בהתאם ל"נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן-זוג זר של ישראלי" (מס' 5.2.0017; להלן – נוהל הפסקת הליך מדורג) הוזמנו בני-הזוג לריאיון ביום 17.12.13, אך לריאיון התייצבה בת-הזוג בלבד.
בנסיבות אלה קבע בית-הדין כי המערער רשאי להגיש רק בקשה שיורית מכוח "הנוהל השיורי של מתן מעמד מטעמים הומנטאריים".
בהמשך פסק-דינו פנה בית-הדין לבחינת השאלה: האם הטעמים ההומניטריים שהציג המערער מעלים "סיכוי מסוים" לקבלת מעמד מטעמים הומנטאריים, שיש בו כדי להצדיק את העברת הדיון בבקשה לועדה הבינמשרדית, והאם נפל פגם בהחלטת המשיב לדחות על הסף את בקשת המערער.
אחד מהנהלים, הוא נוהל בני זוג – "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין", שמכוחו הגיש המערער בשעתו את בקשתו לקבלת מעמד בישראל, בהיותו, על-פי הנטען, בן זוג של אזרחית ישראלית.
...
טענות נוספות שהעלה המערער, בדבר פגמים בהליך שהתקיים לפני מנהלת לשכת מינהל האוכלוסין, אינן אמורות לשנות את המסקנה בדבר דחיית הערר.
ב, קרי – "בקשת סרק שאינה מעלה עילה של ממש". מכל מקום, גם אם נפל פגם בהחלטתה של מנהלת הלשכה, ומבלי לקבוע שנפל פגם בהחלטה, הרי שבכל מקרה בסופו של יום נדונה הבקשה על-ידי ראשת הדסק, שהיא הגורם המוסמך לבחון את הבקשה, וזו החליטה לדחות אותה בהחלטה מנומקת, שכאמור אין עילה להתערב בה.
התוצאה
על-יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.
המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 8,000 ש"ח. הפיקדון שהפקיד המערער יועבר למשיב, על-חשבון פסיקת ההוצאות.