ערעור על דחיית בקשת אורכה להגשת תביעת חוב בפשיטת רגל

תשובת הנאמנת: הנאמנת, בתשובתה מיום 15.3.17, ביקשה לדחות את העירעור על הסף וזאת, לטענתה, מחמת האיחור בהגשתו ללא שהוגשה כל בקשה להארכת מועד וזאת בנגוד להוראת תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן-"התקנות") לפיה היה על הנושה להגיש את העירעור תוך 15 ימים מיום שהומצאה לה החלטת הנאמנת.

בהשלמת הטיעון מטעמה, מיום 5.8.19, חוזרת הנושה למעשה על הטענות שהעלתה בהודעת העירעור; הנושה מוסיפה כי הפירסום אודות צו הכנוס ברשומות ובעתונות מקים "חזקת ידיעה" לכאורית ואולם אין מדובר בחזקה חלוטה והנטל לסתור אותה אינו כבד והנושה עמדה לטענתה בנטל זה. כן מוסיפה הנושה כי גם קיומה של הידיעה בפועל, שלטענתה לא הוכחה על ידי הנאמנת, אינה מהוה "סוף פסוק" וניתן גם במקרה זה לאשר הארכת מועד להגשת תביעת חוב בשל קיומן של נסיבות מיוחדות, קל וחומר שבמקרה דנן לא מדובר בנושה "מקצועי". הנושה מוסיפה כי במועד הגשת בקשת הנושה להארכת מועד לא הוצעה כל תכנית פירעון, לא הושג הסדר כלשהוא וממילא לא בוצעה חלוקת דיבידנד לנושים ובהיעדר היתקדמות כלשהיא בהליך פשיטת הרגל בעיניינו של החייב במועד הגשת הבקשה, לא היה לטענת הנושה בקבלת תביעת החוב בכדי לפגוע באנטרס ההסתמכות של יתר הנושים, בעוד שדחיית תביעת החוב עלולה להסב לנושה נזקים כבדים ובלתי הפיכים, בהיתחשב בכך שמדובר בחוב מזונות עבור הילדים.

...

בנסיבות אלו לא קיימת לכאורה לנושי החייב טענת הסתמכות לפיה תביעת הנושה לא נלקחה על ידם בחשבון ,ובנוסף מצאתי לנכון ליתן משקל להחלפת הייצוג של הנושה , ולכך שהערעור הוגש על ידי באת כחה החדשה של הנושה (עו"ד דונאיביץ), באיחור של 8 ימים בלבד , לאחר המועד בו היה נדרש להגישה , ובענין זה אמנם נכון הוא כי אין חולק על כך שהחלטת הנאמנת הומצאה לעו"ד סימיס בא כחה הקודם של הנושה אשר הגיש את תביעת החוב בשמה כבר ביום 27.12.16 , והנושה לא הכחישה כי היא אישרה בפני הנאמנת כי עו"ד סימיס מסר לה כי יש צורך להגיש ערעור על החלטת הנאמנת אך עדיין אני סבור כי במכלול הנסיבות יש לקיים דיון בגוף הערעור ואין לדחותו על הסף .

בנוסף לכל האמור לעיל , ובאיזון האינטרסים שבין הנושה לנושיו האחרים של החייב , יש לקחת בחשבון גם את הוראות סעיף 69 לפקודה , לפיהן חוב המזונות איננו חוב בר הפטר , ובהתאם דחיית בקשת הנושה להגשת תביעת חוב אין משמעותה אבדן החוב , אלא רק דחיית אפשרות הנושה לפעול לגבייתו לתקופה שלאחר השלמת הליך הפש"ר, וכפי שנקבע :"...אין מקום לשנות מן ההלכה הפסוקה , לפיה חוב מזונות נותר חוב בר תביעה לכל דבר וענין ולפיכך אינו נכלל על דרך הכלל בצו ההפטר , אף אם לא הוגשה בעניינו תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל"(ע"א 2837/17 עמוס ברדה נ' כונס הנכסים הרשמי (6.6.18 ,פסקה 27), ובהתאם הנושה תוכל להמשיך ולפעול כנגד החייב בהליכי הוצל"פ , ואף ליהנות מהעדיפות המוקנית לחוב מזונות בהליכים אלו.

סיכומו של דבר,לאור מכלול הנסיבות , אני סבור כי הנושה לא הציגה "טעם מיוחד" שבגינו היא לא הייתה יכולה להגיש את תביעת החוב במועד, ובהתאם דין ערעורה להידחות .

לאור תוצאות החלטתי שיש בה בכל זאת כדי לפגוע בנושה ,אינני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות.

לטענת המערער דחיית בקשתו למתן אורכה נעשתה שלא כדין זאת מאחר שהנאמן לא חתום על הדחייה למתן אורכה וכי אינו יכול להאציל סמכותו לאחר; כיוון שצורף תצהיר כדין ולכן קביעת הנאמן אינה נכונה לעניין זה; היות והמערער לא ידע על הליך פשיטת הרגל בעיניינה של החייבת (ולא ראה פרסומים בעיניין זה) אלא רק על ההליך שהתנהל כנגד בעלה- ניר דוד (להלן: "החייב"); כאשר החייבת ידעה על החוב הגבוה (200,000 ₪) ולא הודיעה למערער על המצאותה בהליך פשיטת רגל.

החייבת מזכירה כי ביהמ"ש יתערב בהחלטות של בעל תפקיד רק במקרים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה ומפנה לע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 27.12.2010) (להלן: "עניין פז"); כי המערער מבקש להאריך לו את המועד להגשת תביעת חוב בתקופה של שנה וחצי ואין המדובר באיחור של ימים, שבועות או חודשים בודדים וכי ככל שהאיחור גדול יותר כך נטייה ביהמ"ש שלא לאשר את הבקשה ועל המערער נטל כבד יותר להוכחת טענתו; כי ההודעה בדבר מתן צו כנוס כנגד החייבת פורסמה ברשומות ובעיתונים יומיים; היות והמערער אינו מיפרט הכיצד ידע על הליך פשיטת הרגל בעניינינו של החייב- בעלה של החייבת אך לא על התיק בעיניינה של החייבת וכאשר המערער היה מיוצג על ידי עורך דין עת בה הגיש תביעת חוב בעיניינו של החייב.

...

בתשובתה טענה החייבת כי דחיית תביעת החוב נעשתה בדין וכי יש לדחות את הערעור.

איני מקבלת את הטענה כי כיום העיתונות הכתובה איבדה מחשיבותה ואינה "ספקית ידע". אופן הפרסום קבוע בדברי חקיקה וכל עוד לא נעשה שינוי, אין מקום ל"הפחית" מחשיבות כלים אלו המעוגנים בדין.

נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

המזכירות תשגר את החלטתי לידיעת הצדדים ובאי כוחם ותסגור את התיק.

עיקר טענות הצדדים תמצית טענות המערערים (החייבים) היה על הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב, שכן למרות שהנושה ידע על הליך פשיטת הרגל הוא השתהה ואיחר את המועד להגשת תביעתו.

...

מקובלת עלי גם הטענה כי לאחר שהמערערים נמנעו במכוון מלהביא טיעוניהם בפני הנאמן אין מקום לטרוניותיהם.

אני סבורה שיש טעם רב בטענת הנאמן כי לא בכדי נמנעו החייבים להגיש עמדתם, כחלק מניסיונם למשוך את ההליכים ולמנוע התקדמותם.

מכל האמור הערעור נדחה.

נקבע כי מדובר בתביעה שהוגשה באיחור רב של כשבע שנים וחודשיים לאחר המועד האחרון להגשת תביעות חוב, וכי בהתאם לסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל ולפסיקה, קבלת בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תתאפשר כאשר הנאמן שוכנע כי הנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד מסיבות אובייקטיביות חיצוניות שאינן תלויות בנושה, וכי הגשת תביעת החוב באיחור לא תיפגע באופן משמעותי ביעילותו של הליך פשיטת הרגל וקידומו.

נקבע כי הנושה לא העלה טענות לקיומן של נסיבות חיצוניות שמנעו ממנו להגיש את תביעת החוב במועד הקבוע, ולפיכך אין הצדקה למתן ארכה להגשת תביעת החוב שהוגשה באיחור כה רב. טענות המערער: בנגוד להוראות ביהמ"ש בהליך פשיטת הרגל, החייב לא מסר את ההודעה בדבר מתן צו הכנוס לנושה (ככל הנראה הכוונה להחלטה בדבר עיכוב הליכים מיום 25/5/14), ולא המציא אישור מסירה החתום ע"י הנושה המעיד על מסירה זו, כאשר לא ניתן להסתפק בכך שדבר הדואר "לא נידרש". יש לדחות את נימוקי הנאמן לפיהם היה על הנושה לדעת על קיומו של הליך פשיטת הרגל נוכח ההודעה בתיק ההוצל"פ בדבר עיכוב ההליכים, שכן ההוראה שניתנה ע"י ביהמ"ש הייתה על מסירת ההודעה לנושים בעצמם ולא ללשכות ההוצל"פ. בהתאם להוראות ביהמ"ש על הנאמן היה לזמן את הנושים לדיון, וככל שהיה עושה כן היה הנושה מקבל הודעה זו מהנאמן ויודע על ניהול ההליך.

כן אין חולק כי נשלחה לב"כ הקודם של הנושה הודעה בדבר פתיחת הליך הפש"ר. אישור המסירה חזר כשעל גביו סומנה האפשרות "לא נידרש". המערער לא טרח לצרף לבקשה להארכת מועד ולערעור שהגיש בפני, תצהיר מטעמו של ב"כ הקודם, אשר מתבקש היה שיתייחס לטענה בדבר אי ידיעת המערער על ניהול ההליך, כשמנגד, כאמור לעיל, הומצאו אישורי מסירה מהם עולה כי החייב המציא ההודעה על קיום הליך הפש"ר לב"כ של המערער.

...

דיון והכרעה: דין הערעור להידחות.

אין להתעלם גם מהעובדה כי במועד בו נפתח תיק הפש"ר היה פתוח תיק הוצל"פ שפתח הנושה - המערער כנגד החייב, ולתיק הוצל"פ זה נשלחה הודעה בדבר עיכוב ההליכים בשל פתיחת הליך הפש"ר. עד מועד פתיחת הליך הפש"ר יזם המערער פעולות רבות בתיק ההוצל"פ, ולאחר מתן ההחלטה במסגרת תיק הפש"ר בנוגע לעיכוב ההליכים נפסקו לפתע פעולות המערער בתיק ההוצל"פ, עובדה המחזקת את המסקנה כי המערער ידע על קיומו של הליך הפש"ר, ומתן עיכוב ההליכים במסגרתו.

סוף דבר - לא נפל כל פגם בסבירות החלטת הנאמן, ומכל הנימוקים שפורטו לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור.

ביום 22.11.2023 הגישה הנושה בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת הנאמנת, וטענה כי הגשת תביעת החוב באיחור נבעה מהתנהלות הנאמנת אשר שלחה את צו הכנוס לעו"ד שלא מייצג בתיק.

לפי תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985, נושה רשאי לערער לבית המשפט על החלטת נאמן לדחות בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לנושה.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי-גרימת נזק למי מהצדדים, אי-חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יש להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב" רע"א 3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור – מנהל מיוחד לנכסי החייב (27.06.2016) פס' 12) (ההדגשה לא במקור) ואכן הריכוך הפסיקתי אין משמעו כי מדובר ב"תכנית כבקשתך" המאפשרת לנושה להגיש תביעת חוב כל אימת שיחפוץ.

בכל מקרה, ובהתאם לאישור המסירה שביצע החייב לידי ב"כ הנושה שלא נסתר, אני קובע כי צו הכינוס הומצא לנושה כדין ביום 02.11.2019.

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור על החלטת הנאמנת להידחות.