בית משפט השלום בחיפה
ע"נ 31274-09-13
תיק חצוני:
בפני
ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב]
יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן
חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר
חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש
המערער
א. ח.
ע"י ב"כ עו"ד אלמזה נבואני-משלב
המשיב
קצין התגמולים
ע"י ב"כ עו"ד אסנת שושני
פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי
פסק דין
ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו הנפשית וקבע שלא נימצאו סימנים להפרעת חרדה בתר-חבלתית או לנכות נפשית כתוצאה מפציעתו בהיותו בחופשה ביום 3.9.1994.
ביום 30.8.2012, שמונה עשרה שנים לאחר תאונת הדרכים, הגיש המערער למשיב בקשה להכרת זכות [מחלה], בה טען לקיומה של הפרעת חרדה פוסט-טראומתית ( -PTSD Post Traumatic Stress Disorder) בעקבות פגיעת הראש שנגרמה לו באותה תאונה.
תחולת חוק הנכים במקרה הנוכחי קיימת מכוח הוראות חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח-1988.
עדות המערער על מצבו הנפשי
בבקשה להכרה בנכותו הנפשית, שהוגשה למשיב ביום 30.8.2012, כתב המערער:
"לאחרונה ובעקבות הפציעה התחלתי לחוש ירידה במצב הרוח, איבוד הנאה מהחיים, מיואש, כמו כן החלו להופיע אצלי מחשבות אובדניות, איבוד תיאבון וירידה במשקל, אינני ישן טוב בלילה, מתוח כל הזמן והפסקתי להשקיע בעצמי ובמשפחתי, החלו להופיע אצלי התפרצויות זעם".
במסגרת ערעור זה הגיש המערער תצהיר מיום 6.7.2014, שמרביתו ציטוטים מתיעוד רפואי, ורק באחד מסעיפיו הוא תיאר את מצבו מ"כלי ראשון":
"3. .... אני סובל מהפרעה נפשית קשה, המלווה בקשיים ניכרים בקיום יחסים בין אישיים, ירידה בריכוז, בחשיבה, בכח ההתמדה, בדיכאון מתמשך והגבלה קשה בתיפקוד, בגינם מצוי אני בטיפול ומעקב שוטף של מומחים פסיכיאטריים".
בחקירתו הנגדית אמר המערער:
"שאני מתעצבן בבית, אני אפילו הרסתי חצי מהדברים של הבית, רב עם אישתי כל הזמן, אישתי רבה איתי למה אני כל הזמן בדכאון ולא עושה כלום, רק מעשן, יוצאים לי כל השיניים מהסיגריות, מהבדידות".
המערער אף אישר כי הוא נימנע מקשרים חברתיים מאז התאונה.
האם מתקיימים אצל המערער תסמיני PTSD לפי הקריטריונים שנקבעו ב- DSM-5 ?
* קריטריון A
הגדרת קריטריון זה ב-DSM-5 הנה: חשיפה למוות, איום במוות, חשיפה לפציעה חמורה או פגיעה מינית, באחת מארבע דרכים: (1) חוויה ישירה של הארוע; (2) עדות ישירה לארוע שקרה לאחר; (3) ידיעה שהארוע קרה לבן מישפחה או חבר קרוב; (4) חשיפה לגירויים חוזרים של הארוע הטראומתי.
...
המסקנה הינה שבמקרה הנוכחי מתקיים קריטריון H. מסקנה זו מקבלת חיזוק מהאמור בעמ' 280 בספר DSM-5 - DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS – FIFTH EDITION שיצא בשנת 2013 על-ידי American Psychiatric Association:
"When a brain injury occurs in the context of a traumatic event (e.g., traumatic accident, bomb blast, acceleration/deceleration trauma), symptoms of PTSD may appear. An event causing head trauma may also constitute psychological traumatic event, and traumatic brain injury (TBI)-related neurocognitive symptoms are not mutually exclusive and may occur concurrently. Symptoms previously termed postconcussive (e.g., headaches, dizziness, sensitivity to light or sound, irritability, concentration deficits) can occur in brain-injured and non-brain-injured populations, including individuals with PTSD. Because symptoms of PTSD and TBI-related neurocognitive symptoms can overlap, a differential diagnosis between PTSD and neurocognitive disorder symptoms attributable to TBI may be possible based on the presence of symptoms that are distinctive to each presentation. Whereas re-experiencing and avoidance are characteristic of PTSD and not the effects of TBI, persistent disorientation and confusion are more specific to TBI (neurocognitive effects) than to PTSD".
הוכח כי מתקיימים אצל המערער כל הקריטריונים של PTSD, כפי שנקבעו ב-DSM-5.
אשר על כן הננו מקבלים את המסקנה בחוות דעת נפתלי ובחוות דעת פרופ' בלייך, המומחה מטעם הוועדה, לפיה המערער סובל מ-PTSD כתוצאה מתאונת הדרכים שהתרחשה ביום 3.9.1994.
כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪ וכן את שכר טרחת המומחה הרפואי מטעמו ואת חלקו בשכר טרחת המומחה מטעם הוועדה, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
