מאחר שסוכרת לא נימנתה על המחלות המופיעות תחת ההגדרה "מחלת שירות" ולאור תכלית תיקון 29 לחוק המצביע על כך שמדובר ברשימה סגורה, נדחתה כאמור גם טענת המערער על פיה הסוכרת הנה בגדר מחלת שירות.
לעניין הטענה בדבר זכאות המערער להכרה בסוכרת בגין נכות מוסבת טען המשיב כי מעבר לכך שהיה מדובר בהרחבת חזית, בכל מקרה המקום לבירור הטענה הנו בפני ועדה רפואית של משרד הבטחון עבור נכה שתביעתו הוכרה ע"י המשיב ולא בפני ועדת הערעורים בביה"מ.
ד י ו ן
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את החומר המונח לפנינו שוכנענו, כי דין העירעור להדחות.
...
לעניין הטענה בדבר זכאות המערער להכרה בסוכרת בגין נכות מוסבת טען המשיב כי מעבר לכך שהיה מדובר בהרחבת חזית, בכל מקרה המקום לבירור הטענה הינו בפני ועדה רפואית של משרד הביטחון עבור נכה שתביעתו הוכרה ע"י המשיב ולא בפני ועדת הערעורים בביה"מ.
ד י ו ן
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את החומר המונח לפנינו שוכנענו, כי דין הערעור להידחות.
לא מצאנו כי נפלה טעות גם בקביעה כי הסוכרת אינה יכולה לבא בגדר מחלת שירות.
אכן במקרה זה בו לטענת המערער, כתוצאה מהאירוע נחבל גם באף וגם התפתחה אצלו מחלת הסוכרת,נוצר מצב בו הפגיעה באף הוכרה ע"י המשיב בעוד שלעניין מחלת הסוכרת עליו לפנות למל"ל. יחד עם זאת מאחר שזאת היא הוראת המחוקק,צדקה הועדה בדחותה את הערעור.שינוי המצב החוקי המתואר לעיל,המוציא מגדר החוק ביחס למשרתי קבע מחלה שאינה מחלת שירות,יכול להיעשות רק אם יתוקן החוק וכל עוד לא שונה החוק,אין בידינו לקבל את עמדת המערער.
לפיכך ככל שהמערער סבור שיש ממש בטענתו זו (למרות אמירת האוביטר של הוועדה בעניין), הינו רשאי ממילא לפנות להכרה באפיק זה.
לאור כל האמור, אני מציעה לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בתשלום הוצאות המשיבה בסך כולל של 6,000 ₪.