ערעור על דחיית בקשת רשות ערעור

ערעור שהוגש על גזר הדין נדחה, בקשת רשות ערעור נדחתה.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המערער על חומרת העונש.

...

נתתי דעתי לעובדה שהנאשם היה פסול בתיק זה מיום 10.7.18 ועד 30.1.22, סה"כ 42 חודשים ועשרים יום וסבורני כי יש להסתפק בפסילה אותה ריצה.

סוף דבר לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם, את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת עברו התעבורתי, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 3,000 ₪.

אני מורה על הארכת עונש פסילת רשיון למשך 7 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק תת"ע 12837-12-16 מיום 4.3.18 למשך שנתיים.

דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) המבקש ודאי כבר יודע מתוך שורה ארוכה של החלטות שניתנו בעיניינו, כי רק במקרים חריגים תנתן רשות ערעור על החלטת ביניים ותתאפשר השגה ערעורית על החלטת ביניים שלא במסגרת ערעור על פסק דין (למשל: סעיף 5 א' להחלטתי מיום 28.9.22 ברע"א 44625-09-22).

...

התלבטתי אם להורות למבקש לתקן את בקשת רשות הערעור מכוח סמכותי בהתאם לתקנה 176 לתקנות, אולם לאחר שקראתי את הבקשה כולה והגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות ללא צורך בתשובת המשיבים גם הפעם, החלטתי "לחסוך" מהמבקש את תיקון הבקשה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) המבקש ודאי כבר יודע מתוך שורה ארוכה של החלטות שניתנו בעניינו, כי רק במקרים חריגים תינתן רשות ערעור על החלטת ביניים ותתאפשר השגה ערעורית על החלטת ביניים שלא במסגרת ערעור על פסק דין (למשל: סעיף 5 א' להחלטתי מיום 28.9.22 ברע"א 44625-09-22).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

" התובע הגיש בקשת ערעור על החלטה זו שנדחתה.

לבקשת רשות ערעור צרף התובע חוות דעת רפואית של מומחה לפסיכיאטריה אשר בדק את המנוחה ביום 18.1.2018.

...

המנוחה חזרה ואמרה לי כי בנותיהן קיבלו כל אחת דירה וכסף וכי הן לא תקבלנה כלום רק הילדים הבנים יקבלו, בהתאם לרצונה ולרצון בעלה, ובהתאם היא נתנה לי הוראות לערוך את הצוואה גפי שנכתב בה והוראותיה ניתנו לי בעברית על ידי המנוחה אשר ידעה לדבר ולהביע את עצמה טוב מאוד בעברית" עדותו וגרסתו של עוה"ד מוקשית עד מאוד בעיני, בחלקה מהטעמים המפורטים לעיל ביחס לגרסת התובע ויותר מכך אף נוכח היותו עורך דין.

בבחינת הנסיבות כולן, מצבה הרפואי הן הפיזי והן המנטלי של המנוחה, הספק הרב אם המנוחה הבינה את משמעות הצוואה, העובדה כי התובע היה המוציא והמביא בבית המנוחים וכי על פי יישק דבר, הגשת תצהירים בכתב יד בשמם של המנוחים שעה שהמנוחים לא ידעו כלל קרוא וכתוב וזאת מבלי שהדבר צוין בתצהיר, נוכחות התובע בזמן עריכת הצוואה בחדר הסמוך, הסיבה לעריכת הצוואה והחיפזון בו נערכה, העובדה כי התובע לקח את המנוחה לעוה"ד, חוסר סבירותה של גרסת התובע לעריכת הצוואה, התשלום לעוה"ד בגין עריכת הצוואה, העובדה שעוה"ד לא דאג לחוות דעת רפואית טרם החתימה על הצוואה וזאת על אף שידע שמתנהל באותה עת הליך אפוטרופסות בעניינה של המנוחה, מובילים כולם למסקנה כי הליך עריכת הצוואה אינו תקין ולוקה מאד וכי יש לקבל את ההתנגדות לצוואה.

סוף דבר ההתנגדות מתקבלת.

התובע ישלם הוצאות הנתבעות בהליך זה בסך של 45,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

בקשת רשות העירעור נדחתה בהמלצת בית המשפט העליון ובהסכמת המבקשים.

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור על שני חלקיו, אישר את מיתחמי העונש שקבע בית משפט קמא וקבע כי לאור העובדה שמדובר בעבירות כלכליות יש להטיל עונשים כספיים משמעותיים.

...

לאור כל האמור עתר ב"כ הנאשמים להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: על נאשם 3 קנס בסך 5,000 ₪.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת, ציין כי ראוי להטיל גם מאסרים מותנים, קבע כי המתחמים גבוהים יותר מאשר אלו שהציג בית משפט קמא – כך לדברי ערכאת הערעור: "סבורים אנו שהמתחמים המקובלים בפסיקה הרלוונטית גבוהים מאלה שהציב בית משפט קמא. בקביעת שיעורי הקנס, הבאנו אפוא בחשבון את מתחמי הענישה המקובלים בפסיקה כשמטרת הפסיקה היא להרתיע את הנאשמים מלהתייחס בהפקרות לאיכות הסביבה", לאחר שנלקח בחשבון שאחת המשאיות היתה תפוסה תקופה ארוכה, וכי אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם משיבים כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הוטלו על המשיבים הקנסות הבאים: 60,000 ₪, 25,000 ₪ ו- 15,000 ₪ בהתאמה, הוגדלו ההתחייבויות ועל משיבים 2 ו-3 והוטלו מאסרים מותנים בני 3 חודשים למשך שנתיים.

לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכל אחד מהנאשמים הוא כדלקמן: נאשם 2 – בגין העבירות של ניהול עסק להובלת פסולת ללא רישיון עסק מתאים, וניסיון השלכת פסולת ברשות הרבים באמצעות משאית ונגרר שבבעלותו – מתחם העונש ההולם נע מקנס בסך 60,000 ₪ ועד לקנס בסך 200,000 ₪.

בקשת רשות ערעור נדחתה.

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור על הכרעת הדין, אך קיבל את העירעור נגד גזר הדין וקבע כי עברו התעבורתי (ותק נהיגה של כ- 9 שנים ללא עבר תעבורתי מכביד) של המערער, היותו אדם חיובי התורם לחברה בצרוף רמת אלכוהול שאינה מן הגבוהות, מצדיקות סטייה מרף הענישה ההולם.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, והוטל על המשיב עונש פסילה למשך 24 חודשים חלף התקופה שנקבעה, ובוטל רכיב השל"צ. לאור האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל, וביחס לפסילת רישיון – החל מ 24 חודשי פסילה ועד 36 חודשים.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה - אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית.