לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים ד' מרשק מרום, י' צלקובניק, וע' דרויאן-גמליאל) בעפ"ת 30116-05-21, מיום 4.10.2021, בגדריו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת א' וישקין) בגמ"ר 7007-05-18, מימים 24.3.2021 ו-5.4.2021, בהתאמה.
כמו כן, נקבע כי בחירת המבקש שלא להעיד מהוה חזוק או סיוע לראיות התביעה, וכי טענתו כי לא היה כל צורך בעדותו מעבר להודעתו במישטרה אינה יכולה לעמוד, לאור הסתירות בגירסתו.
נוכח כל האמור, נגזרו על המבקש העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל; 12 שנות פסילת רישיון, החל מיום 31.1.2018; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית או נהיגה בפסילה למשך 3 שנים; וכן פיצוי בסך 25,000 ש"ח.
ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט המחוזי נדחה, על שני חלקיו.
בבקשה לפניי טוען המבקש כי בעיניינו עולה סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי" – העובדה כי חוות הדעת הרפואית שהגיש, המקימה סייג לאחריות פלילית, לא נסתרה על-ידי חוות דעת נגדית, ומשכך קם ספק סביר לטובתו.
כידוע, רשות ערעור ב"גילגול שלישי" תנתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש או במקרים בהם עולה חשש מפני עוות דין מהותי או אי-צדק קצוני שניגרם לו. זאת ועוד, רשות ערעור על חומרת העונש תנתן אך ורק במקרים נדירים שבהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות (רע"פ 5173/21 פלוני נ' מדינת ישראל (11.8.2021)).
...
בהתייחס לחוות הדעת, אני סבור כי בדין קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבל את מסקנתו להתרחשות אבדן ההכרה, בעיקר מהטעם שלמעשה מומחה ההגנה בעצמו הודה כי הסיכוי להתרחשות תופעה זו אפסי, וכן מאחר שלא היו ממצאים פוזיטיביים לקביעה כזו.
עם זאת, מקובלת עליו קביעת בית המשפט המחוזי כי "גם אם היה עקבי בטענה זו מתחילת החקירה, הרי שגרסתו לא עמדה כלל לבחינה בביהמ"ש ולא ניתן היה לבחון את מהימנותה".
שנית, דומה כי היה מקום לנקוט משנה זהירות בקביעה כי התנהלות המבקש לאחר התאונה – "מיהר לצאת מרכבו, התהלך ודיבר עם הסובבים ואף ביצע מספר שיחות טלפון" – מעוררת חשד ל"בניית גרסה" מצד המבקש (עמוד 87 לפרוטוקול).
אשר על כן, הבקשה נדחית.
