ערעור על דחיית הכרה כנכה בשל סכיזופרניה שפרצה בשירות

ערעור על החלטת המשיב אשר דחה את בקשת המערער לעיון חוזר ולמתן החלטה חדשה בבקשה להכרה בנכותו הנפשית, על פי סעיף 35 לחוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים או החוק).

המומחה ציין כי בדק את המערער ביום 16.12.2012 ומצא כי הוא סובל מסכיזופרניה פרנואידית אשר פרצה בעקבות לחצי השרות הצבאי וכשלים מתמשכים בטיפול בו בעת השרות הצבאי.

בסעיף 36א לחוק הנכים נקבע (ההדגשות הוספו - א"ג): מיום 20.6.1961 תיקון מס' 1 ס"ח תשכ"א מס' 345 מיום 20.6.1961 עמ' 159 (ה"ח 472) הוספת פסקות 36(א)(5), 36(א)(6) מיום 1.4.1968 תיקון מס' 5 ס"ח תשכ"ח מס' 534 מיום 9.8.1968 עמ' 169 (ה"ח 785) (א) חייל משוחרר הזכאי, בשל נכות שלקה בה, להענקה או לתגמולים, לפי חוק זה, והוא זכאי, בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה: (1) הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בהענקה או בתגמולים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר והענקה או תגמולים ותגמולים לפי חוק זה כאחד; מיום 8.3.1979 תיקון מס' 10 ס"ח תשל"ט מס' 929 מיום 8.3.1979 עמ' 70 (ה"ח 1334) (א) חייל משוחרר או נכה הזכאי, בשל נכות שלקה בה, לתגמולים לתשלומים, לפי חוק זה, והוא זכאי, בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה: (1) הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתגמולים בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר ותגמולים ותשלומים לפי חוק זה כאחד; (2) שולמו לו הענקה או תגמולים תשלומים לפי חוק זה, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה ובעד כל תשלום אחר שהיא עלולה להתחייב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לו פיצויים לפי החוק האחר, עד לסכום אותם הפיצויים; (3) שולמו לו פיצויים לפי החוק האחר, לא יחולו עליו שאר הסעיפים של חוק זה, פרט לזכותו לקבל את סמל הנכים; (4) הוא חייב להושיט כל עזרה שבקש קצין תגמולים ולנקוט כל פעולה סבירה על מנת לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו לפי פסקה (2) לפי סעיף זה, ולא יעשה כל פעולה העלולה לפגוע בזכויות אוצר המדינה לפי סעיף זה או למנוע בעד מימושן; (5) כל עוד לא גבתה המדינה בכל דרך שהיא, את המגיע לה לפי פסקה (2), רשאי הנכה, בהסכמת קצין התגמולים להחזיר לה את ההענקה, התשלומים או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין תגמולים תמורת כל יתר טובות הנאה שקבל מכוח חוק זה, בשל הנכות המשמשת עילה לתביעתו לפי החוק האחר, ומששולמו הסכומים האמורים תיפקע זכותה של המדינה לתבוע לפי פסקה (2), והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר; (6) הגיעה המדינה לידי הסכם בכתב בדבר הפיצויים עם האדם החייב בהם לפי החוק האחר ונקבע בהסכם, שיעור הפיצויים ותנאי תשלומם, לא יהא הנכה זכאי לשעור ולתנאים שונים מאלה שנקבעו בהסכם, אפילו אם עדיין לא נגבו הפיצויים על ידי המדינה; (7) נכה כאמור בסעיף קטן זה, שעבר על איסור לפי סעיף קטן זה או לא עשה את המוטל עליו לפיו, רשאי קצין התגמולים לשלול ממנו כל זכות כאמור בסעיף קטן זה, כולה או מקצתה.

במהלך אותה ישיבה הביע בא-כוח המערער את דעתו כי "ראוי שהתיק יוחזר ויישמע על ידי הרכב אחר, מאחר וההרכב הנידון כבר הביע דעתו". בפסק דין שניתן על-ידי השופטת י' וילנר, השופטת ת' נאות-פרי והשופטת א' וינשטיין נקבע: "התיק יוחזר לועדה קמא על מנת שתישמע את התיק לגופו ובתוך כך תישמר לקצין התגמולים הזכות להעלות את הטענה לגבי דחיית העירעור על הסף, אולם נדגיש כי טענה זו תישמע ביחד עם הדיון לגוף העירעור ולא יהיה מקום עוד ליתן החלטה נפרדת בבקשה לדחייה על הסף. אשר להרכב הועדה - המערער יהיה רשאי להעלות טיעוניו בעיניין זה בפני הועדה והיא תחליט בהתאם לשיקול דעתה". כתב התשובה ביום 25.5.2017 הגיש המשיב כתב תשובה, ובה העלה את הטיעונים הבאים: (1) ההחלטה הראשונה הפכה לחלוטה, משלא הוגש עליה ערעור; (2) המערער הגיש לביטוח הלאומי תביעה לקיצבת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי, וקיבל נכות של 100% מיום 10.6.2008 ועד ליום 28.2.2010, והחל מיום 1.3.2010 הוא מוכר כנכה בביטוח הלאומי בשיעור של 50% בשל מחלת הסכיזופרניה ממנה הוא סובל; (3) הבקשה השנייה למשיב הוגשה על-ידי המערער כשמונה שנים לאחר פנייתו לביטוח הלאומי; (4) לאור הוראות סעיף 36א לחוק הנכים, שעניינו "בחירה בזכויות", יש לדחות על הסף את העירעור; (5) יש לדחות את טענת המערער לפיה מצבו הנפשי לא איפשר לו לבחור בין זכויותיו, לאור העובדה שהוא השכיל לפנות פעמיים בבקשות לאגף שקום הנכים במקביל לפנייתו למוסד לביטוח לאומי.

שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על החלטת ועדת ערר, אשר מצידה דחתה את עירעורו על החלטת קצין התגמולים לדחות את התביעה לפי חוק הנכים שהגיש המבקש בשנת 2006, באמצעות אפוטרופסו, לאחר שבשנת 1989 (ארבע שנים לאחר שיחרורו מהשרות הצבאי), עוד בטרם מונה לו אפוטרופוס, הוא הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקיצבת נכות כללית עקב מחלת נפש שבה לקה, והחל לקבל קצבת נכות חודשית.

...

לסיכום, לאור סעיף 36א לחוק הנכים, משלא הגיש המערער למשיב בקשה לפי חוק הנכים במשך שלוש השנים הראשונות מאז הגשת תביעתו לביטוח הלאומי, אבדה זכותו לפנות להכרה כנכה על-פי חוק הנכים.

התוצאה הגענו למסקנה היא כי במקרה הנוכחי חלה הוראת סעיף 36א(1) לחוק הנכים, ובדין דחה המשיב את בקשת המערער, לאור בחירתו למצות את זכויותיו על-פי חוק הביטוח הלאומי.

הננו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 3,000 ₪.

בית המשפט המחוזי דחה את עירעורו של המבקש על החלטתה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 (להלן, בהתאמה: ועדת הערעורים ו-חוק הנכים) שליד בית משפט השלום בחיפה מיום 12.2.2015 (ע"ן 31623-01-12, השופט ד"ר ז' פלאח, ד"ר צ' בן-ישי ו-ד"ר ד' בק).

בשנת 2002 הגיש המבקש תביעה להכרה בזכאותו לפי חוק הנכים בגין מחלת הסכיזופרניה שבה לקה, על-פי הנטען, במהלך ועקב שרותו.

המבקש הגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי, אשר היתקבל ביום 6.4.2009 במובן זה שנקבע כי מחלת המערער פרצה לפני גיוסו לשירות חובה בצה"ל אך החמירה עקב תנאי שרותו.

...

בקשה זו נדחתה על-ידי המשיב, וכן נדחה הערעור שהוגש על כך לוועדת הערעורים.

בקשת רשות הערעור לטענת המבקש, יש לקבל את בקשת רשות הערעור הן בשל כך שהיא מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית והן מפני שדחייתה תגרום לו עיוות דין.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 214/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: קצין התגמולים - היחידה לתביעות וקביעת זכאות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 09.12.2012 בתיק עא 045154-06-12 תאריך הישיבה: ‏י"ט בחשון התשע"ד (23.10.2013) בשם המבקש: עו"ד מרדכי ספיר; עו"ד אוריאל שמן בשם המשיב: עו"ד שרון מן-אוריין ][]פסק-דין

סמוך לאחר מכן אובחן כלוקה במצב פסיכוטי חריף ושוחרר בשל סכיזופרניה.

קצין התגמולים לא הכיר במבקש בנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959, וערעורו נדחה בוועדת העירעור וכן בבית המשפט המחוזי.

בעיניין אביאן (דנ"א 5343/08) נידרש הרכב מורחב לסוגיה המשפטית המתעוררת בבקשה זו. נפסק שם כי יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי משפטי – מבחן העקב – בין שירות צבאי של החייל לבין מחלה קונסטיטוציונית הפורצת בגופו בעת השרות במקום בו מתקיימים שני יסודות – סובייקטיבי ואובייקטיבי.

...

סוף דבר, אני סבור כי הערכאות דלמטה יישמו באופן נכון את ההלכות המשפטיות הרלבנטיות על מקרהו של המבקש, ומשכך אין מקום לקבל את ערעורו.

על אף כל האמור לעיל, אני מצטרף לקביעתו של חברי השופט רובינשטיין כי לפנים משורת הדין יש מקום להורות על הכרה בהחמרה בת שנתיים.

סבורני כי המבקש עמד במבחן האובייקטיבי.

רקע כללי המערער מבקש מהועדה להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום)[נוסח משולב] התשי"ט-1959 [להלן- חוק הנכים] וזאת בשל מחלת סכיזופרניה פאראנואידית ממנה סובל המערער.

מדובר בעירעור על החלטת קצין התגמולים מיום 13.9.10 בה קבע קצין התגמולים שאין קשר בין מחלת הסכיזופרניה ממנה המערער סובל לבין שרותו במישטרה.

ד"ר יהודה ששון, המומחה מטעם המערער, כתב בחוו"ד מיום 8.11.10, בין היתר, בפרק ה"סיכום" כדלהלן: "...מחלתו פרצה במהלך שירות במישטרה ולא היו לה כל סימנים מקדימים טרם גיוסו. מחלתו פרצה עקב שרותו במישטרה שכן למרות שמדובר במחלה קונסטיטוציונית הרי שמר ממן היה חשוף בעת שרותו בתקופה, במיקום בנסיבות ובדרישות תפקידו לתחושת דחק לא שגרתית שגרמה להתפרצות מחלתו". ד"ר משה בירגר , המומחה מטעם המשיה, כתב בחוו"ד מיום 1.8.10, בין היתר, בפרק "דיון ומסקנות" כדלהלן: "3.הנני מתרשם כי כבר בתקופת השירות במישטרה, התפתחו אצל הנבדק מחשבות שוא של רדיפה כלפי גורמים מהמשטרה. בהמשך הגיע לאשפוזים פסיכיאטרים ונקבעה איבחנה של סיכיזופרניה פאראנואידית.

לאחר ששקלנו את חוות הדעת של שני המומחים הנ"ל ושמענו את עדויותיהם בע"פ וכן את עדותו של אביו של המערער ולאחר עיון בתיק הרפואי של המערער ובתיקו האישי של המערער במישטרה, הננו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר משה בירגר מטעם המשיב ודוחים אנו את מסקנת ד"ר יהודה ששון שיש קשר סיבתי בין מחלת הסכיזופרניה הפאראנואידית ממנה סובל המערער, לבין תנאי ואופי שרותו במישטרה.

...

מעבר לכל האמור לעיל, יש להוסיף שגם אביו של המערער שכתב למשיב מכתב בו פירט את תנאי השירות של המערער והשפעתם על מצבו הנפשי של המערער לא הזכיר מצב ביטחוני כאחד מגורמי הדחק.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בנוסף, כפי שצויין לעיל, יש לדחות את ערעורו של המערער גם מכוח סעיף 36א' לחוק הנכים וזאת הואיל והוא בחר לקבל בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי והחל משנת 2005 הוא מקבל קצבת נכות.

המדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע״ו 55323-05-20, כב׳ השופטים ב׳ בר-זיו, מ׳ דאוד וש׳ שטמר) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (ע״נ 58386-05-16, חברי הועדה כב׳ השופט א׳ גולדקורן, ד״ר נ׳ אפטר וד״ר מ׳ דויטש) ואימץ את קביעתה כי מחלתו הנפשית של המבקש לא נגרמה עקב שרותו הצבאי, ומשכך אין להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים.

לעומת זאת, הועדה דחתה מפורשות את עמדתו של ד״ר רוזיצקי, המומחה השני מטעם המשיב שחוות דעתו ניתנה בתגובה לחוות דעתו של ד"ר גיללך, שלפיה מחלתו של המבקש הייתה בשלב פרודרומלי (מקדים) טרם גיוסו לצבא, וקבעה כי מחלתו פרצה בזמן השרות.

הנחות רפואיות עקרוניות אלו סותרות באופן חזיתי את ההנחה הרפואית העקרונית שעליה מושתתים חוק הנכים ופסיקה עניפה שבאה בעקבותיו, ביניהם עניין אביאן – שלפיה יכול לקום קשר סיבתי בין שירות צבאי לבין מחלת הסכיזופרניה.

...

משהגענו למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי משפטי במקרה שלפנינו, יש לקבל את עמדתו של המבקש, לקבוע כי הוא הוכיח שמחלתו נגרמה עקב שירותו הצבאי, ולהכיר בו כנכה לפי חוק הנכים.

כאשר חוברים להם יחדיו הקשר הסיבתי העובדתי והקשר הסיבתי המשפטי על שני יסודותיו – המסקנה היא כי יש להכיר בחייל כנכה לפי חוק הנכים.

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש, לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין קמא ותחת זאת לקבוע כי מחלתו של המבקש נגרמה לו עקב שירותו, וכי הוא יוכר כנכה צה״ל בהתאם לחוק הנכים.