ערעור על דחיית בקשת פשיטת רגל

זאת משום שלמרות הליכי פשיטת הרגל, לא הניחו המערערים תשתית עובדתית מלאה ומפורטת לעניין מצבם הכלכלי בכך שלא הוגשו תדפיסי חשבון עו"ש. עוד נקבע כי הבקשה לפטור מהפקדת ערבון הוגשה שלא לצורך, שכן ערעור על "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט ממילא אינו כרוך בהפקדת ערבון.

המערערים חוזרים על עיקר טענותיהם לפיהם הכנסותיהם מתמצות באלפי שקלים בודדים; הם מצויים בהליכי פשיטת רגל; אין בידיהם כל נכסים או חיסכונות; אין באפשרותם להלוות כספים לצורך תשלום האגרה, אף שניסו לעשות כן. דין העירעור להדחות.

...

המערערים חוזרים על עיקר טענותיהם לפיהם הכנסותיהם מתמצות באלפי שקלים בודדים; הם מצויים בהליכי פשיטת רגל; אין בידיהם כל נכסים או חסכונות; אין באפשרותם להלוות כספים לצורך תשלום האגרה, אף שניסו לעשות כן. דין הערעור להידחות.

כאמור, הערעור נדחה.

על פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), לפיה התנהלו הליכי חידלות פרעון של יחיד לפני כניסתו של חוק חידלות פרעון לתוקף, לבית משפט של פשיטת רגל הסמכות לבטל את הכרזתו של חייב פושט רגל (או לדחות בקשת פשיטת רגל) בין היתר אם היתנהל החייב בחוסר תום לב, בין אם בשלבי יצירת החובות ובין אם במסגרת הליך פשיטת הרגל עצמו (סעיפים 18ג(ג), 18ה(א)(2), 37, 54 ו-55 לפקודה; ע"א 2063/07 יצחקי נ' הכונס הרישמי (31.7.2008); ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (9.8.2009); גל נ' מוטי בן ארצי, עו"ד, פסקה 10 (2.10.2019)).

עוד נטען כי דינה של הבקשה ברע"א 1204/21 להדחות על הסף, שכן הגשת הבקשה למתן צו פתיחת הליכים נעשתה בנגוד להחלטה שיפוטית מפורשת שקבעה תקופת צינון של 18 חודשים, עליה לא הוגש ערעור.

...

עוד נטען כי דינה של הבקשה ברע"א 1204/21 להידחות על הסף, שכן הגשת הבקשה למתן צו פתיחת הליכים נעשתה בניגוד להחלטה שיפוטית מפורשת שקבעה תקופת צינון של 18 חודשים, עליה לא הוגש ערעור.

אם יחיד יהיה רשאי לפתוח בהליך חדלות פירעון מיד בסמוך לאחר שבוטל הליך קודם בשל מחדליו, איזו תוחלת תהיה לביטול ההליך בשל אותם מחדלים? איזו תוחלת תהיה לאזהרה ולהתראה כי ההליכים יבוטלו אם לא יסיר היחיד את מחדליו? איזה תמריץ יהיה ליחיד לשתף פעולה עם ההליך, אם יהיה רשאי להסתופף תחת הגנותיו, ברצותו יוצא ממנו, ברצותו נכנס אליו, כל אימת שירצה? בנוסף, בניגוד לטענת המבקשים, על פיה תכליות החוק (ובפרט התכלית שעניינה קידום שיקומו הכלכלי של היחיד) תומכות בביטול הלכת אלקצאצי, אני סבור כי בחינת מטרות החוק ותכליותיו מובילה למסקנה שונה.

למסקנה אפוא, הלכת אלקצאצי שרירה וקיימת גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון, אשר אין בהוראותיו כדי לשנות מן ההלכה שנקבעה בהקשר זה. שאלה נוספת שהתעוררה, היא כאמור בקשר לזהות הגורם המוסמך לקבוע את אורך תקופת הצינון על פי הלכת אלקצאצי.

סופו של יום, הערעורים נדחים.

בית המשפט הבהיר שם כי ייתכן שבעת שיידרש בית המשפט להכריע בבקשת ההפטר, תוכל הנושה לבקש את החרגת החוב כלפיה לפי סעיף 69(א)(2) לפקודה, דבר שיהיה בו לשפר את סכויי הגבייה שלה מהחייב: "התוצאה היא איפוא כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעניין הכרזתו של שיכמן כפושט רגל. עם זאת, אין משמעות הדבר כי נסתם הגולל על אפשרותה של המערערת לגבות את אשר חוייב שיכמן לשלם לה. אכן, ניתן להניח כי הליך פשיטת הרגל ישמש, בבוא היום, כ'עיר מקלט' עבור שיכמן ביחס לחובותיו ה'רגילים', לכשיוענק לו הפטר. בכך תפחת מצבת חובותיו באופן ממשי. כפועל יוצא מכך, סכויי גביית חובותיו האחרים, ככל שיוותרו כאלו – דוקא יגדלו. כזכור, בית המשפט המחוזי רמז בהחלטתו, כי ביום שבו תעמוד סוגיית ההפטר על הפרק, תוכל המערערת להגיש בקשה להחרגת החוב כלפיה ממסגרתו. זאת, מכוח הוראת סעיף 69(א)(2) לפקודה, הקובעת כי "צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מ... חוב או חבות שנוצרו במירמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במירמה כאמור". אינני מביע כל דיעה בעיניין זה. ברי, כי אם וכאשר תוגש בקשה מעין זו, בית המשפט ידון ויכריע בה על-פי שיקול דעתו, בהתאם לתשתית העובדתית אשר תיפרש לפניו.

החייב הפנה גם ל -ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרישמי, שם קיבל בית המשפט העליון ערעור על דחיית בקשת חייב להיות מוכרז פושט רגל.

...

דיון לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי החייב אינו זכאי להפטר בגין החוב היחיד בהליך זה. לפיכך ומשלא תהיה תועלת לנושים מהמשך ההליך, דין בקשת בעלי התפקיד להתקבל: חובו היחיד המאושר של החייב הוא לבני הזוג אשכנזי (להלן: "הנושים") ומסתכם בסך של 351,579 ₪ בדין רגיל.

בית המשפט הבהיר שם כי ייתכן שבעת שיידרש בית המשפט להכריע בבקשת ההפטר, תוכל הנושה לבקש את החרגת החוב כלפיה לפי סעיף 69(א)(2) לפקודה, דבר שיהיה בו לשפר את סיכויי הגבייה שלה מהחייב: "התוצאה היא אפוא כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעניין הכרזתו של שיכמן כפושט רגל. עם זאת, אין משמעות הדבר כי נסתם הגולל על אפשרותה של המערערת לגבות את אשר חוייב שיכמן לשלם לה. אכן, ניתן להניח כי הליך פשיטת הרגל ישמש, בבוא היום, כ'עיר מקלט' עבור שיכמן ביחס לחובותיו ה'רגילים', לכשיוענק לו הפטר. בכך תפחת מצבת חובותיו באופן ממשי. כפועל יוצא מכך, סיכויי גביית חובותיו האחרים, ככל שיוותרו כאלו – דווקא יגדלו. כזכור, בית המשפט המחוזי רמז בהחלטתו, כי ביום שבו תעמוד סוגיית ההפטר על הפרק, תוכל המערערת להגיש בקשה להחרגת החוב כלפיה ממסגרתו. זאת, מכוח הוראת סעיף 69(א)(2) לפקודה, הקובעת כי "צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מ... חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור". אינני מביע כל דעה בעניין זה. ברי, כי אם וכאשר תוגש בקשה מעין זו, בית המשפט ידון ויכריע בה על-פי שיקול דעתו, בהתאם לתשתית העובדתית אשר תיפרש לפניו.

לאור כל האמור, משמדובר בחוב יחיד לגביו ממלא לא ניתן יהיה ליתן לחייב הפטר ומשהוברר כי אין תועלת מהמשך ההליך, מחמת העדר נכסים והעדר כושר השתכרות, אין מנוס מביטולו של ההליך.

לאור כל האמור, דין ההליך לביטול אלא אם כן יצליח החייב לקבל תוך 30 יום (ימי הפגרה במניין) את הסכמת הנושים לאשר הצעת הסדר מטעמו.

נאמר שם: "התנאת הליך העירעור בהפקדה משמעה – נעילת שערי בית-המשפט. נעילה זו, על בסיס אדנים טכניים, ובלא בירור מהותי, מובילה לתוצאה שלפיה מי שמבקש לערער על דחיית בקשתו להכריז עליו כעל פושט רגל, בין היתר בשל היותו נטול אמצעים כספיים, ייאלץ להפקיד כספים (שאין לו) כדי לברר שאין לו כספים. על-כן נראה שבסוג זה של הליכים מן הראוי להפעיל בדרך גמישה את סמכות הפטור באופן ששיקול-הדעת יהיה מתון וימנע תוצאה החוסמת באופן מעשי את דרכם של המתדיינים. אכן, ברגיל, כאשר השאלה הטעונה הכרעה נוגעת היא עצמה ליכולת הכלכלית של המערער, מן הראוי לאפשר למערער את יומו בעירעור" (עמ' 362).

...

לנוכח כל האמור לעיל דין בקשת המבקש לקבלת פטור מהפקדת ערבון להידחות.

סיכומם של דברים, הבקשה נדחית.

בעיניינה של המערערת מיתנהל הליך פשיטת רגל מאז שנת 2012, שבמסגרתו הוכרזה כפושטת רגל והמשיב 1 מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן).

עוד טוענת המערערת, כי בית המשפט אינו מפקח כנדרש על עבודת הנאמן, והחלטותיו מעידות כי הוא "אינ[ו] [קורא] את מיסמכי הבקשה והחלטותי[ו] אינן מבוססות על ראיות או ממצאים עובדתיים אלא מ'כוונות מטרה' [כך במקור] לאישור בקשות הנאמן". על כן עותרת המערערת להעברת ההליך לטיפולו של למותב אחר "למניעת משוא פנים, ענוי דין ולמראית פני הצדק". עיינתי בעירעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להדחות.

...

נקבע כי "אין סיכוי לתביעה [שהמערערת] מבקשת להגיש מאחר וכל הטענות המועלות בה נדונו, נבחנו והוכרעו במספר רב של הליכים. בקשה זו אינה אלא חזרה על בקשות קודמות, ואין לאפשר [למערערת] לשוב ולהעלות פעם נוספת את אותן טענות". בית המשפט קבע כי "לא הורם הנטל להראות כי יש טעם במתן היתר להגשת תביעה נגד הנאמן, ומכאן גם כי לא הונחה כל תשתית המצדיקה הגשת תביעה נגד [כונס הנכסים הרשמי], כאשר הטענות המועלות נגדו הן בגין פעולות הנאמן". עוד נקבע כי נוכח החסינות המהותית המוקנית למותב שדן בהליך הרי שאין לתביעה נגדו תוחלת, וכי טענות המערערת לפיהן המותב פעל בזדון הועלו בהיעדר תשתית מינימלית.

עוד טוענת המערערת, כי בית המשפט אינו מפקח כנדרש על עבודת הנאמן, והחלטותיו מעידות כי הוא "אינ[ו] [קורא] את מסמכי הבקשה והחלטותי[ו] אינן מבוססות על ראיות או ממצאים עובדתיים אלא מ'כוונות מטרה' [כך במקור] לאישור בקשות הנאמן". על כן עותרת המערערת להעברת ההליך לטיפולו של למותב אחר "למניעת משוא פנים, עינוי דין ולמראית פני הצדק". עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי ההחלטות שעליהן מלינה המערערת מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, ואף לא שוכנעתי כי בנסיבות שתוארו יש מקום להורות על פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק.

אשר על כן, הערעור נדחה.