בפסק הדין, דחה בית הדין האיזורי את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.10.12 (להלן גם: הועדה).
המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 11.5.01 ופגיעתו בצלעות הוכרה כתאונה בעבודה.
"
ביום 16.10.12 ולאחר שקבלה לידיה את דו"ח האיבחון הפסיכודיאגנוסטי קבעה הועדה למבקש דרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 34(א)(2) בגין הליקוי הנפשי ממנו הוא סובל, ודרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 37(6)(ב) מותאם בגין הליקוי ממנו הוא סובל בגבו.
ביום 8.8.13 הגיש המבקש ערעור לבית הדין האיזורי, בו טען כי הועדה לא התייחסה אל ההיסטוריה הרפואית שלו, למימצאי בדיקתה ולתלונותיו בתחום הפסיכיאטרי; כי הועדה לא ערכה לו בדיקת א.א.ג אלא הסתמכה על ממצאים של ועדה רפואית קודמת מיום 31.3.09, מקום שהיא מנועה מלעיין בפרוטוקולים אלה; הועדה קבעה כי מחלת האפילפסיה ממנה סובל המבקש אינה קשורה לתאונה בהתבסס על מיסמך יחיד, אך לא התייחסה למסמך אחר ממנו עולה כי המבקש החל לסבול מן המחלה לאחר התאונה.
בפסק דינו קבע בית הדין האיזורי, כי היה על המבקש להגיש ערעור בתוך 60 יום מקבלת ההודעה על החלטת הועדה, ועל כן, דין העירעור להדחות על הסף מחמת איחור בהגשתו.
...
בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי היה על המבקש להגיש ערעור בתוך 60 יום מקבלת ההודעה על החלטת הוועדה, ועל כן, דין הערעור להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתו.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקולי הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות.
סוף דבר
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.