ערעור על דחיית בקשת חיוב צד שלישי בחוב פסוק

ביום 30.6.2016 הגיש המערער בקשה לחיוב המשיבה בחוב הפסוק בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצל"פ. ההחלטה נשוא העירעור בהחלטתו מ-30.6.2016, דחה כב' רשם ההוצל"פ, בקשת המערער, וקבע: "מונחת בפני בקשת הזוכה לחיוב צד ג' מועצה אזורית בוסתאן אלמרג' בחוב הפסוק, בנימוק כי צד ג' לא העבירה את מלוא הכספים מכוח צו העיקול.

בהתאם לדין ולפסיקה כפי שהובאו לעיל, משלא הושלמו הליכי הגבייה, אין מקום להעדיף את המערער על פני כלל הנושים של החייבת, ועל המשיבה להעביר את הכספים לקופת הכנוס המתנהלת על ידי הכנ"ר. באשר, לטענת המערער, כי ההליך לפי סעיף 48 (א) לחוק ההוצל"פ, הנו עצמאי כנגד צד ג' ולכן אין ולא צריכה להיות השפעה כשלהי של צו הכנוס על המשך ההליכים בין הזוכה לצד ג', אומר כי אין בידי לקבלה.

...

הכרעה לאחר עיון בעיקרי הטיעון, והטיעונים המשלימים של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

כפי שראינו, זכות העיקול הנתונה למערער לא הושלמה בטרם ניתן צו הכינוס ובטרם הוכרזה המשיבה כפושטת רגל, ואין זכות זו מביאה את הנושה-המערער למעמד של נושה מובטח, לכן, מבלי להתעלם מהעובדה שהתנהגותה של המשיבה היא שמנעה מהמערער את השלמת הליכי ההוצל"פ בטרם ניתן צו הכינוס, לאור המקובץ לעיל, אין מנוס מלקבל את טענת ב"כ המשיבה.

אין ספק כי צדקה ב"כ המערער בטענה לפיה אין לאפשר למשיבה לחסות בצילם של הליכי פשיטת הרגל ולהתחמק מחובתה, אך לא ניתן להעניק למערער את הסעד המבוקש, לאור ההלכה המנחה בדבר עיקרון השוויון בין הנושים השונים, וחרף העובדה שלא עמד למשיבה "הצדק סביר" לאי העברת המשכורות לתיק ההוצל"פ" (ההדגשות שלי - ס"י).

לסיכום, כאשר ניתן צו כינוס נכסי החייבת ע"י בית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר, ועוכבו ההליכים נגדה, אין לחייב את המשיבה בחוב הפסוק, דבר שיהא כרוך בעיקרון השוויון בין הנושים השונים, וכל עוד שהמערער לא קבל היתר מבית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר לצורך נקיטת הליכים כנגד המשיבה מכוח סעיף 48 לחוק ההוצל"פ. סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הערעור להידחות.

ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, אשר דחתה בקשת המערערת לחיוב צד שלישי בחוב הפסוק.

...

סבורני כי מבחן הרשלנות אשר מבקשת המערערת להחיל על המועצה, כאמור לעיל, רחב מן הבסיס החוקי לחיובו של צד שלישי בחובו הפסוק של אחר, כפי שזה נקבע בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, ולכן לא ניתן לקבל את עמדת המערערת.

כך ציינה כב' הרשמת בהחלטתה: "סבורני כי המסכת העובדתית עליה מושתתת החלטתו של כב' הרשם אוחיון לא השתנתה בעקבות מתן פסק הדין ושעה שהזוכה לא ערערה אז על החלטתו של כב' הרשם אוחיון, הרי כל אשר נקבע בה אינו נתון היום לדיון" (סעיף 11 להחלטה).

סיכום סיכומו של דבר, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת כב' הרשמת: המועצה לא עשתה דבר העומד בניגוד לחובות המוטלות בחוק על מחזיק.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

בהחלטתו, דחה בית המשפט קמא ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל ש' ג'ובראן מיום 30.6.2016 בתיק הוצל"פ מספר 10-05288-06-8, אשר דחה את בקשת המבקש לחייב את המשיבה כצד ג' בחוב הפסוק לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ תשכ"ז-1967.

...

דיון והכרעה עיינתי בבקשת המבקש ובתיק קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבה, ולכן אדחנה על אתר.

שאלה מעין זו אכן עשויה להרחיב את גבולות התערבותו של בית המשפט המחוזי בהליך הבא לפניו "בגלגולו השלישי", כפי שביקש המבקש להראות בהסתמכו על רע"א 411/13 הנ"ל. עם זאת, לאחר שבחנתי את השאלה האם יוּשם הדין כהלכה בנסיבות המקרה שלפנינו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סיכומו של דבר, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא ואני מורה, לכן, על דחיית הבקשה שבפניי.

בהחלטתי מיום 22.3.18 (בק' מס' 3) הארכתי, לבקשת הנתבעים, את המועד להפקדת הסכום בו חויבו, תוך שחייבתי אותם להפקיד סכום נוסף בגין כך. כאשר ביקשו הנתבעים הארכת מועד נוספת על זו שניתנה ביום 22.3.18 דחיתי את בקשתם בהחלטה מיום 26.3.18 (בק' מס' 5), וקבעתי כי התובע קיים את חיוביו בהתאם לפסק הבורר ועל הצדדים להגיש טיעון בכתב לצורך מתן פסק דין המקבל את התביעה לכאורה; התובע הגיש טיעון כאמור ביום 29.3.18.

לישכת ההוצאה לפועל, ובית המשפט הדן בערעורים על החלטות רישמי ההוצאה לפועל – אינם יכולים לקבוע זכויות מהותיות, ולרשם ההוצאה לפועל (או לבית המשפט היושב כערכאת ערעור על החלטות הרשם) אין סמכות לקבוע זכויות מהותיות של בעלי דין, וזאת למעט בעניינים ספורים לגביהם נקבע במפורש בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 שהחלטות רשם ההוצאה לפועל כמוהם כפסק דין (לדוגמה סע' 20 לחוק ההוצאה לפועל – חיוב ביתר, או סע' 48 לו – חיוב צד ג' בחוב הפסוק).

...

7.4 אני מורה כי יתרת הכספים שהופקדו בידי התובע בקופת בית המשפט בהתאם להחלטתי מיום 19.2.18 (קרי: חלקה של הנתבעת בכספים שעל התובע היה לשלם בהתאם לפסק הבורר), על פירותיהם, יועברו לנתבעת, באמצעות בא-כוחה רק לאחר שתוגש הודעה משותפת מטעם הצדדים על פינוי המקרקעין בפועל.

בהקשר זה אומר, כי בהעדר ראיה אחרת מטעם הצדדים לחלוקת זכויות בלתי שוויונית בין הנתבעים 1-2 לבין עצמם, לאור הוראות הסכם המכירה (בו רשומים הנתבעים 1-2 כרוכשים) והחיובים עפ"י פסק הבורר, ועל יסוד הוראות רישת סע' 59(ב) לחוק החוזים (לפיה "חזקה על הנושים שהם שותפים בחיוב בחלקים שווים"), אני קובעת כי זכויות הנתבעים 1-2 במקרקעין, וחלוקת הכספים מאת התובע לכל אחד מהם, היא שווה, וזאת ביחס לכספים שהופקדו בקופת בית המשפט בהתאם להחלטתי מיום 19.2.18.

עוד אני קובעת, כי ככל שלפינוי המקרקעין יידרשו עלויות מאת התובע – הוא יהיה זכאי להיפרע מתוך הכספים שהפקיד בקופת בית המשפט ואשר מיועדים לנתבעת, ויוכל לקבלם על יסוד החלטה מתאימה של רשם ההוצאה לפועל, בתיק ההוצאה לפועל, ככל שיידרש לפתוח תיק כזה לצורך יישום פסק דין זה. 7.5 לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מתירה לתובע לפצל סעדיו כדי שיוכל לתבוע מכל מי שיסבור שהוא בעל דינו הנכון כל סעד כספי בגין החזקת המקרקעין לתקופה שהחל מיום 22.3.15, המועד בו קיים התובע את פסק הבורר, ואשר החל ממנו ואילך לא זכאית הייתה הנתבעת או "מי מטעמה" להוסיף ולהחזיק במקרקעין, ובכפוף לכל טענת הגנה או תביעה שכנגד, שתעמוד לאותו בעל דין.

בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, גב' פ. גלעדי אליהו, שניתנה ביום 6.6.21, בתיק הוצאה לפועל מס' 13-03250-00-4, לפיה הותנתה בקשתו של הזוכה (המבקש כאן) לזימון צד ג' לחקירה לפי סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל, באישור בית המשפט של חידלות הפרעון.

ביום 6.6.21 נדחתה הבקשה לזימון צד ג' לחקירה, בהחלטה עליה מלין המבקש.

בהחלטה נכתב: "במצבו בו חייב 2 נתון בהליכי חדל"פ והליכי ההוצל"פ נגדו מעוכבים, איני רואה מקום לזמן צד ג' לחקירה לגבי צו עיקול הנוגע לנכסי חייב 2, אלא אם יוצג אישור הערכאה הדנה בהליך חדלה"פ". בבקשת רשות העירעור העלה המבקש שתי טענות עיקריות; האחת, כי לבית המשפט המחוזי אשר דן בהליך פשיטת הרגל של החייב אין סמכות לידון בבקשה לזימון צד ג' לחקירה, ככל שעילת הזימון הנה עיקול שהוטל לפני מתן צו הכנוס (ויש להניח כי הכוונה לבית משפט השלום בהליך חידלות הפרעון של החייב); השנייה, הסמכות לחייב צד ג' בחוב הפסוק לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל הנו סמכות ייחודית המוקנית לרשם ההוצאה לפועל.

...

בנסיבות, בהינתן צו עיכוב ההליכים, בגבייה הקולקטיבית בתיק חדלות הפרעון, מתוך חשש להעדפת נושים וכדי לשמור על שוויון בין הנושים השונים, אני סבורה כי צדקה כב' הרשמת עת הפנתה את הזוכה לקבל את אישורו של בית המשפט של חדלות פירעון.

אי לכך, אין הצדקה להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת ודין הבקשה להידחות.

אני מורה אפוא על דחיית הבקשה לרשות ערעור.