ערעור על דחיית בקשת מעמד לבן זוג נשוי

ביום 10.11.09 קיבל המערער רישיון ישיבה מסוג א/5 בהתאם ל"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לישראלית" (נוהל מספר 5.2.0008; להלן – נוהל בני זוג).

בנסיבות אלה קבע בית-הדין כי המערער רשאי להגיש רק בקשה שיורית מכוח "הנוהל השיורי של מתן מעמד מטעמים הומנטאריים". בהמשך פסק-דינו פנה בית-הדין לבחינת השאלה: האם הטעמים ההומניטריים שהציג המערער מעלים "סיכוי מסוים" לקבלת מעמד מטעמים הומנטאריים, שיש בו כדי להצדיק את העברת הדיון בבקשה לועדה הבינמשרדית, והאם נפל פגם בהחלטת המשיב לדחות על הסף את בקשת המערער.

...

טענות נוספות שהעלה המערער, בדבר פגמים בהליך שהתקיים לפני מנהלת לשכת מינהל האוכלוסין, אינן אמורות לשנות את המסקנה בדבר דחיית הערר.

ב, קרי – "בקשת סרק שאינה מעלה עילה של ממש". מכל מקום, גם אם נפל פגם בהחלטתה של מנהלת הלשכה, ומבלי לקבוע שנפל פגם בהחלטה, הרי שבכל מקרה בסופו של יום נדונה הבקשה על-ידי ראשת הדסק, שהיא הגורם המוסמך לבחון את הבקשה, וזו החליטה לדחות אותה בהחלטה מנומקת, שכאמור אין עילה להתערב בה. התוצאה על-יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 8,000 ש"ח. הפיקדון שהפקיד המערער יועבר למשיב, על-חשבון פסיקת ההוצאות.

מבוא ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), מיום 13.11.2016, אשר דחה ערר שהגישו המערערים על החלטתו של המשיב לדחות את בקשתו של המערער 1 (להלן: "המערער") לקבל מעמד בישראל מכח נישואיו למערערת 2 (להלן: "המערערת").

עוד ציין בית הדין כי ביסוד הנכונות ליתן מעמד מכח נישואין לבן זוגו של אזרח ישראלי עומד הרצון לאפשר לבני הזוג לחיות יחדיו ולהקים משק בית משותף, ואולם, זכותו של האזרח הישראלי לחיי מישפחה אינה זכות מוחלטת כי אם יחסית, תוך שההחלטה לגבי מתן מעמד לבן הזוג הזר מסורה בכל מקרה לשיקול דעתו של שר הפנים, הרשאי לדחות בקשה לקבלת מעמד הן משום שלא השתכנע בכנות קשר הנישואין והן בשל טעמים של שלום הציבור.

...

המערער הגיש עתירה מנהלית נגד ההחלטה, וביום 26.1.2012 הורה בית המשפט לעניינים מנהליים לשחרר את המערער ממעצרו וציין כי "אני בהחלט ער לעובדה שמירב הראיות מצביעות לכיוון של חוסר כנות הקשר, אולם לאור העובדה שיש לעותר ולאשתו ילד משותף החי איתה בארץ, אני סבור שקודם שיורחק העותר מן הארץ יש לערוך בדיקה מעמיקה בקשר לכנות הקשר." (עת"מ (מרכז) 11- 12- 9137).

אכן, טוב היה עושה המשיב אם לא היה נוקט בענין זה גישה לעומתית, ללא טעם או תכלית ראויים, ומוסר למערערים העתקים של המסמכים שהללו המציאו לו בעבר, אלא שלא שוכנעתי כי מדובר בפגם כה חמור עד אשר הוא מצדיק את ביטול החלטתו של המשיב.

יחד עם זאת, אין צורך לקבוע מסמרות בענין זה, משום שבסופו של דבר שטחו המערערים את מלוא טענותיהם והשגותיהם במסגרת הליך של "ערעור פנימי" אצל המשיב.

אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין, חוק הכניסה לישראל), שניתן בידי כב' הדיין מ' פשיטיצקי, ביום 15.2.2017, בגדריו נדחה עררה של המערערת על דחיית בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומנטריים, לאחר הפסקת ההליך המדורג.

ביום 2.6.2001 נישאה המערערת, ששהתה בישראל באותה עת שלא כדין, בנשואי פרגואי למר **** אסקר, אזרח ישראלי, ובחלוף חודש הגיש בעלה של המערערת בקשה למתן מעמד עבורה מכוח הנישואים.

סמוך למועד פקיעת הרישיון, ביום 3.12.2012, הגישה המערערת בקשה למתן מעמד מכוח נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי.

...

איני מקבל את טענת העוררת כי הייתה זכאית לקבלת אזרחות במסגרת ההליך המדורג.

מכאן שהמסקנה אליה הגיעו הוועדה הבין משרדית, מנכ"ל הרשות ובית הדין לעררים, כי לא מתקיימים טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד מעוגנת היטב, ואינה מקימה עילה להתערבות בשיקול דעתם.

סיכום הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 ₪.

בסיום מכתבה של רשות האוכלוסין לעותרים 1 ו-2, אשר צורף כנספח א' לעתירה נכתב: "נא ידיעתך כי באפשרותך לערער על החלטה זו. הערר יוגש בכתב בלשכתנו בלא שהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מיום מתן החלטה זו". אף על פי כן, העתירה אינה מבהירה האם מיצו העותרים 1 ו-2 את הליכי הערר בפני המשיבים.

במילים אחרות, עתירתם של העותרים 3 ו-4 לוקה באי-מיצוי הליכים, ומטעם זה יש לדחותה על הסף (בג"ץ 761/13 דובוסק כהן נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פס' 5 (20.2.2013); בג"ץ 5006/13 גנימאת נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש (15.7.2013)), אך טענות העותרים בהקשר זה שמורות להם ככל שתיוותר מחלוקת בינם ובין המשיבים לאחר מיצוי ההליכים כמפורט לעיל.

לבסוף יוער כי העתירה תוקפת שתי החלטות שונות של רשות האוכלוסין שניתנו במענה לשתי בקשות בעלות אופי שונה לחלוטין – בקשה לרישום נישואין ובקשה למתן מעמד לבן-זוג זר מכוח נישואין.

...

דין העתירה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.

כללי פסק דין בעתירה המופנית כלפי החלטת המשיבים מיום 1.3.23 בגדרה נדחתה בקשת העותרת 1 (להלן: "העותרת") לקבלת מעמד עולה בישראל מכוח חוק השבות.

בראשונה, ביקשה מעמד מכח נישואיה לבן זוגה הראשון, הנ"ל, ולאחר שנפרדו, הוגשה ביום 29.12.2013 בקשה שנייה, הפעם מטעמים הומנטריים, וזו התבססה על נוהל הפסקת ההליך המדורג בשל אלימות שחוותה, על פי טענתה, מבן זוגה הראשון.

ביום 4.11.21 התקבלה החלטת המשיבים הדוחה את הבקשה ואף ערעור פנימי על החלטה זו נדחה ביום 9.12.2021.

...

לסיום יצוין, שהכיר בית המשפט העליון במאמץ רציף בתקופה שקדמה לגיור, למצוא דרך להישאר בישראל, כאינדיקציה ראייתית שלילית כלפי כנות הגיור הנדון, והדברים רלוונטיים מאד גם לענייננו:- "במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, נדרש בית המשפט לשאלות כגון מניע וכוונה, שאינן נמדדות במדדים פיזיים. חרף ייחודן של שאלות מעין אלה, גם בהן מכריע בית המשפט בהתאם לדין ולעובדות שבפניו. יש לזכור, כי במסגרת בחינת השאלה האם יש להכיר בגיור לצורך חוק השבות, אין התוצאה תלויה אך ברצונו הסובייקטיבי של האדם. 'תחולתו של חוק השבות מותנית בהפעלתו של מבחן אובייקטיבי, שעל-פיו מצטרף אדם אל העם היהודי, ובקיומם של אמצעי בקרה ופיקוח ראויים להגשמתו של מבחן זה ולאי-ניצולו לרעה' (הלכת טושביים, בפסקה 10 לדברי הנשיא א' ברק). ומן הכלל אל הפרט. המשיב מעלה חשש לעניין כנות הגיור של העותר ממכלול הנסיבות והחומר שבפנינו נראה כי חשש זה הוא מבוסס ואינו חשש בעלמא. הסממנים המעוררים אותו הם רציניים ומשמעותיים: עולה כי העותר כבר ניסה לקבל מעמד בדרכים שונות אך לא צלח בכך, ועל רקע זה הגיש בקשה להכיר בגיורו. וביתר פירוט, העותר היה נשוי מספר פעמים לתקופות לא ארוכות ובהפרשי זמן קצרים. מכוח נישואין אלה ביקש או החל לבקש מעמד בישראל. במסגרת השימוש בבקשה למעמד מכוח נישואין, שנערך ארבעה חודשים לאחר שקיבל העותר תעודת גיור, לא צוינה עובדה זו ולו ברמז... המשיב הצביע גם על טענות עובדתיות סותרות בשימועים השונים שנערכו לעותר.. קושי נוסף שמתעורר קשור להתנהלות העותר ביחס לגיורו ויהדותו ממועד הגעתו לארץ ועד שהחל שהליך הגיור.. מדובר ב'חלל זמן' ארוך ומשמעותי שסימן שאלה מרחף עליו. הנה כי כן, התנהלות העותר במשך הזמן מעלה תהיות חזקות בדבר כנות גיורו.. בנסיבות אלה, סבורני כי החלטת המשיב שלא לקבל את בקשת העותר היא סבירה ומעוגנת בעובדות ובנסיבות הקונקרטיות... יודגש כי סימני השאלה לגבי גיור העותר עולים מכוח התנהגותו הוא, ברבדים שונים של חייו, כפי שתואר לעיל. לכך יש להוסיף כי הכלל הוא ששיקול הדעת בגון דא מסור למשיב, ובית המשפט לא חליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו. מסקנתי היא, איפוא, כי החלטת המשיב מעוגנת בעובדות המקרה ואינה מצדיקה התערבות". (בג"ץ 3994/12 ראול אלקון אספחו נ' משרד הפנים (15.6.2015) ) סוף דבר אין בית המשפט בוחן כליות ולב, ולא לי היכולת לקבוע את כנות גיורה של העותרת, אך זו אף אינה השאלה שבפניי.

ולאחר שניתנה הדעת לכל האמור לעיל, דומה, שיש להשיב לשאלה זו בשלילה: סברת המשיבים, שהיעד הסופי של העותרת היה להכשיר את שהייתה בישראל, היווה את תכלית מעשיה השונים, מתיישבת בצורה סבירה עם תמונת המצב שעמדה נגד עיני המשיבים במועד בו קיבלו את החלטתם.

משכך, העתירה נדחית.