התובע ביקש בתביעתו להתבסס, בין היתר, על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, גב' פסו-ואגו, בלישכת ההוצאה לפועל פתח תקווה, מיום 5.4.20, שניתנה במסגרת בקשה שהגישה גב' סומך לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, העוסק באחריות של כונס נכסים, נגד הנתבע 1 בטענה כי פעל בנגוד לחובותיו על פי דין וגרם לה נזק כספי.
ביום 13.8.23 נקבע ע"י רשמת בית המשפט העליון, כב' השופטת אזולאי: "בסופו של יום ומבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה כלשהיא באשר למצבו הכלכלי של המערער או ביחס לסכויי העירעור, מצאתי לפטור את המערער מאגרה וערובה, וזאת על מנת שלא להיקלע ל"מעגל דיוני שוטה".
בית המשפט העליון (כב' השופט מינץ) בפסק דינו מיום 31.8.23, דן בעירעור על פסק דינה של הרשמת בע"א 7649/22 בו הורתה על מחיקת העירעור בשל אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערובה וכן על החלטתה לדחיית בקשת המערער לעיון חוזר.
גם דחיית הרשמת לבקשת הנתבעת 3, אינה משליכה על ענייננו ולא ניתן להקיש ממנה לעניין תביעה זו, ולו מהסיבה הפשוטה, לפיה ההליך שנידון בפני הרשמת עניינו היה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעוד שההליך כאן עוסק בתביעה חדשה שהגיש התובע "באותו עניין" (מימוש הדירה ונזקים שנגרמו לו עקב כך), ובכל מקרה החלטה זו מתייחסת להוצאות אשר נקבע מפורשות בהליכים קודמים כי תשלומן מהוה תנאי להגשת תביעה חדשה, להבדיל מהוצאות אחרות שנפסקו לחובתו לאורך השנים.
...
אני דוחה את טענתו של התובע לפיה בתי המשפט לא היו מוסמכים להתנות הגשת תביעה חדשה בתשלום הוצאות.
סוף דבר
לאור האמור, אני מורה כי על התובע לקיים את התנאים שנקבעו בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 19.6.13 ושל בית המשפט המחוזי מרכז מיום 19.7.22, לעניין תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעים כאן (סכום (קרן) של 10,000 ₪ לטובת הנתבעת 2 וסכום (קרן) של 2,500 ₪, לטובת כל אחד מהנתבעים).
לאחר שקיבלתי את טענות הנתבעים בשאלת ההוצאות, אני מורה על חיוב התובע בהוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪, לכל אחד מהנתבעים.
