ערעור על החלטת כב' הרשמת ר' ערקובי מיום 5.7.19 בה נקבע, כי כתב תביעה ב-ת"א 14912-01-19 הומצא כדין למערערים.
לפיכך, הגיש המשיב לבית משפט זה בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום המדינה, בהתאם להוראת תקנה 500(4) ו- 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
בהחלטתה מושא העירעור, הבהירה כב' הרשמת, כי ההיתר להמצאה אל מחוץ לתחום בהתאם להוראת תקנה 500 לתקנות, ניתן כדין והמערערים לא עתרו לביטולו של ההיתר ובחרו להיתמקד בשאלת דרכי ההמצאה ולהשקפתם, לא ניתן לראות בהמצאה אשר לא בוצעה על פי הדין התאילנדי המצאה כדין.
לאור האמור לעיל, משהוכח כי כתב התביעה הומצא לידי הנתבעים כמפורט לעיל, בדין דחתה כב' הרשמת את בקשת המערערים להורות, כי לא בוצעה המצאה כדין.
...
שם נקבע, כי :
"דרך ההמצאה הינה שאלה טכנית גרידא ואין בה כדי להשפיע על הסוגיה המהותית של האפשרות לקיים הליך נגד צד שהוכח כי קיבל בפועל את כתבי הטענות הרלוונטיים."
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להידחות.
המערערים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ (כולל מע"מ).
