ערעור על דחיית עיכוב ביצוע עונש מאסר בתאונת פגע וברח

העירעור מופנה כלפי חומרת העונש; המערער ביקש בנוסף, להורות על ביטול הפצוי שנפסק, ואולם בשל אי צירופה של נפגעת התאונה כמשיבה לערעור, לא עמד עוד ב"כ המערער על העירעור לעניין הפצוי.

בית המשפט דחה טענת ב"כ המערער כי נוכח הנחיות פרקליט המדינה (2.27 - מדיניות התביעה בהעמדה לדין וענישה בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה), לא היה מקום לייחס למערער עבירה של הפקרה לאחר פגיעה.

דיון המערער הודה בביצועה של עבירת הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א.(א) לפקודת התעבורה, שלשונה- "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, דינו – מאסר שלוש שנים." בהודאה בעבירה זו, לאחר תיקון כתב האישום, אישר המערער כי היה עליו לדעת כי בתאונה נפגעה הנהגת המעורבת, או בכך שהיתה עשוייה להפגע.

טענות המערער כי נימלט ממקום התאונה בשל חשש מיידי כי יבולע לו מהנהג שנשא אקדח, ראויות היו אולי להשמע בדוחק, אילמלא היה נוקט בצעדים שנועדו למעשה, להרחיקו ממעורבות בתאונה, באופן שלא תוטל עליו אשמה; על כך ניתן ללמוד מאי הדיווח למישטרה גם לאחר בריחתו לאזור המרוחק מהתאונה, ולנוכח הניסיון הכוזב לטעון כי רכבו נגנב בזמן כלשהוא לפני התאונה.

התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.

...

התייחסותו של המערער בדבריו בבית המשפט לכך שרישיון הרכב והביטוח על רכבו לא היו מוסדרים, מחזקת את המסקנה כי ביקש למלט עצמו מהסתבכות בחקירה הנוגעת לתאונה.

הערעור נדחה לפיכך.

המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין ולחלופין על חומרת העונש.

המבקש טען, כי אביו, ראוף, הציע לפצות את נואף על הפגיעה ברכב באמצעות שתי חבילות קש. המבקש לא הכחיש את עצם ההגעה לחלקה יחד עם אביו בפעם הראשונה עם קרות התאונה, ואף לא הכחיש, כי שב לשטח החלקה בפעם השנייה עם הגעת בני מישפחת חבשי.

לדבריו, לא ידע באותה העת מי ירה ומי נפגע מאחר שהיה במנוסה.

המבקש מצביע גם על נסיבות נילוות שמצדיקות העתרות לבקשתו: עברו הפלילי הנקי ועל כך שזהו המעצר הראשון בחייו; המבקש מציין לחיוב את היתנהגותו במהלך ניהול המשפט, על כך שמשך כ-3 שנים שבהן היה משוחרר בתנאים, לא נרשמה כל הפרה מצידו; המבקש טוען, כי בעקבות המעצר נגרם לו נזק כלכלי רב וכי יש להיתחשב בכך שמצבו הבריאותי אינו מן המשופרים; עוד טוען המבקש, כי עצם היותו אדם נורמאטיבי, אב למשפחה מרובת ילדים, שמנהל עסק משפחתי, צריכים להיזקף לזכותו ולהצדיק את קבלת הבקשה; לדבריו, המשיבה לא תפגע כתוצאה מקבלת הבקשה, שכן אם העירעור יידחה, המבקש יתייצב לריצוי העונש במועד מאוחר יותר.

עם זאת, לבית המשפט מסור שיקול דעת לעכב את ביצוע העונש, במקרים שבהם הדבר נידרש כדי למנוע פגיעה בזכויות הנאשם במידה העולה על הנידרש, בין היתר, תוך בחינת השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש והמועד הצפוי לדיון בעירעור; טיב העירעור וסיווגו; סכויי העירעור; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של המבקש (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 283-277 (2000)).

...

כך נקבע כי "על אף הסתירות שנמצאו בחלק מגרסתו, מצאתי את עדותו בתוספת הראיות האחרות בתיק באשר לירי הנאשם לעבר המתלוננים והפגיעה בהם אמינה עליי, שכן סיפר במסגרת עדותו גם דברים שאינם 'משרתים' את גרסת קרובי המתלוננים". באשר לעד אחמד שלבי, אחיין נוסף של רעייתו של נואף נקבע, כי "העובדה שאחמד שב וטען כי לא ראה את הנאשם יורה אולם ראה אותו מחזיק אקדח בידו, משדרת מהימנות ומעידה על כנות עדותו. גם טענתו כי ניסה למנוע מנואף להתקדם לכיוון הנאשם, וכי כוונתו של נואף הייתה לתקוף את הנאשם, יש בה כדי להעיד על כך שאין המדובר בעד מגמתי ואין ברצונו להפליל את הנאשם בכל מחיר". על רקע האמור, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה, כי "על אף הסתירות שהתעוררו בעדויות עדי התביעה [...] נותרה מסקנה מוצקה אחת והיא שהנאשם ירה לעבר הנפגעים" (ההדגשה הוספה – ש' ש').

בשים לב לאמור לעיל, משלא שוכנעתי כי טענותיו של המבקש מאירות ב'אור בוהק' את סיכויי הערעור, ובהינתן חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ואורך תקופת המאסר שנגזרה בעניינו, סבורני, כי אין בעברו הפלילי הנקי, התנהגותו במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות, כדי להטות את הכף לעבר עיכוב ביצוע עונש המאסר.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

בבית המשפט העליון רע"פ 4971/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: סלים עסלי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עפ"ת 19576-04-21 מיום 16.6.2021 שניתן על ידי כב' השופט העמית יורם צלקובניק ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד יונס פאייז ][]החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (כב' השופט העמית י' צלקובניק) בעפ"ת 19576-04-21 מיום 16.6.2021, בגדריו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה במחוז מרכז בת"ד 10896-01-19.

בשלב זה, חזר המבקש לרכבו והחל בנסיעה תוך שהוא עובר לנתיב הנגדי, וברח לכיוון שכם.

נימוקי הבקשה לטענת המבקש, עונשו אינו מתחשב בנסיבות שונות שראוי כי ייזקפו לזכותו, בהן: העובדה שירד מרכבו וראה כי הנפגעת בתאונה משוחחת בטלפון; כי אזרחים נוספים נוכחים בסביבתה; כי הבחין באדם חמוש בזירת התאונה, המצויה בשטחי איו"ש, וכי התאונה התרחשה בתקופה מתוחה מבחינה ביטחונית; כי הפגיעה במבקשת אינה משמעותית; ועוד.

בנוסף, טוען המבקש כי בית משפט קמא פירש באופן שגוי את הנחיית פרקליט המדינה 2.27 שעניינה מדיניות התביעה בעבירת ההפקרה, וכי מן המקרה עולה שאלה עקרונית הנוגעת לאפשרות להטיל עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, על אדם שביצע עבירות נוספות לאחר שהוגש נגדו כתב אישום.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ממילא נדחית עמה גם בקשת עיכוב הביצוע.

בבית המשפט העליון רע"פ 4642/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: רשיד אל שיך נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-עפ"ג 36509-01-22 מיום 9.3.2022 שניתן על ידי סגן הנשיאה א' ביתן, השופטת ג' לוין והשופט א' ברסלר-גונן בשם המבקש: עו"ד בת-אל חיים יואל ][]החלטה

בגזר דינו, בית משפט השלום עמד על חומרת העבירה, בקובעו כי לא ניתן לסווג את הארוע מושא כתב האישום כתאונת דרכים לנוכח דבריו של המתלונן בעת הארוע המלמדים כי המדובר במעשה תקיפה.

הודגש, כי העובדה שבמקרה זה הפגיעה הפיזית שנגרמה למתלונן "מתונה יחסית", אין בה כדי לעמעם את חומרת המעשה והסכנה הכרוכה בו. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא ממש בטענת המבקש כי בית משפט השלום זקף לחובתו נתונים שלא נכללו בכתב האישום המתוקן, ובפרט את הטענה שהמבקש ברח ממקום הארוע מבלי שדאג כי למתלונן יוענק טפול רפואי.

דיון והכרעה דין הבקשה להדחות.

עוד יצוין, כי בקשת רשות העירעור ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר הוגשו רק ביום 10.7.2022, בעוד המבקש צפוי להתייצב לריצוי מאסרו ביום 12.7.2022.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

הנאשם הגיש ערעור על פסק הדין וכן עתר לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

ביום 15.6.23 כבוד השופטת רונן החליטה כי אין מדובר בטענות המצדיקות כשלעצמן דחיית ביצוע עונש מאסר ועל כן דחתה גם בקשה זו. בית המשפט יציין כי היו החלטות נוספות שניתנו ע"י כבוד השופטת רונן, אולם אלו אינם משנים את התמונה של קביעת התייצבות הנאשם למאסר ביום 25.06.23 ואיני מוצא להביאם.

ב"כ הנאשם טענה כי לא מדובר על רוצח, על מסוכנות, על מי שעכשיו בורח כדי לעשות עוד עבירה אלא על תאונת דרכים בחשיכה בכביש מהיר.

המשפחה חששה לחייו כי היו קצת פחדים שהוא יכול לפגוע בעצמו בשלב מסויים הם התחלו לחפש אותו.

בנסיבות אלו נוכח עשיית הדין העצמי, העובדה כי מדובר במי שלא התייצב למאסר במשך 10 ימים, העובדה כי היה צורך בחיפוש אחריו והוא הסתתר בנסיבות בריחה, תחושת הדחק בה היה מצוי כפי שתוארה ע"י הערבים.

...

אני מורה על חילוט מלוא הפיקדון הכספי בסך 100,000 ₪ ומחצית הערובה הכספית כך שיחולטו 50,000 ₪.

אני סבור לאחר ששמעתי את הערבים כי הערבים כפי שהם הבינו את ההחלטות עשו כמיטב יכולתם כדי להביא לאכיפת צו בית המשפט.

סוף דבר אני מורה על חילוט סך 100,000 ₪ שהינה ההפקדה.