לפני ערעור המדינה על פסק דין שניתן בבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כבוד הדיינת רחל שרם), בתיק ערר (י-ם) 2907-21, שבגדרו היתקבל ערר על החלטת המערערת לדחות בקשה למתן מעמד בישראל מטעמים הומנטריים מיוחדים, ונקבע כי למשיבה יוענק מעמד בישראל.
משכך, אין לבוא בטרוניה אל המערערת על קביעתה כי אין להחיל את תוצאת פסק הדין בעיניין מנדל על עניינה של המשיבה, ועל עמדתה בתיק זה המבוססת על מדיניותה כי קשרים חברתיים שפתחה המשיבה בעת שהייתה בישראל, אף בהצטרפם למשך הזמן שבו שהתה בישראל ולקשריה הטובים עם בני מישפחת המטופלת, אינם עולים כדי טעם הומניטארי מיוחד המצדיק קבלת מעמד בישראל.
...
עוד נקבע בפסק הדין כי המשיבה "התערתה בחברה הישראלית וספגה את אורחות חיי היהדות במשך קרוב לשלושה עשורים. לעוררת לא נותר דבר בארץ מוצאה וכל רכושה וממונה עלי אדמות מצוי בישראל... הקשר בינה לבין ילדיה רופף ביותר, ובוודאי אין להשוותו לעוצמת הקשר שהלך והתהדק בין העוררת לבין משפחת החולה הסיעודית שבה טיפלה... העוררת קשורה בעבותות הן למדינת ישראל ולמסורת היהודית, הן למשפחה... נכרך גורלה בגורלם של בני משפחת המטופלת אותה סעדה שנים ארוכות, עד שהפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה...כמו בעניינה של רוטשל מנדל, מדובר בנסיבות מיוחדות ביותר, יוצאות דופן באופיין, נסיבות אשר קשה למצוא להן אח ורע בישראל, ויש בהן כדי להוות הצדקה למתו מעמד הומניטרי".
בפסק הדין נקבע עוד כי "אין מנוס מהתערבות בקביעותיה של המשיבה, בהתבססן על תשתית עובדתית חסרה, חלקית ושגויה, ומבלי ליתן את הדעת לכל אותן נקודות ממשק מובהקות בין נסיבות עניינה של העוררת, לבין נסיבות המקרה בהלכת רוטשל מנדל, בגדרה נקבע כי יש בנסיבות אלה כדי להצדיק מתן מעמד הומניטרי בישראל".
משכך נקבע כי "לעוררת יינתן מעמד הומניטרי ויוענק לה רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 למשך שנה, אשר יחודש מעת לעת".
טיעוני הצדדים
המערערת טוענת כי שהייה רבת שנים של מטפלת סיעודית בישראל ויצירת קשרים טובים אגב כך בינה לבני משפחת המטופלת, אינה מקימה טעם הומניטרי מיוחד המצדיק מתן מעמד בישראל.
משכך דין הערעור להתקבל.
טענת חוסר ניקיון כפיים של המערערת, נדחית גם היא, משהסברים שמסרה ב"כ המערערת בדבר העיכוב בהנפקת היתר השהייה למשיבה לא נסתרו.
סוף דבר
הערעור מתקבל, באופן שהחלטת מנכ"ל המערערת מיום 21.7.2021 מושא הערעור, תעמוד בעינה.
