ערעור על דחיית בקשת הארכת מועד להגשת תביעת חוב בגין מזונות

פתח דבר לפני ערעור הנושה-מרינה גלשטיין-גרושת החייב (להלן-"הנושה") על החלטת הנאמנת מיום 27.12.16 לדחות את בקשת הנושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בגין מזונות עבר.

הארכת מועד להגשת העירעור לעניין המועד להגשת ערעור על החלטת בעל תפקיד לדחות בקשה למתן הארכת מועד להגשת תביעת חוב קובעת תקנה 76(ד) לתקנות כי:" החליט הכונס הרישמי או הנאמן, לפי הענין, לדחות את הבקשה, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לנושה." לא צריכה להיות מחלוקת כי לפי הוראת תקנה 76(ד) לתקנות, היה על הנושה להגיש את הודעת העירעור על החלטת הנאמנת נשוא הדיון תוך 15 ימים מיום המצאתה לידיה ואולם בפועל הודעת העירעור הוגשה ביום 8.3.17 דהיינו באיחור- בחלוף מעל חודשיים מיום העברת ההכרעה נשוא העירעור לב"כ הנושה עו"ד רם סימיס-שייצג את הנושה בשלב הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב ואף בחלוף מעל 15 ימים מהמועד שנטען בהודעת העירעור כמועד המצאת הכרעת הנאמנת לב"כ המערערת, עו"ד דוניאביץ ולא עו"ד סימיס, בדואר אלקטרוני (יום 13.2.17).

...

בנסיבות אלו לא קיימת לכאורה לנושי החייב טענת הסתמכות לפיה תביעת הנושה לא נלקחה על ידם בחשבון ,ובנוסף מצאתי לנכון ליתן משקל להחלפת הייצוג של הנושה , ולכך שהערעור הוגש על ידי באת כחה החדשה של הנושה (עו"ד דונאיביץ), באיחור של 8 ימים בלבד , לאחר המועד בו היה נדרש להגישה , ובענין זה אמנם נכון הוא כי אין חולק על כך שהחלטת הנאמנת הומצאה לעו"ד סימיס בא כחה הקודם של הנושה אשר הגיש את תביעת החוב בשמה כבר ביום 27.12.16 , והנושה לא הכחישה כי היא אישרה בפני הנאמנת כי עו"ד סימיס מסר לה כי יש צורך להגיש ערעור על החלטת הנאמנת אך עדיין אני סבור כי במכלול הנסיבות יש לקיים דיון בגוף הערעור ואין לדחותו על הסף .

בנוסף לכל האמור לעיל , ובאיזון האינטרסים שבין הנושה לנושיו האחרים של החייב , יש לקחת בחשבון גם את הוראות סעיף 69 לפקודה , לפיהן חוב המזונות איננו חוב בר הפטר , ובהתאם דחיית בקשת הנושה להגשת תביעת חוב אין משמעותה אבדן החוב , אלא רק דחיית אפשרות הנושה לפעול לגבייתו לתקופה שלאחר השלמת הליך הפש"ר, וכפי שנקבע :"...אין מקום לשנות מן ההלכה הפסוקה , לפיה חוב מזונות נותר חוב בר תביעה לכל דבר וענין ולפיכך אינו נכלל על דרך הכלל בצו ההפטר , אף אם לא הוגשה בעניינו תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל"(ע"א 2837/17 עמוס ברדה נ' כונס הנכסים הרשמי (6.6.18 ,פסקה 27), ובהתאם הנושה תוכל להמשיך ולפעול כנגד החייב בהליכי הוצל"פ , ואף ליהנות מהעדיפות המוקנית לחוב מזונות בהליכים אלו.

סיכומו של דבר,לאור מכלול הנסיבות , אני סבור כי הנושה לא הציגה "טעם מיוחד" שבגינו היא לא הייתה יכולה להגיש את תביעת החוב במועד, ובהתאם דין ערעורה להידחות .

לאור תוצאות החלטתי שיש בה בכל זאת כדי לפגוע בנושה ,אינני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות.

כך גם נקבע כי החייב מסכים להאריך המועד לנושה להגיש תביעת חוב בגין "כתובה ופיצויים" והוא מכיר "בתביעת החוב במלואה, כאשר ענין זה יסיים את ההליכים המתנהלים בין הצדדים בבית הדין הרבני- בגירושין, וללא צו להוצאות". בית המשפט של חידלות פרעון אישר את ההסכם ואישר את תוכנית הפרעון כפי שבאה שם לידי ביטוי.

החייב היה מודע בזמן אמת למועד הגשת תביעת החוב והוא הסכים לגובה התביעה בלא שבקש מהנאמן להכריע בה. כך גם יש לדחות את טענת החייב כי הנאמן שגה בהכרעתו לעניין תביעת חוב המזנות של הנושה.

החייב הגיש ערעור על הכרעת החוב וחזר בו ממנה בדיון מ- 10.10.16 פש"ר 30961-06-16.

...

לסיכום, טוען החייב כי שילם לנושה למעלה ממיליון ₪ מתוך הבנה כי בכך יקבל הפטר ויוכל להתחיל דף חדש.

העולה מהאמור לעיל כי הסכם הפשרה ותוכנית הפירעון אינם חלים על חוב החייב בגין מזונות, ככל שלא שולם במסגרת הליכי הפש"ר. משכך, בקשת החייב נדחית.

משכך, בקשת הנושה נדחית.

ערעור על הכרעת הנאמן שניתנה ביום 9.9.20 בתביעת החוב של המערערת, לפיה קבע כי יש לדחות את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת תביעת החוב.

לטענת המערערת, החייב היתעלם מחובתו המוסרית בתשלום המזונות, ואין לתת לו פרס על כך. לעמדת המערערת, הפסיקה מצאה להקל בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, והמקרה כאן ניכנס לגדר החריגים המאפשרים הגשת התביעה באיחור, שכן המערערת לא הגישה את תביעת החוב בשל העדר בקיאות ובשל טעות בתום לב. בנוסף, המערערת לא עודכנה בעת היא בייעוץ משפטי לעניין זכותה בהגשת תביעת חוב.

...

סבורני, כי המקרה שלפניי נכנס בגדר מקרים אלו.

" נוכח כל המפורט לעיל, הערעור נדחה.

נסיבותיה של המערערת ובכלל זאת העובדה כי היא נאלצת לפעול על מנת לקבל תשלומי מזונות הקטינים, מצדיקים שלא לפסוק צו להוצאות, גם במקום בו הערעור נדחה.

ביום 8/12/22 הגישה הנושה, הגב' מירב בן צור, ערעור על החלטה הנאמן מיום 27/11/22 בה נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב.

לאור החוב שצבר היחיד בדמי המזונות הפסוקים נכון למועד הדיון בסך כולל של 23,800 ₪, ביקש היחיד פרק זמן של 7 ימים להודיע כיצד יסולק חוב המזונות.

בסופו של הדיון ביקש היחיד להוסיף וסיפר על עברו הצבאי, צבירת חובות בשל תרגיל " עוקץ", הקושי הרב ביום יום שהוא עבר ועובר כתוצאה מנפילתו הכלכלית, הסכנה האובדנית לחייו במצב בו הוא נמצא, סכום חובותיו בערכי קרן עמד על 500,000 ₪ והוא פרע את החובות, לא כולל הריביות שנוספו עליהם.

...

הממונה סיכם את הצעתו בכך שלאור התנהלות היחיד מתחילת ההליך, הרצופה מחדלים מהותיים, אין מנוס מלהורות על ביטול ההליך.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, הצעת הממונה, דו"ח ממצאי הבדיקה, תגובות היחיד, תגובת הנושה והדיונים שנערכו אני רואה שלא לבטל את ההליך.

למסקנה זו הגעתי מתוך ראייה רחבה של הנסיבות ובתוך כך אדגיש את התועלת לנושים מהמשך ניהולו, כפי שיפורט בהמשך פסה"ד, והתכלית השיקומית הברורה בהמשך ניהולו בכל הנוגע ליחיד.

מבוא ערעור על החלטת הנאמן בעיניין דחיית בקשתה של המערערת להארכת המועד להגיש תביעת חוב בגין דמי מזונות.

...

המערערת טענה בתשובתה, בעיקרי הדברים (תוך שחזרה על חלק מהטענות שהעלתה בכתב הערעור למרות שלא היה לכך מקום), כי הנאמן צירף לתגובתו ראיה חדשה- חילופי ההודעות בווטסאפ, ללא נטילת רשות מבית המשפט; המשיב לא ציין בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים את פרטי ההתקשרות עם המערערת ולא שלח אליה את הצו; הנאמן לא ווידא את קבלת הצו על ידי המערערת; המערערת לא הייתה מיוצגת בתקופה הרלבנטית; ב"כ המערערת הודיע לנאמן ביום 4.4.2022 שתביעת החוב תוגש ביום 28.4.2022; המדובר בחוב מזונות בדין קדימה; ילדיו הקטינים של המשיב הם הנושה האמתי; המשיב עבר להתגורר בנתניה ועול גידול הקטינים נותר על המערערת שנותרה באילת; יש להעדיף את טובתם של הקטינים על פני הנושים האחרים, מה גם שמדובר בנושים מקצועיים; הנאמן מצוי בקשרים עסקיים עם אחד הנושים, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"); בדו"ח ממצאי הבדיקה ציין הנאמן כי המערערת יודעת על הליך חדלות הפירעון "... שכן היא צד להליך קציבת המזונות", אך הבקשה לקציבת מזונות הוגשה על ידי הנאמן ביום 28.3.2022; הנאמן מנוע מלהעלות גרסה שונה מזו שציין בדו"ח ממצאי הבדיקה לגבי מועד ידיעתה של המערערת על ההליך; הנאמן הגיש את הבקשה לקציבת מזונות בשיהוי של ממש; ההודעה בווטסאפ נעשתה לאור איום של המשיב על נקיטת הליך של חדלות פירעון; הודעת הממונה מיום 26.5.2021 נשלחה לכתובת שאינה קיימת ומעולם לא הגיעה למערערת; בשים לב לכלל נסיבות העניין יש לקבל את הערעור.

המערערת טענה שהיה על הנאמן לוודא שהיא יודעת על מתן הצו, לפי מצוות תקנה 75(א) לתקנות, אך אין בידי לקבל את הטענה.

עם זאת, סבורני שטרם נחצה קו פרשת המים בכל הנוגע לאינטרס ההסתמכות של הנושים.

יוצא אפוא שבית המשפט טרם נדרש לבירור בעניין תכנית השיקום הכלכלי של המשיב ובנסיבות העניין סבורני שטרם התגבש אינטרס ההסתמכות של הנושים.

התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל על החלטת הנאמן בעניין דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב.