עוד נדחתה הטענה בדבר קיומו של אשם תורם מצד נון.
דיון והכרעה:
טרם אפנה לידון בשאלה העיקרית, כאמור בפתיח פסק הדין, אומר כי דין ערעור הרשקוביץ ככל שהוא נוגע לקביעות העובדתיות של בית המשפט הקמא ביחס לארוע התאונה והתקיפה – להדחות.
טוען ב"כ נון כי בשים לב למטרות עיקרון "ייחוד העילה" (בין היתר – לבוא לקראת נפגעים בת"ד, חיסכון ניהול תביעות שיש צורך להוכיח בהן את שאלת האחריות, כדוגמת רשלנות רפואית במסגרת טפול שניתן לאחר תאונה), אין לעשות שימוש בעיקרון ייחוד העילה במצב דברים בו הוא בא לרעת הנפגע (ולא לטובתו) כבמקרה דנן, שכן בהחלת העיקרון אנחנו מונעים ממנו קבלת פיצוי גבוה יותר בהתאם לפצוי שניתן לפסוק שלא במסגרת חוק הפלת"ד אלא במסגרת פקודת הנזיקין.
במקרה דנן בו לא הוגש כתב אישום כנגד הרשקוביץ וכאשר המישטרה סברה שאין בידה ראיות מספקות להוכחת התקיפה, דומה כי היה קושי רב יותר להוכיח אחריות הרשקוביץ, ולו הייתה ניתנת החלטה המורה על דחיית התביעה כנגד התוקף בשל עקרון ייחוד העילה טרם שמיעת הראיות בתיק, היה נחסך ניהול ההליך מנון, אשר הייתה מפוצה ממילא בגין מלוא הנזק שניגרם עקב פטירת המנוח, בהתאם, אומנם, למיגבלות חוק הפלת"ד.
לאמור לעיל מתווסף נימוק הנוגע לזהות הנתבע שניתן להיפרע ממנו: מבטחת בעילת פלת"ד אל מול אדם פרטי בעילה הנזיקית, שלא ברורה יכולתו הכלכלית והאפשרות להיפרע ממנו.
...
בנסיבות אלה, ולאור העמימות הטבועה בנסיבות הטרגיות של המקרה ובהעדר נתונים חד משמעיים לגבי חלקו של כל אחד מהאירועים לתוצאה הטראגית, ומשלא ניתן לקבוע שאחד מן האירועים היה גורם זניח למותו של המנוח, סבורני כי יש לקבוע כי שני האירועים מהווים גורמים ממשיים לתוצאה, ובלשונו של בית המשפט העליון ברע"א 5971/95 עובד לוי, תיעוש האבן והבניה בע"מ ואח' נ' שמחון ואח', פ"ד נב(5) 70 (1998):
"בהיעדר נתונים לקבוע את חלקו של כל אחד מן הגורמים ומשלא ניתן לקבוע שהזרמת הבטון היא גורם זניח, יש לקבוע כי שניהם מהווים גורמים ממשיים להתמוטטות, וכי השניים חברו יחדיו לגרימת התוצאה".
משכך, ומשמותו של המנוח נגרם כתוצאה משני גורמים ממשיים: תאונת הדרכים והתקיפה במתכוון, יש לראות את מכלול האירוע כנגרם על ידי שני מעוולים אשר גרמו במשותף לנזק אחד, קרי, למותו של המנוח.
לאור האמור, וככל שתישמע דעתי, סבורני כי אין מנוס מלקבל חלקית את ערעורו של הרשקוביץ ולהעמיד את הפיצוי לו זכאית נון על סך של 24,000 ₪ נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (06/10/19) במקום הסך של 131,951 ₪.
סבור אני, כמו חברתי השופטת עדי חן ברק, כי במקרה שבפנינו קדמו לאירוע המוות מעשים ונזקים שהקימו עילת תביעה בנזק שונה.
בהתאם, וכפועל יוצא מהאמור, סבור אני כי לא נוכל להוסיף פיצוי בגין עוגמת נפש, כפי שהציעה חברתי השופטת עדי חן ברק.
