לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 25.6.20 (להלן: "הועדה") אשר היתכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (בל 23737-09-19, להלן : "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי המערער אינו זכאי לגימלת ילד נכה (להלן: "ההחלטה").
"
הועדה ציינה, כי המערער סובל מ- ADHD ומבעיות למידה.
תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: "תקנות הילד") מגדירות ילד הזקוק ל'השגחה חלקית' של הזולת בזו הלשון:
"ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית היתנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקירבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו;".
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הועדה ובכל המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין העירעור להדחות, כפי שיפורט להלן:
במסגרת פסק הדין המחזיר, נדרשה הועדה כאמור להתייחס לארוע שצוין על ידי הורי המערער, לפיו הוא "פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו", ולשקול עמדתה בשנית.
...
מדובר בילד עם הפרעת קשב שנוטל (20) ריטלין בבוקר לומד בכתה קטנה בבית ספר רגיל חוזר מבי"ס בשעה 04:00 לא יוצא כמעט החוצה לא רוכב על אופניים, לא משחק כדורגל – נשאר בבית עפ"י דברי הילד – לאור כל האמור לעיל – הוועדה שבה ודוחה את הערר.
תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: "תקנות הילד") מגדירות ילד הזקוק ל'השגחה חלקית' של הזולת בזו הלשון:
"ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית התנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקרבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו;".
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכל המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן:
במסגרת פסק הדין המחזיר, נדרשה הוועדה כאמור להתייחס לאירוע שצוין על ידי הורי המערער, לפיו הוא "פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו", ולשקול עמדתה בשנית.
סוף דבר
על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.