ערעור על דחיית טענת "פרעתי" בהליכי מימוש משכנתא

במסגרת החלטתה דחתה הרשמת את טענות המערערים, בין היתר, בנימוק כי אלו נדונו בעבר וניתנה בהם הכרעה במסגרת החלטות או פסקי דין חלוטים: א) אשר לטענה בדבר העידר קיומו של חוב קבעה הרשמת כי ביום 16.12.07 דחתה קודמתה טענת פרעתי שהעלו המערערים בהחלטה מנומקת אשר הפכה חלוטה ואף הפניתה לפסה"ד מיום 13.1.03.

ואולם, כפי שציינתי, אין בנמצא תחשיב מדויק ומסודר המוכיח כי המערערים עמדו בכל התשלומים המחייבים אותם בהתאם לפסה"ד מיום 13.1.03 ומשלא עלה בידי האחרונים להוכיח את יתרת החוב המדויקת ואת טענתם כי מצויים הם כיום ביתרת זכות כלפי המשיבה, אין מקום להעתר לערעורם בעיניין זה. למעלה מן הצורך אציין את ההלכה הידועה לפיה אף אם קיימת מחלוקת בשאלת שיעור החוב, הרי שאין הדבר מהוה עילה לעיכוב הליכי מימוש משכנתא בהכרח וברי, כי לכל היותר מצביעות הקטנות החוב הנ"ל על יתרת חוב נמוכה יותר אך ודאי שלא על העדרו של חוב או קיומה של יתרת זכות המאיינת את הליכי המימוש.

עניינו של הליך אחרון זה בעירעור על החלטת רשמת הוצל"פ מיום 25.4.07 אשר דחתה את בקשת המערערים לבטל את הליכי הפינוי מהדירה.

...

ביום 12.7.12 קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

בהתחשב במשאבים הכספיים שהשקיעה המשיבה בהליך זה, ולאור התוצאה – אני קובעת כי המערערים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח בתוך 30 ימים מהיום.

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.10.04 (ע"א 2201/04, כבוד השופט י' כהן), שבו נדחה ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל קריות מיום 21.1.04 (תיק הוצל"פ 13-06580-02-1, כב' הרשם מסבאח קבאני), בה נדחתה טענת "פרעתי" שהועלתה על ידי המבקשים.

המבקשים טוענים עוד, כי בהליכים למימוש משכנתא שאינה מוגבלת בסכום, יעוכבו ההליכים עד לברור כל טענות הצדדים בבית המשפט תחת קורת גג אחת, ולחלופין, מבקשים הם לקבוע שלראש ההוצאה לפועל אין סמכות לידון בשטר משכנתא שאינו מוגבל בסכום, כיוון שאינו מהוה פסק דין סופי ולכן ממושו יועבר מלכתחילה לבית המשפט.

...

(1) אין בידי להעתר לבקשה.

איני רואה מקום להידרש גם לשאר טענותיהם של המבקשים לעניין החלוקה בין משכנתא קצובה בסכום למשכנתא שאינה קצובה בסכום, שכן לא שוכנעתי בנימוקיהן.

כאמור, אין בידי להעתר לבקשה.

המשיב נקט בהליכים נגד המבקשת בלישכת ההוצאה לפועל בירושלים למימוש שטר משכנתא, לפיו שעבדה המבקשת נכס מקרקעין לטובת אגודה, שהעבירה לאחר מכן את המשכנתא למשיב.

ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם א' פוני), בהחלטתו מיום 11.6.98, דחה טענת "פרעתי" שהעלתה המבקשת נגד המימוש לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1967- (להלן - "חוק ההוצאה לפועל") והורה להמשיך בהליכים.

בית המשפט המחוזי סמך את פסק דינו על נימוקי ההחלטה שנתן עובר למתן פסק הדין, לפיה נעתר לבקשת המשיב למחוק את העירעור על הסף וכן דחה את בקשתה של המבקשת להאריך לה את המועד להגשת העירעור ולהתיר לה לתקן את כתב העירעור שהגישה.

...

בית המשפט המחוזי סמך את פסק דינו על נימוקי ההחלטה שנתן עובר למתן פסק הדין, לפיה נעתר לבקשת המשיב למחוק את הערעור על הסף וכן דחה את בקשתה של המבקשת להאריך לה את המועד להגשת הערעור ולהתיר לה לתקן את כתב הערעור שהגישה.

נאמר שם בין היתר: "לאור כל האמור לעיל אני קובע כי לבקשה לא היה בסיס עובדתי ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

--- לאור התוצאה שאליה הגעתי אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים ומתיר למשיב להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא לרבות פינוי הנכס".

לפיכך אני דוחה את בקשתה של המבקשת להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

האם יכול החייב הטוען טענת "פרעתי", אגב הליכי מימוש משכנתא בהוצאה לפועל, להעלות טענות הנוגעות לשיעורו של הסכום הנערב על ידי המשכנתא, ומהם התנאים להשמעת טענה כזו? זוהי השאלה הטעונה הכרעה בהליך זה. על פני הדברים, זוהי שאלה משפטית "טהורה". אך מתחת לפני השטח רוחש הליך הוצאה לפועל שהחל עוד בחודש נובמבר 1998.

טענה זו של הבנק נדחתה על-ידי ראש ההוצאה לפועל, וערעור שהוגש על-ידי הבנק (ע"א 3272/02) כמו גם בקשת רשות ערעור (רע"א 9302/02)-נדחו.

הבנק טען כי המערער לא יכול לעלות טענה זו מאחר שלראש ההוצאה לפועל "אין כלל סמכות לדון בגובה החוב וכל דיון בבקשה במסגרת הבקשה בטענת פרעתי יכול להיות רק בשל תשלומים שביצע החייב ולא על גובה החוב כפי שנטען בפתיחת התיק". ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם גד ארנברג, קיבל את בקשת המשיב.

...

מסקנה זו מתחייבת מהוראת סעיף 81 של החוק, כמו גם מהוראת סעיף 12 שלו.

מסקנה זו נובעת גם ממשמעותה הקניינית של המשכנתא, אשר משתכללת רק עם רישומה.

המשיב זכה אם כן ביתרון של ביטול מותנה של ההחלטה, דוקא על יסוד טענתו כי הוא מעונין לפרוע את מלוא החוב, תוך שהוא ער לכך שיש לדברים אלה השלכה על עמדת המשיבה (ראו: ע' 8).

עוד מציינת הרשמת כי גם בתיק המשכנתא נדחתה טענת פרעתי של המערער ורעייתו בהסתמך על אותה טבלת תשלומים שהוגשה בתיק זה. שם נקבע כי לאחר מועד ביצוע התשלום נחתם הסכם הפשרה בשנת 2003 וממנו עולה מפורשות – בהסכמת המערער ורעייתו – כי קיימת יתרת חוב כלפי המשיבה.

כמו כן דחתה הרשמת את טענת המערער ורעייתו לגבי זיוף מיסמכי פתיחת תיק ההוצל"פ אשר גרר ריבית גבוהה בנימוק כי אף טענה זו נדונה בתיק ההוצל"פ השני ללא שערערו על כך וכל לא מצאה לנכון לעכב את הליכי ההוצל"פ מכוח עילה שבחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993 בין היתר משום שטרם שנחתם הסכם הפשרה בדקו הצדדים את הריביות בתיק בגין ההלוואה המקורית .

כך הוגשה לעיוני החלטת רשמת הוצל"פ מיום 17.1.07 ומיום 30.12.07 אשר דנה בבקשת פרעתי מטעם המערער ובבקשתו לסגור את תיק מימוש המשכנתא.

...

(ראה ע"א (ב"ש) 43813-03-10 עו"ד אלי מור יוסף נ' עו"ד שץ נילי (פורסם בנבו) 22.7.10) כך בצדק קבעה הרשמת בערעור הראשון וציינה כי משלא נטען כלל כי בוצעו תשלומים בכפל, הרי דין הטענה להדחות וברי כי כל תשלום שבוצע צריך להיות מדווח בהתאמה בשני תיקי ההוצל"פ. ובדומה קבעה הרשמת בערעור השני כי דין טענה סתמית בעניין שאינה מפרטת סכומים ששולמו, להדחות.

לאור האמור, הערעורים נדחים.

המערער ישלם למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,500 ₪.