בו מתגורר המבקש.

רקע ההליכים בתמצית המשיב הוא הבעלים של נכס מקרקעין בעיר אשקלון, אותו השכיר בהסכם למשיבים 3-2, הם הורי המבקש, למטרות מגורים.

בעיניין זה נטען כי בכוונת המבקש "להגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון בבקשה להציג את המסמך המקורי שהוא חוזה חתום תקף ואותנטי". לעמדת המבקש, מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

לעניין זה, המבקש אף לא טען ולו ראשית טענה כי מדובר בסוגיה בעלת השלכות רוחב, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי". כמו כן, לא מצאתי כי יש ליתן רשות ערעור על מנת למנוע עוות דין.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שלפניי, סבורני כי היא כלל אינה מתאימה לבירור במסגרת בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". ככל שניתן להבין מטענות המבקש, הטענות שנדחו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעניין צירוף חוות הדעת הגרפולוגית, כבר אינן אקטואליות למעשה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

אשר לבקשה לעיכוב ביצוע – הואיל ומדובר בדירת מגורים, בשלב זה מצאתי להורות על עיכוב ביצוע פינוי המושכר עד ליום 22.9.2022, וזאת על מנת לאפשר למבקש להגיש כל הליך שימצא לנכון על יסוד טענתו בדבר הראיה החדשה שאיתר, ובגדרו, אם יחליט לעשות כן, לעתור למתן סעד זמני.

יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בהחלטתה של המפקחת על רישום המקרקעין בת"א 637/20 אברהמי נ' טל [ניתן ביום 11.3.21] שם נדון מקרה הדומה מאוד לענייננו: "למפקח על רישום מקרקעין סמכות ייחודית לידון בסכסוך שעניינו נשיאה בהוצאות הדרושות להחזקה תקינה ולניהול הרכוש המשותף בבית משותף, כקבוע בהוראת סעיף 72(א) לחוק המקרקעין. בכלל זאת, סמכות המפקח על רישום מקרקעין לידון במחלוקת כספית שעניינה החובה החלה על בעלים של דירה בבית משותף לשלם חלקו בהוצאות שנדרשו להוצאות החזקה תקינה של הרכוש המשותף בבית, לרבות הוצאות לתיקון ליקויי איטום בגג הבית המשותף המהוה רכוש משותף, כבעניינינו.

למותר לציין, כי בעיניין חיים נידרש בית המשפט העליון לבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בגדריו נדחה ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין, בין היתר, בתביעה לשיפוי בעל דירה בבית משותף בגין הוצאות שהוציא לתיקון ליקוי ברכוש משותף.

...

. האמור לעניין סמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין אינו חל במקרה בו מדובר בתביעה לשיפוי בגין נזקים שנגרמו לדירתו של בעל דירה בבית משותף, שאז מדובר בתביעה נזיקית אשר המפקח על רישום המקרקעין נעדר סמכות עניינית לדון בה. "בהתייחס לסעד הכספי לשיפוי המשיב בגין הוצאות לתיקון נזקי רטיבות בדירתו, הדין עם המבקשים. עניינו שיפוי בגין הוצאות לתיקון נזקים בדירה בבית המשותף, להבדיל מתיקון ליקויים ברכוש המשותף. בהעדר הוראה מפורשת בעניין זה בחוק המקרקעין ומשעילת תביעה זו היא בפקודת הנזיקין, נקבע בהלכה הפסוקה כי אין למפקח על רישום מקרקעין הסמכות לדון ולהכריע בו (ראו גם: ד"נ 20/73 שמע נ' סדובסקי, פ"ד כ"ח(1) 730, 733 (1974); ע"א (מחוזי ת"א) 2295/01 מנחמי בוני מגדלי דוד רמת גן בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב ז'בוטינסקי, פסקה 4 לפסק הדין, פורסם ב"נבו" (30.6.2002); רע"א (מחוזי י-ם) 38744-06-16 הושיאר נ' רחמים, פסקה 14 לפסק הדין, פורסם ב"נבו" (9.3.2017); עש"א (מחוזי ת"א) 34810-10-18 רבין נ' נציגות הבית המשותף ברחוב רמז 35 תל אביב, פסקה 13 לפסק הדין, פורסם "בנבו" (15.4.2019); החלטתי בתביעה שמספרה 6/476/2018 לבקוב נ' ארואטי, פורסם ב"נבו" (2.5.2019); החלטתי בתביעה שמספרה 6/554/2019 מאירסון נ' חולי, פורסם ב"נבו" (23.1.2019)).

לאור האמור לעיל, אני מורה להעביר את התובענה למפקחת על רישום המקרקעין בחיפה.

הרלבאנטיים לענייננו מבין אלה הם שלושה: ת"א 18270/92 (מישפחה – תל אביב ומרכז) ארצי נ' שמש (30.01.1999) שם נקבע בין היתר כי למנוחה מרגו ארצי זכויות בשטח של 95 מ"ר במרתף; ע"א 1161/00 (מחוזיים תל-אביב) שמש נ' ארצי (16.03.2003), שם נדחה ערעור על פסק הדין של ערכאת בית המשפט לעינייני מישפחה בעיניין זכות הבעלות של המנוחה מרגו ארצי; ת"א (מחוזיים מרכז) 26889-11-19 ארצי נ' שמש הדר חברה קבלנית בע"מ (נבו 21.12.2021) שם אימצה השופטת ח' קיציס את מימצאי פסקי הדין הקודמים בעיניין המרתף וקבעה כי לאחים ארצי עומדת זכות הבעלות ב – 95/145.21 חלקים מתת חלקה 9 בחלקה 287 בגוש 6380.

כעולה מההליכים הקודמים שהעתק פסקי הדין בהם הובאו לפניי, המרתף הוגדר בנסח לישכת רישום המקרקעין כתת חלקה 9 בקומת הקרקע בשטח של 145.24 מ"ר. היתר הבניה אפשר בניית 100 מ"ר בלבד.

...

סיכומו של דבר – אני סבור כי החלטת ועדת הערר מבוססת היטב ועולה בקנה אחד עם הראיות המינהליות שהובאו לפניה ועם הוראות פקודת העיריות וההלכה הפסוקה.

אולם בכל הקשור להליך המינהלי דנן אני סבור כי אין עילה להתערבות בהחלטת ועדת הערר ודין הערעור להידחות.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקף הטיעון ובכך שהערעור הוכרע לאחר דיון בודד, אני מחייב את המערערים בשכר טרחת באי כוחם המשיבים בסך 7,500 ₪ לכל צד מיוצג.

בבית המשפט העליון בע"מ 7076/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. יערה מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ 4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 5. רשות מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ס' ג'יוסי, ע' אטיאס ונ' סלימן) מיום 6.7.2023 בעמ"ש 27550-02-23 בשם המבקשים: עו"ד רון בן מיור בשם המשיבים 2-1: עו"ד יוסי אביטן בשם המשיבה 3: עו"ד איתי הפלר בשם המשיבה 4: עו"ד מנחם גורדון בשם המשיבה 5: עו"ד גיטל דמס גוטליב ][]החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ס' ג'יוסי, ע' אטיאס ונ' סלימן) בעמ"ש 27550-02-23 מיום 6.7.2023, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (השופטת מ' לוי) בתמ"ש 10121-04-17 מיום 29.12.2022, שבמסגרתו נדחתה תביעת המבקשים לביטול רישום המשיב כ"בן ממשיך" בנחלתם.

עוד ציין בית המשפט לעינייני מישפחה כי המשיבים "עשו כל שאל ידם כדי לשמור על הקשר" עם המבקשים, וכי "דוקא האחרונים לא נקפו אצבע כדי לנסות ולהשיב את הקשר הקרוב". ערעור שהגישו המבקשים על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי נדחה.

מנגד, המשיבים 2-1 סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומוסיפים, בין היתר, כי קבלת הטענה לקיומו של תנאי מפסיק מכללא מרוקנת מתוכן את מוסד הבן הממשיך; מנוגדת להלכה בנוגע למתנות; מאפשרת חזרה מהתחייבות בלתי-חוזרת; ואף עשויה לפגוע בהסתמכותם של בנים ממשיכים.

יצוין כי קביעתו זו של בית המשפט המחוזי התבססה על ממצאיו העובדתיים המובהקים של בית המשפט לעינייני מישפחה, אשר קבע, בין היתר, כי המבקשים לא הוחתמו בעל כורחם על הסכם המינוי; כי המשיבים שינו את מצבם בהסתמך על הסכם המינוי; כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח היתנהגות מחפירה מצד המשיבים; וכי המבקשים יצרו מציאות שאינה מאפשרת למשיבים לסייע להם, ובכך הם אחראים לקיום התנאי המפסיק.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות לערער דרוש בכדי למנוע עיוות דין.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020.