ערעור על דחיית הכרה בנכות CRPS עקב תאונת דרכים בצבא

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערערת להכרה בנכותה בגין מחלת CRPS (Complex Regional Pain Syndrome - תיסמונת כאב איזורי מורכב) בידה השמאלית, אשר, לטענתה, נגרמה עקב תאונת דרכים בתקופת השרות הצבאי.

...

בהחלטה מיום 20.2.2014 הוא קבע כי הגיע למסקנה שכאבי גב תחתון מקורם בתאונת הדרכים שאירעה בתקופת השירות ועקב השירות; בהחלטה מיום 16.6.2014 הוא קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הכאבים בצוואר, בכתפיים ובברכיים לבין תאונת הדרכים; ובהחלטה שלישית, שניתנה עוד ביום 15.9.2013, הוא קבע כי לא נמצאו הוכחות שבתאונת הדרכים המערערת נחבלה בגפה שמאלית עליונה, וכי על סמך שלוש חוות דעת רפואיות (מיום 23.10.2012, מיום 12.3.2013 ומיום 24.7.2013) הוא הגיע למסקנה שתסמונת CRPS ספונטני הופיעה אצלה כשנה לאחר החבלה בתאונה ואינה קשורה לה. על החלטה זו, שדחתה את הקשר הסיבתי בין תסמונת CRPS ביד שמאל של המערערת לבין השירות הצבאי, הוגש ביום 20.10.2013 הערעור שבפנינו.

עם זאת, ומבלי שהדבר נדרש במקרה הנוכחי, מצאנו לנכון לאמץ את המסקנה בחוות דעתו של פרופ' שדה, בהיותה נשענת על תשתית עובדתית נכונה, ולאור העיתוי המאוחר של התפרצות מחלת CRPS אצל המערערת.

לאור זאת, לא מצאנו כי נפל דופי בהחלטת המשיב מיום 15.9.2013.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור, ומחייבים את המערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערערת להכרה בנכות אורתופדית וקבע כי לא קיימת נכות בגב תחתון וברך שמאל הקשורה בתאונת דרכים בה היא נפגעה.

דרך הילוכנו על מנת שהמערערת תוכר על-ידי המשיב כנכה, לצורך חוק הנכים, עליה להוכיח כי נכותה - קרי, איבוד כושרה או פחיתתו, באו כתוצאה מתאונת הדרכים שארעה בעת שרותה הצבאי, ונגרמה עקב שרותה.

בעקבות תלונות המערערת על כאבים בכיפוף ברכיה וחולשה ברגל שמאל, נרשמו ב"סיכום מפגש רופא" מימצאי בדיקתה: "בדיקת ברך שמאל: ללא נפיחות או סימני CRPS (Complex regional pain syndrome - א"ג). ללא תפליט, ללא דפורמציות. תנועות מלאות ... ללא סימני פגיעה במניסקוסים. חולשת שרירים כוללת ברגל שמאל. בדיקת גב תחתון: תנועות מלאות בגב תחתון ללא דפורמציות". ביום 5.2.2012 שיגר מכון הפיזיותרפיה חמי טבריה פנייה בכתב לרופא המטפל, ובו בקשה להוסיף למערערת, אשר מתניידת בעזרת הליכון עם קושי בדריכה על רגל שמאל וכאבים סביב הברך, טפול הידראותראפי בנוסף לטיפולי הפיזיותרפיה הניתנים לה. בסיכום מפגש עם ד"ר דיין, רופא אורתופד במרפאה צבאית, ביום 6.2.2012 נרשם כי "אין צורך בהידרותרפיה, מספיק פיזיותראפיה רגילה". נקבע כי המערערת בלתי כשירה לכל תפקיד והומלץ על מספר ימי מנוחה בבית.

הן אינן תואמות את מסקנותינו לגבי קיומן של הפגימות בגב ובברך כיום, הן מתעלמות מהתעוד הרפואי החד-משמעי לגבי מיגבלות התנועה וכיפוף הברך של המערערת אף לאחר הטיפולים הממושכים שעברה, הן משייכות למערערת "מהלך מגמתי" ללא כל ביסוס בחומר הראייתי, ומתעלמות ממצבה לפני תאונת הדרכים ומהורדת הפרופיל הרפואי שלה מ-97 ל-45 עקב השינוי במצבה הרפואי בעקבות התאונה.

...

קשר סיבתי משפטי משהגענו למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין החבלות בתאונת הדרכים לבין פגימות המערערת בגב תחתון ובברך שמאל, לא תם מסענו.

התוצאה משהוכיחה המערערת את התקיימות הקשר הסיבתי בין הפגימות בגב תחתון ובברך שמאל, דין הערעור להתקבל.

אנו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 19.2.2014, ומחייבים אותו לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום וכן החזר הוצאותיה בגין שכר טרחת המומחה הרפואי מטעמה, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הוצאתם.

הועדה הרפואית מצאה כי כתוצאה מפגיעתו בתאונה החל התובע סובל מתסמונת CRPS (להלן: "התיסמונת"), ובגין כך נכותו הצמיתה עקב התאונה היא בשיעור 60%.

מדובר בהחלטת הועדה המהוה קביעת דרגת נכות על פי דין כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") ותקנותיו (להלן: "תקנות חוק הפיצויים"), לגביה מבוקשת רשות בבקשה מושא ההחלטה כאן, להביא ראיות לסתור.

מכיוון שהועדה הרפואית לא קיבלה את טענות התובע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לו נכות נפשית, בנוסף לנכות בתחום האורתופדי, הגיש ב"כ התובע בשמו ערעור על החלטת הועדה הרפואית, וזה נדון על ידי ועדה רפואית לעררים ביום 17.11.2021.

הגם שערעורו של התובע כוון רק כנגד ההחלטה שלא להכיר בקיומה של נכות צמיתה בתחום הנפשי אצלו כתוצאה מהתאונה, הועדה הרפואית לעררים החליטה שאין מקום להתערב בקביעות הועדה הרפואית, תוך שהיא מוסיפה הערת אגב המעמידה בספק את נכונות קביעת הועדה הרפואית בעיניין נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה בתחום האורתופדי, ומעמידה בספק את קביעתה כי התובע סובל מתסמונת CRPS כתוצאה מהתאונה.

בעריכת איזון נכון בין הנזק שייגרם באם יותר לבחון עניינו של התובע פעם נוספת על ידי מומחה רפואי אובייקטיבי שימנה בית המשפט, וחוות דעתו תהיה נתונה לבקורת גם באמצעות שאלות הבהרה וחקירה נגדית, ובין דחיית הבקשה והותרת קביעה רפואית מעוררת ספק כאשר דרגת הנכות גבוהה, ראוי להעדיף את אינטרס בירור הספק עד תום, ולהעתר לבקשה.

...

אני סבורה שקביעות ואפילו ראשוניות של הוועדה הרפואית לעררים במקרה דנן מהוות ממצאים המצדיקים בחינה מחודשת של מצבו של התובע עקב התאונה על ידי מומחה רפואי, ואין לקבוע שקביעה על פי דין שניתנה בעניינו על ידי הוועדה הרפואית נטולת ספקות ומספקת וראויה להוות קביעה על פי דין לצורך מתן הכרעה בהליך שבפניי.

בעריכת איזון נכון בין הנזק שייגרם באם יותר לבחון עניינו של התובע פעם נוספת על ידי מומחה רפואי אובייקטיבי שימנה בית המשפט, וחוות דעתו תהיה נתונה לביקורת גם באמצעות שאלות הבהרה וחקירה נגדית, ובין דחיית הבקשה והותרת קביעה רפואית מעוררת ספק כאשר דרגת הנכות גבוהה, ראוי להעדיף את אינטרס בירור הספק עד תום, ולהיעתר לבקשה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל, וכך אני מורה.

עניינה של המחלוקת הוא במישור המשפטי – האם כטענת המערער יש להחיל את "חזקת הגרימה" ולקבוע כי הואיל והפגימה פרצה במהלך השרות וכתוצאה מתנאי השרות, אזי משול הפגם המולד למחלה רדומה, ולפיכך על קצין התגמולים להכיר בקשר של גרימה למלוא נכותו של המערער בכף הרגל, לרבות לענין תוצאות הניתוח שעבר המערער בגין הפגימה.

הסימפטומים החמירו לאחר הניתוח השני ונעשתה אבחנה של RSD.

בפרשת גינצבורג (ע"נ 79/88 גינצבורג נ' מדינת ישראל, המצוטט בספרו של ע' יעבץ, עו"ד, חוק הנכים חקיקה פסיקה והיבטים משפטיים, הוצאת פרלשטיין גינוסר בע"מ), נפסק כי: "קיומו של פגם מולד שאין בו כל תוצאות מגבילות לגבי כושר תפקודו של אדם, כמוהו כמחלה רדומה, ואין זה מעלה או מוריד אם ניתן היה לראות את דבר קיום המחלה או הפגם כבר לפני גיוסו של המערער לצה"ל, ובין אם לא...

במסגרת ע.נ. 222/02 בן עיון שמעון נגד קצין התגמולים, נפצע אותו עורר בתאונת דרכים עובר לשירותו הצבאי בעמ"ש מותני, אולם למרות זאת נפסק כי: "העורר במבנהו ובתכונותיו היה רגיש ונתון יותר להשפעת מאמצים פיזיים, אין בכך ולא כלום, שכן הצבא חייב לקבל את החייל כפי שהוא על כל מגרעותיו ומעלותיו, אם שלטונות הצבא סבורים למשל שאין לגייס לשירות קרבי וקשה אדם צעיר שאין לו כל מיגבלה אולם ניתן להבחין אצלו בצילומי הרנטגן או CT בשינויים ניווניים או בסימני מחלת שויירמן, כי אז עליהם להחליט ליטול את הסיכון או לבצע בדיקות מעמיקות יותר לאבחון מדויק של כל חייל במקרה דנן, התפתחות בעיית הגב החלה בזמן השרות הצבאי ועקב המאמצים הקשים, ואין מקום ליחס אותה לשינויים הניווניים האמורים לא כגורם ולא בגדר גורם נוסף דומה...

עיון במסמכים הרפואיים הנוגעים לאותו "נקע ישן", מעלה כי הוא גרם למערער בילדותו נכות רבה יותר בנוסף למימצאים המולדים – כפי שקבע פרופ' ביאליק, ולכן לא ניתן לדחות את גירסתו של פרופ' ביאליק, כפי שמבקש ב"כ המערער.

...

לאחר שעיינו בכל הראיות שהוגשו ע"י הצדדים, בכלל זאת חוות הדעת הרפואיות ובסיכומי ב"כ הצדדים, אנו מעדיפים לקבל את האמור בחוות הדעת של פרופ' ביאליק, מהן עולה כי המערער ניחבל בקרסול שמאל בהיותו בן 13, בשנת 1993, מאז היתה נפיחות וכאבים באיזור זה אחרי כל מאמץ ברגל (כפי שעולה מתרשומת של פרופ' שטרק, רופא ילדים, מתאריך 1.8.93, המפנה את המערער למרפאה אורתופדית).

בעברו של המערער היה אמנם פגם מולד, אבל לא זאת בלבד, ועל כן יש לדחות את המסקנה המשפטית המתבקשת ע"י ב"כ המערער, הטוען כי: "..

על סמך כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 2.2.23, (להלן: הועדה) אשר קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 21.3.20 בגין סטייה במחיצת האף, לפי פריט ליקוי מותאם 69(1)(ב).

המערערת נפגעה ביום 28.1.20 בתאונת דרכים בדרך הביתה.

הארוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

ניתן לציין מפוי עצמות על רקע תיסמונת כאב איזורי מורכב, אם קיימת, מתגברת עם הזמן ויותר רגישה ומודגשת, אך הבדיקה שנעשתה שנה ושלושה חודשים לאחר הארוע ללא מאפיינים של תיסמונת כאב איזורי מורכב.

הינה כי כן, מסקנת הועדה השוללת קשר סיבתי בין תלונות המערערת על תיסמונת כאב איזורי מורכב ובין תאונת העבודה מבוססת על ממצאים קליניים שמצאה בבדיקתה, מימצאי בדיקות דימות והתיעוד הרפואי בתיקה של המערערת.

המשיב טען מנגד, כי טענות המערערת מכוונות במובהק כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה, אשר ציינה שלא נימצאו סימנים לשינוי צבע, הציפורניים מטופלות וכיו"ב. דין טענות המערערת להדחות בהיותן טענות בעלות אופי רפואי המבקשות לחתור תחת סמכותה המקצועית של הועדה בנוגע לאופי הבדיקה הקלינית ואופן ביצועה.

...

המשיב טען מנגד, כי טענות המערערת מכוונות במובהק כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה, אשר ציינה שלא נמצאו סימנים לשינוי צבע, הציפורניים מטופלות וכיו"ב. דין טענות המערערת להידחות בהיותן טענות בעלות אופי רפואי המבקשות לחתור תחת סמכותה המקצועית של הוועדה בנוגע לאופי הבדיקה הקלינית ואופן ביצועה.

סוג השאלות שנשאלה המערערת, כמו סוג הבדיקה שהוועדה ערכה לה, הם החלטה רפואית-מקצועית של הוועדה, המצויה בסמכותה הבלעדית ובית הדין לא יתערב בה. סוף דבר: המסקנה העולה מכל האמור היא שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ואין בטיעוני המערערת כדי להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

על כן, הערעור נדחה.