ערעור על דחיית הכרה בנכות אורתופדית עקב חבלה צבאית

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו וקבע כי לא קיימת אצלו נכות בגב התחתון כתוצאה מתנאי שרותו הצבאי.

המשיב הפנה את המערער לאורתופד ד"ר מיכאל אלפרסון, אשר בדק אותו ביום 27.8.2017 ובחוות דעת מאותו מועד כתב כי לדעתו "לא קיים נזק בגב מתני לאחר שרותו הצבאי בתור לוחם" (להלן: חוות דעת אלפרסון 1).

. על-פי הגדרת "נכות" בחוק הנכים (לפני תיקון 29 בשנת 2016), די בהוכחת איבוד או פחיתה של הכושר לבצע פעולה, שנגרמו עקב חבלה, מחלה או החמרת מחלה שארעו בתקופת השרות הצבאי ועקב השרות.

לאור האמור בתצהירים ובתיעוד הרפואי ומשוויתר בא-כוח המשיב על חקירות נגדיות של המערער ומפקדו סרן א', אנו קובעים שהוכחו תנאי שרותו הצבאי של המערער, כמפורט בתצהירים אלו, והוכח כי במהלך השרות הוא סבל מכאבי גב. נפנה לבחון את הרכיב השלישי - קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה כיום לבין תנאי השרות אז. קשר סיבתי עובדתי - חוות דעת המומחים הרפואיים * לפי חוות דעת ד"ר ירון ריבר, המומחה מטעם המערער הנוירולוג ד"ר ריבר, המומחה מטעם המערער, טען בחוות דעתו כי הפגימה קשורה בקשר של סיבה ומסובב לתנאי השרות, וכי יש להכיר במערער כמי שניפגע עקב נסיבות שרותו הצבאי.

...

כתבי הטענות בכתב הערעור נטען כי יש לדחות את המסקנה בחוות דעת אלפרסון 1, עליה נשענה החלטת המשיב, מאחר ואינה מנומקת, עומדת בסתירה לכל קביעותיהם של הגורמים הצבאיים שליוו את המערער במהלך שירותו הצבאי ומתעלמת ממצב בריאותו ערב גיוסו ומתוכן המסמכים הרפואיים שהוצגו למומחה מטעם המשיב.

לאור האמור בתצהירים ובתיעוד הרפואי ומשוויתר בא-כוח המשיב על חקירות נגדיות של המערער ומפקדו סרן א', אנו קובעים שהוכחו תנאי שירותו הצבאי של המערער, כמפורט בתצהירים אלו, והוכח כי במהלך השירות הוא סבל מכאבי גב. נפנה לבחון את הרכיב השלישי - קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה כיום לבין תנאי השירות אז. קשר סיבתי עובדתי - חוות דעת המומחים הרפואיים * לפי חוות דעת ד"ר ירון ריבר, המומחה מטעם המערער הנוירולוג ד"ר ריבר, המומחה מטעם המערער, טען בחוות דעתו כי הפגימה קשורה בקשר של סיבה ומסובב לתנאי השירות, וכי יש להכיר במערער כמי שנפגע עקב נסיבות שירותו הצבאי.

התוצאה משהוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפגימה בגב התחתון של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי, דין הערעור להתקבל.

אנו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 17.9.2017.

כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער את הסכומים הבאים: שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪, סכום שכר הטרחה ששילם המערער למומחה מטעמו עבור הכנת חוות הדעת מטעמו (כנגד קבלות), חלקו של המערער בשכר הטרחה ששולם למומחה מטעם הוועדה עבור הכנת חוות דעתו (כנגד קבלה) וסך 1,800 ₪ ששולם על-ידי המערער למומחה מטעם הוועדה עבור עדותו בפנינו בישיבה שהתקיימה ביום 25.6.2020, ועל כל אלה - הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

העירעור נסב על החלטות קצין התגמולים מיום 17.3.19 ו-1.7.20 בהן נדחות בקשות המערער להכרה בזכות נכה, מהנימוק שלא הוכח קשר נסיבתי בין תנאי שירות המערער וארוע מיום 14.1.15 לבין פריצת דיסק בין חולייתי בגב תחתון.

קצין התגמולים דחה את בקשתו להכיר בפגימה בגב התחתון וזאת על בסיס חוות דעתו של פרופיסור שקד אשר בדק את המערער, ראה את תיקו הרפואי וקבע שתחלואת הגב התחתון של המערער היא על רקע התפתחותי נרכש, ללא השפעת גורמי סיכון אחרים ובדיקות ההדמיה מעידים על שינוי נווני נרחב וישן שהתפתחו בהדרגה לאורך זמן.

טענות המשיב: בהתאם לתיק 43241-04-19 כבר משנת 2006-2007 התלונן המערער על כאבי גב עקב חבלה מבקבוק מים וכן, כאבים ללא חבלה.

בהחלטה מיום 26.4.21 מונה מומחה רפואי ד"ר דרור עובדיה כמומחה מטעמה בתחום האורתופדי לבדיקת המערער וקביעה כדלקמן: "האם יש קשר בין תנאי שרותו של המערער ו/או ארוע נטען מיום 14.1.2015 ובין פריצת הדיסק הבין חולייתי שאותרה במערער. המומחה יתייחס במפורש לחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים......" ד"ר עובדיה – אורתופד ילדים, הגיש את חוות דעתו ביום8.9.21 לאחר שבדק את המערער, ראה את כתב העירעור, תצהירו, אישור מפקדו, דו"ח פציעה, תיק רפואי וחוות דעת שני הצדדים, כולל המאמרים הרפואיים עליהם נסמכו שני המומחים.

..אם בפועל נגרמה נכות עקב תנאי השרות, החייל זכאי לתגמול, אפיו קיימת אפשרות שבנסיבות אחרות - שלא ארעו - היה לוקה מחוץ לשירות באותה נכות: ע"א 137/64" ...ההלכה הנ"ל לא הייתה בלתי מסויגת. היא נקבעה בהקשרים הקונקרטיים של העניינים אשר נדונו במסגרתם של פסקי הדין אשר התוו אותה. טעמה והגיונה של ההנחה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי המלא לשירות היו נעוצים בהוכחתם של אירועים מיוחדים במהלך השרות אשר אותם ניתן היה לקשור למחלה. כאשר מדובר היה בשירות צבאי קצר, כגון שירות חובה סדיר או שירות מילואים שנתי או מיוחד, היה בית המשפט נכון במידה רבה יותר להחיל את החזקה האמורה על סמך -"התנאים הכלליים של השרות הצבאי...... אולם, מקום בו השרות ארוך ורב-שנים ואין ארוע קונקריטי אשר אותו ניתן לקשור למחלה, שוב אין הצדקה לחזקה האמורה. אמר על כך השופט ח' כהן בע"א 475/76 [7]: "טענת המערער היא שהוא זכאי להנות מן ההלכה הפסוקה שמחלה קונסטיטוציונאלית שפרצה לראשונה בתקופת השרות, רואים אותה כאילו נגרמה - ולא רק הוחמרה - עקב השרות, אלא אם כן עולה מחומר הראיות הרפואיות שדבר זה לא יתכן. אין אני מוכן להחיל פיקציה משפטית זו על תקופת שירות שנמשכה עשרים וארבע שנים; מטבע הדברים הוא שבתקופה ארוכה שכזאת יפרצו המחלות הרדומות בגוף האדם, ללא כל קשר, גלוי או סמוי, עם טיב עבודתו ועיסוקיו אותם עשה. מה שאין כן כשהמחלה פורצת פיתאום תוך כדי שירות צבאי בתקופה קצרה יחסית, שאז עצם ההתפרצות הפתאומית - במיוחד אצל אדם צעיר - אומרת דרשני"..

...

הערעור נסב על החלטות קצין התגמולים מיום 17.3.19 ו-1.7.20 בהן נדחות בקשות המערער להכרה בזכות נכה, מהנימוק שלא הוכח קשר נסיבתי בין תנאי שירות המערער ואירוע מיום 14.1.15 לבין פריצת דיסק בין חולייתי בגב תחתון.

מהמפורט לעיל עולה שד"ר עובדיה לא פרט את המסמכים עליהם התבססה חוות דעתו, לא נתן תשובה חד משמעית שפריצת/בלט דיסק הינה תוצאה של האירוע או של תנאי השרות, אנו סבורים שהעובדה, שד"ר עובדיה בעדותו העיד מפורשות שלא ניתן לדעת מתי אירעה פריצת הדיסק, ולאור העבודה שהמערער פנה לגורם רפואי רק חודש לאחר האירוע והבדיקה הייתה תקינה ללא אינדיקציה לאירוע מקדים (139 לת"ר).

אנו סבורים שחוות הדעת של ד"ר עובדיה אינה מבוססת על מלוא הנתונים הרלוונטיים העולים מתיקו הרפואי ועדות המערער, ואין בחוות הדעת וחקירתו כדי לתמוך במסקנתו שאירוע פריצה הדיסק בסבירות גבוהה קשור לתנאי השירות או לאירוע ואיננו מקבלים את מסקנותיו בדבר קיום קשר סיבתי.

לאור המפורט באריכות בפסק דין זה, הערעור נדחה המערער ישלם הוצאות בסך 5,000 ₪.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בירושליםועדת ערעורים על פי חוק הנכים(תגמולים ושקום) ע"נ 19893-10-20 ב"נ נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום בפני כבוד השופט, סגן הנשיא אמיר דהאן מערערים ב"נ ע"י ב"כ עוה"ד חיים הדיה משיבים קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד שרון דרורי פסק דין

אף בדיקת ההדמיה שנערכה בשנת 2017 נערכה לאחר שנדחתה בקשתו של המערער להכרת זכות נכות בשל הפגימות האורתופדיות – נראה כי המערער ניגש לאיבחון וטפול בטענותיו האורתופדיות רק לצורך ההליך המשפטי.

מהימנות המערער: המערער כותב כך בתצהירו: "התחלתי לסבול סבל רב מכאבים בברכי, בגב ובצואר, אולם הצבא החליט לדחות את בקשתי להכרת זכות בגין מצבי זה. מאז אני סובל כאבים קשים ואני מוגבל בתנועותיי" (סעיף 3 לתצהיר המערער) המערער ממשיך ומתנסח "בכוחותיי הדלים". דברים אלה של המערער תמוהים כאשר אל מול מאות מסמכים שמקורם בתקופת השרות – הרי שבתיקו הרפואי כימעט ולא קיימים מסמכים רפואיים בין השנים 2012-2017, לאחר שיחרורו הצבאי ולפני שפנה לקצין התגמולים בבקשה להכרה – קיימים מסמכים מעטים בלבד ואלו עוסקים בנושאים רפואיים אחרים מהנידונים בעירעור זה. קושייתו של קצין התגמולים בעיניין אכן מוצדקת – אדם אשר סובל מכאבים רבים, אשר מגבילות את תנועותיו ואורך חייו וודאי שיפנה לרופאים וינסה בכל כוחו למצוא מזור לכאביו.

...

המערער כותב כי לאחר שהגיש ערעור בשנת 2017, והערעור נדחה – אז: "באותה את, בשל כאביי השונים שרק הלכו והתעצמו, שלוו גם ....., שקעתי בדכאון עמוק ולא רציתי דבר. בקושי תפקדתי, ואף לקום בבוקר מהמיטה היתה בשבילי משימה בלתי אפשרית. נמצאתי במצב נפשי מעורער וקשה..". הטענה כי הכאבים הלכו והתעצמו דווקא שנים מספר לאחר תקופת הצבא מתאימה יותר לחוות דעתו של ד"ר בייט כי מדובר בשינויים ניווניים – שאינם קשורים לתקופת הצבא.

על כן נדחה ערעורו של המערער על החלטת קצין התגמולים.

בית הדין שקל את הוצאות ההליך, הערכת המשאבים שנדרשו לשם ניהולו של ההליך, הבטחת זכות הגישה לערכאות והפערים בין בעלי הדין ומצא כי באיזון בין השיקולים יש להעמיד את ההוצאות בתיק זה על סך מופחת של 4,000 ₪, אותם ישלם המערער למשיב בתוך 90 יום וממועד זה ואילך, יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

רקע ועובדות בפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 26.7.20 בה דחה את תביעות המערער להכרה זכות נכה משנת 2015 ו- 2016.

לדבריו כאשר ששוטר כותב שסובל מכאבי גב , " הם מתכוונים כללי, הם לא רופאים וגם הרופא המשטרתי שעושה בדיקות או שהם בעיות אורתופדיות כלליות לא נכנסים לזה פירוט מה ומי כי מופיע להם בתיק הרפואי שלי האישי שלי במישטרה את כל התאונות שעברתי, איפה נפצעת, איפה הפרוט וזה הם לא זה כשאני אומר להם לא לא יכול לתפקד כואב לי איזה משהו, שב תנוח. לדבריו, בעת שרותו עבר בדיקות במלר"ד ורופא מחוזי רשם שיש לו בעיות אורתופדיות לאורך השנים כתוצאה מתאונות בתפקיד.

המערער נישאל מה ההסבר שלו לעובדה שכל המקרים האחרים שניפצע, דיווח ונקבעה לו בגינם נכות ודוקא לפציעה הזו אין דו"ח פציעה, השיב המערער שיש לו הרבה מקרים של דוחות פציעה שלא היו קריטיים, והפציעה הספציפית ביד באותו זמן לא יכול היה למלא דו"ח פציעה עקב כאבים חזקים מאוד, וגם כאשר חזר מהפציעה לא מילא דו"ח פציעה כי חשב שיש פרוטוקול של הפציעה ולאחר מכן לא ייחס לזה חשיבות, מה עוד שכ- 3 שבועות או חודש מהמקרה, קרה לו ארוע חריג שהשפיע עליו מאוד בחיים.

המושג לא ניתן לשלול לא מספיק לגבי נכי צה"ל ואמירה זו אינה מקיימת קשר סיבתי ( ע"א 6274/92, ע"נ 3962-09-11)אין לקבל את קביעת המומחה , לפיה הגם שאין רצף של תלונות של המערער בנושא הצואר, מסתכלים קודם כל על מנגנון הפציעה והרצף תורם לביסוס את הקביעה אם יש קשר לתאונה למרות שאין כזה רצף.

...

העד, פרופ' מושיוב: אם יש קשר אבל בסופו של דבר סיוע שרופא יכול לתת ממרחק זמן כזה על מספר אירועים זה סיוע מוגבל, אני אומר בניגוד לתיקים אחרים שבהם אנחנו האורתופדים או הרופאים בכלל יכולים להיות בהחלט חד משמעיים.

איננו מקבלים את טענת המערער לפיה בביקורים הרפואיים הוא אמר לרופאים שכואב לו הצוואר והגב, אך הם לא רשמו את תלונותיו, ולדברי מומחה הביהמ"ש כל תלונה אורתופדית נרשמת ע"י הרופאים.

סיכום הערעור נדחה המערער ישלם הוצאות בסך 4,000 ₪ זכות ערעור 45 יום מהיום ד"ר יואב יוסילביץ, חבר וועדה ניתן היום, כ"א טבת תשפ"ד, 02 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.

בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 (להלן: הועדה או ועדת הערר), ב-ע"נ 15440-12-19, אשר דחתה את ערעור המבקש על החלטת המשיב בה נדחתה תביעתו להכרה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים).

בחודש מרץ 2018 הגיש המבקש תביעה להכרה בזכות לפי חוק הנכים, בשל "קרע בכתפיים". ביום 31.10.2019 דחה המשיב את תביעת המבקש, בנימוק כי: "לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך [של המבקש – י' כ'] לבין ההפרעה בכתף שמאל שהחלה טרם גיוסך". החלטת המשיב התבססה על חוות דעת מטעם ד"ר בועז ליברמן, מומחה אורתופדי מטעם המשיב.

בתוך כך, הועדה דחתה את הסבר המבקש לפיו הוא מסר לגורמי הרפואה הצבאיים מידע שגוי ("הצגה") בדבר חבלה עקב הרמת המשקולת, כדי לזכות ביחס רציני לתלונותיו.

לדעתי אין מקום לקבל טענה זו: ראשית, העדפת גירסתו של המשיב לעניין זה, לרבות העדפת חוות הדעת מטעמו, היא הכרעה עובדתית שאין מקום להתערב בה ב-"גילגול שלישי" (ראו רע"א 8233/11 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.9.2012)); לא כל שכן מקום בו סעיף 34(א) לחוק הנכים מגביל ערעור על פסק דין של ועדת ערר לנקודה משפטית בלבד.

השאלה כיצד יש להתייחס לחבלה שנגרמה עקב תכנית אימונים הוכרעה זה מכבר בפסיקת בית משפט זה: "...חבלה יכולה להגרם על-ידי מספר אירועים, הנמשכים על פני מספר ימים. תכניות האימונים של טירונים ומכי"ם בצה"ל עשויות להוות רצף אירועים כזה, והן אינן טעונות הוכחה מיוחדת. במישור המהותי הכיר בית-משפט זה לא אחת בתנאי אימונים מפרכים כבסיס לגיבוש זכותו של נכה" (ע"א 203/85 בן ארי נ' קצין התגמולים, פ"ד מא(4) 133, 144 (1987)).

...

לבסוף, אין בידי לקבל גם את טענתו החלופית של המבקש לפיה השירות הצבאי גרם להחמרה בפגיעה בכתף.

בזאת הפעם, ורק לאחר התלבטות, החלטתי שלא לחייב בגין כך בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.