ערעור על דחיית בקשת ארכה להגשת תביעת חוב בכינוס נכסים

נקבע כי הנושה לא העלה טענות לקיומן של נסיבות חיצוניות שמנעו ממנו להגיש את תביעת החוב במועד הקבוע, ולפיכך אין הצדקה למתן ארכה להגשת תביעת החוב שהוגשה באיחור כה רב. טענות המערער: בנגוד להוראות ביהמ"ש בהליך פשיטת הרגל, החייב לא מסר את ההודעה בדבר מתן צו הכנוס לנושה (ככל הנראה הכוונה להחלטה בדבר עיכוב הליכים מיום 25/5/14), ולא המציא אישור מסירה החתום ע"י הנושה המעיד על מסירה זו, כאשר לא ניתן להסתפק בכך שדבר הדואר "לא נידרש". יש לדחות את נימוקי הנאמן לפיהם היה על הנושה לדעת על קיומו של הליך פשיטת הרגל נוכח ההודעה בתיק ההוצל"פ בדבר עיכוב ההליכים, שכן ההוראה שניתנה ע"י ביהמ"ש הייתה על מסירת ההודעה לנושים בעצמם ולא ללשכות ההוצל"פ. בהתאם להוראות ביהמ"ש על הנאמן היה לזמן את הנושים לדיון, וככל שהיה עושה כן היה הנושה מקבל הודעה זו מהנאמן ויודע על ניהול ההליך.

התנאי שנקבע במסגרת הסעיף לצורך מתן אפשרות להארכת המועד הנו כי הנושה "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, ומשלא הוכח כי כך הדבר בעניינינו היה על המערער להוכיח כי מתקיימות "נסיבות נדירות" המצדיקות הארכת מועד, והמערער לא הצביע על נסיבות כאלה.

המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית למועד הגשת תביעת חוב, ולאפשרות הארכת מועד מצויה בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל שלשונו כדלקמן: "הנושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכנוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרישמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". (הדגשה לא במקור.

תביעת החוב הוגשה באיחור משמעותי ביותר של למעלה מ-7 שנים, כאשר הליך הפש"ר הגיע לישורת האחרונה – במועד הגשת הבקשה להארכת מועד כבר שולם חלקו הארי של ההסדר, סכומי כסף אף חולקו כבר לנושים, וכחודשיים לאחר הגשת הבקשה להארכת מועד השלים החייב ושני החייבים הנוספים את התשלומים המלאים בהתאם להצעת ההסדר, כך שככל שהערעור יידחה זכאים הם למתן הפטר, זאת בתום הליך ארוך וממושך בן 8 שנים.

...

דיון והכרעה: דין הערעור להידחות.

אין להתעלם גם מהעובדה כי במועד בו נפתח תיק הפש"ר היה פתוח תיק הוצל"פ שפתח הנושה - המערער כנגד החייב, ולתיק הוצל"פ זה נשלחה הודעה בדבר עיכוב ההליכים בשל פתיחת הליך הפש"ר. עד מועד פתיחת הליך הפש"ר יזם המערער פעולות רבות בתיק ההוצל"פ, ולאחר מתן ההחלטה במסגרת תיק הפש"ר בנוגע לעיכוב ההליכים נפסקו לפתע פעולות המערער בתיק ההוצל"פ, עובדה המחזקת את המסקנה כי המערער ידע על קיומו של הליך הפש"ר, ומתן עיכוב ההליכים במסגרתו.

סוף דבר - לא נפל כל פגם בסבירות החלטת הנאמן, ומכל הנימוקים שפורטו לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור.

ערעור על הכרעת נאמן שדחתה תביעת חוב ובקשה להארכת מועד להגשתה.

סמוך לאחר מכן, ביום 2.7.2021, הגיש היחיד בקשה לעיכוב הליכי כנוס נכסים שנקט המערער.

בית המשפט קבע בהחלטתו כך: "עמדת הנאמן מקובלת עליי, ואין סיבה להקדים בהליך זה את מכר הבית לסדר הדברים הרגיל של הגשת תביעות חוב, בדיקתם על ידי הממונה ודיון בצו שקום כלכלי... על הנושה להגיש תביעת חוב ולאחר הכרעתה, והנאמן יגיש בקשות מתאימות ביחס לנכס, לאחר גיבוש מצבת הנשייה." (הסימון בקוו תחתון, כאן ולהבא, לא במקור, מ"ש) ביום 6.1.2022 הגיש המערער בקשה לביטול צו פתיחת ההליכים.

...

בית המשפט קבע בהחלטתו כך: "עמדת הנאמן מקובלת עליי, ואין סיבה להקדים בהליך זה את מכר הבית לסדר הדברים הרגיל של הגשת תביעות חוב, בדיקתם על ידי הממונה ודיון בצו שיקום כלכלי... על הנושה להגיש תביעת חוב ולאחר הכרעתה, והנאמן יגיש בקשות מתאימות ביחס לנכס, לאחר גיבוש מצבת הנשייה." (הסימון בקו תחתון, כאן ולהבא, לא במקור, מ"ש) ביום 6.1.2022 הגיש המערער בקשה לביטול צו פתיחת ההליכים.

מערער שמגיש בקשה ללא כל הנמקה, דינה להידחות, ובפרט כאשר זו אף לא עומדת בתנאי הסף של הוראת החוק המפורשת.

בנוסף, סוף דבר, לא מצאתי בטענותיו של המערער כל נימוק שיש בו כדי להצדיק התערבות בהכרעת הנאמן.

משכך, ובהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הערעור נדחה.

לעניין זה עיין למשל בע"א 850/22 ‏דרור נ' עו"ד עוז עמית (20.7.2022), שם צוין כי- "תפקידו של בית המשפט בעירעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב מתמצה בפקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו ובחינת תקינות פעולותיו. סמכות הפיקוח השפוטי על בעל התפקיד מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת המוגבלת למקרים חריגים בלבד, בהם חלה סטייה מהותית וקיצונית מסבירות ומתקינות ההחלטה או הפעולה מושא הבקורת (ראו למשל: ע"א 7753/21 בן דוד נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 14 [פורסם בנבו] (28.4.2022); ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc., פסקה 33 [פורסם בנבו] (13.12.2017)).". בפסיקה הוכרה גישה מקילה ביחס למתן אורכה להגשת תביעת חוב של נושים אולם זאת מבלי שיינתן הכשר "על החלק" לפריצת הגדרות (וראו רע"א 9802/08 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה עריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפרוק) (21.8.2012), להלן: "עניין מלונות רותם", רע"א 8855/14 דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל נאמן לנכסי החייב אפללו שלום (29.3.2015)).

האם חלוף הזמן הרב מתום המועד להגשת תביעות חוב, מצדיק הוא לבדו קבלת העירעור ודחייה של בקשת הנושה לאורכה להגשת תביעת החוב? כאמור לעיל, חלוף זמן משמעותי (להבדיל מתקופה קצרה יותר בת מספר חודשים) יכול ויהווה נתון משמעותי לעניין הנטל המוטל לפתחו של הנושה להוכיח את חוסר ידיעתו, בין היתר בשל האינטרסים הנוגדים העומדים על הפרק.

...

במכלול הנתונים, שעה שלא מדובר על נושה מקצועי, והוא היה טרוד במצב בריאות נמשך שפורט, ולא היה מיוצג (כאשר גם נושה מיוצג בהוצל"פ עשוי שלא יוודע לעתים על דבר צו הכינוס מן הפרסום לבדו), די בכך כדי לשלול בסבירות מסקנה בדבר ידיעה פוזיטיבית של הנושה, עד כמה שהטענה לידיעה כזו נסמכת על מסירה לנושה עצמו.

במצב דברים זה, מתחזקת המסקנה כי אכן לא הומחשה מסירה כדין.

הערעור נדחה.

ביום 22.11.2023 הגישה הנושה בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת הנאמנת, וטענה כי הגשת תביעת החוב באיחור נבעה מהתנהלות הנאמנת אשר שלחה את צו הכנוס לעו"ד שלא מייצג בתיק.

לפי תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985, נושה רשאי לערער לבית המשפט על החלטת נאמן לדחות בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לנושה.

על-פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העידר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי-גרימת נזק למי מהצדדים, אי-חלוקת דיבידנד לנושים והיעדר פגיעה באנטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יש להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב" רע"א 3702/17 ד"ר עבדללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור – מנהל מיוחד לנכסי החייב (27.06.2016) פס' 12) (ההדגשה לא במקור) ואכן הריכוך הפסיקתי אין משמעו כי מדובר ב"תכנית כבקשתך" המאפשרת לנושה להגיש תביעת חוב כל אימת שיחפוץ.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי-גרימת נזק למי מהצדדים, אי-חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יש להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב" רע"א 3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור – מנהל מיוחד לנכסי החייב (27.06.2016) פס' 12) (ההדגשה לא במקור) ואכן הריכוך הפסיקתי אין משמעו כי מדובר ב"תכנית כבקשתך" המאפשרת לנושה להגיש תביעת חוב כל אימת שיחפוץ.

בכל מקרה, ובהתאם לאישור המסירה שביצע החייב לידי ב"כ הנושה שלא נסתר, אני קובע כי צו הכינוס הומצא לנושה כדין ביום 02.11.2019.

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור על החלטת הנאמנת להידחות.

תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי: "החליט הכונס הרישמי או הנאמן, לפי העניין, לדחות את הבקשה, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לנושה". לפי לשונה של תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, ערעור על החלטת נאמן בתביעת חוב או בהארכת מועד להגשתה הנו ערעור בזכות.

סעיף 71(ב) לפקודה קובע כך: "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכנוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרישמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". לשונו של סעיף 71(ב) לפקודה ברורה – מנין ששת החודשים הנו מיום צו הכנוס.

...

מכאן מתחייבת המסקנה כי כאשר יש ידיעה בפועל אודות צו הכינוס, במועד אשר מאפשר הגשת תביעת חוב תוך שישה חודשים מיום מתן צו כינוס, ולא מוצג טעם לאיחור, ודאי לא טעם מיוחד, כבענייננו, אין כל הצדקה להעניק הארכת מועד.

לפיכך, הערעור נדחה.

המערערת תשלם לנאמן הוצאות הערעור בסך 10,000 ₪.