ערעור על דחיית בקשה לשחרור כספי מימוש דירה

דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש ביום 2.12.19 ערכאת העירעור הנכבדה דחתה בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש בעיניין קיום מעשה בי דין.

התובעת טענה כי בעוד ערעורה על פסק דינו של כב' השופט שנהב מבית המשפט לעינייני מישפחה, תלוי ועומד בביהמ"ש המחוזי - עתר הבנק בהוצל"פ (ת"א) (בתיק 01-17599-04-06) (להלן: "תיק ההוצל"פ") למימוש שטר המישכון על זכויותיה בדירה בבני ברק.

טענת הבנק למניעות הבנק טען בכתב ההגנה כי אפילו לא הייתה תביעתה של התובעת מתיישנת, היה מקום לדחות את טענות התובעת הבאות לבסס את זכותה הנטענת לנזקים בדמותם של נזקים כספיים בגין מימוש הנכס המשועבד, מן הטעם ש-"קיימת מניעות להעלות טענות שחובה היה להעלותן בהתדיינות קודמת בין הצדדים וחליפיהם". הבנק טען שהתובעת מושתקת ומנועה להעלות בכתב התביעה בשנת 2017 את טענותיה ביחס למימוש הנכס המשועבד, הן נוכח העובדה כי הסכימה למימוש במסגרת הליך המימוש והן ובמיוחד נוכח העובדה כי במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידה בתביעת הבנק עוד ביום 22.06.2008, היו טענות אלו כבר באמתחתה.

שיחרור השיעבוד על הדירה ברחובות לצורך סילוק חוב אחר של אמיר לבנק, הוא חוב בגין חברות אשכול, שלא הובטח בשיעבוד על הדירה בבני ברק, פגע בעיניינה הברור והמוצדק של התובעת שהבנק ישחרר השיעבוד על הדירה ברחובות דוקא כנגד החוב של אמיר בגין החשבון ולא בגין חובות אחרים של אמיר, כגון החוב בגין חברות אשכול.

...

כתב ההגנה הבנק הגיש כתב הגנה ביום 27.2.18 בו טען כי יש לדחות את התביעה הן על הסף והן לגופה וזאת בשל התיישנות ואף בשל עשיית עושר ולא במשפט והעדר עילה.

הבנק טען בסעיף 10.3 כי לא יעלה על הדעת שבנקאי סביר היה נעתר לבקשת התובעת לייחד הנכס ברחובות לכיסוי החוב בחשבון.

לאחר שביהמ"ש דן בראיות של הבנק בסוגיה, הוא הגיע למסקנה שלא רק שנוצר מצב שגרסת הבנק השתנתה מההליך הקודם להליך כאן, אלא שגם הגרסה החדשה, לא הוכחה ולכן לא הועילה לבנק.

סוף דבר ביהמ"ש קובע כי הבנק חב ברשלנות, בהפרת חובה חקוקה ובהפרת חובת תום הלב הכללית.

במסגרת החלטתי שניתנה בדיון מיום 09.11.2021 ונוכח דרישתו של שיינקר כי יתאפשר לו לחדש את העירעור שנמשך בשעתו, ניתנו לו 60 ימים לפנות לבית המשפט המחוזי בירושלים כדי לבקש לחדש את עירעורו ולנסות להשיג צו לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום, שקבע כאמור כי אין כל מניעה שהנושה תממש את חלקו של שיינקר בדירת המגורים.

לאחרונה, משהוברר כי בקשתו של שיינקר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים וכך גם הבקשות לעיון חוזר ולעיכוב ביצוע (החלטות מיום 11.01.2022 ומיום 19.01.2022 אשר צורפו להודעת הנאמן), שב הנאמן ומבקש לאשר לו לפעול למימוש הזכויות של החייבת ושיינקר גם בדירת המגורים.

לטענתם, החייבת ושיינקר מושתקים בהשתק שפוטי מלטעון להגנה כלשהיא מפני הבקשה, שכן כאשר עתרו בשעתו לבית משפט לעינייני מישפחה בבקשה לצמצם את העיקולים שהוטלו על חשבונותיהם ובקשו לשחרר את הכספים שנתפסו בטענה כי די בהטלת עיקול על הדירה כדי להבטיח את התשלום הנתבע, הם יצרו מצג לפיו יש לחשב את שווייה של הדירה כפנויה.

...

נוכח מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם גם שיינקר (ולא רק החייבת) זכאי למעמד של דייר מוגן, בזכות העובדה שזכויותיו בדירה רשומות על שמו מאז התקבלה תביעתו ביום 18.05.2014, עת הורה בית המשפט ללשכת רישום המקרקעין לרשום מחצית מהזכויות בדירה על שמו.

טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר, נוכח כל האמור ובהינתן כי עומדת לחייבת הגנה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, תימכר הדירה כתפוסה והחייבת תהיה לדיירת מוגנת של הבעלים החדש.

בפני בקשת הנתבעים לביטול עיקולים זמניים ולחילופין, לצימצום העיקולים והסרת העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים בקרן הישתלמות "רעות" בקופת פנסיה מיטבית (להלן "קרן רעות"), בה הצטברו כספים העתידים להשתחרר ביום 30.6.2022.

התובעים הדגישו, כי אין למעט בחשיבות העיקול, אך ברור מהבקשה שאינו יכול לעמוד לבדו, וודאי שעה שיש קושי ברור במימושו ובשים לב למשכנתא הרשומה והעובדה שהדירה משמשת למגורי התובעים וילדיהם הקטינים.

התובעים צרפו לתגובה את תצהיר הנתבע, שצורף לבקשה לפטור מהפקדת עירבון בעירעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בת.א. 3758-09-17.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובמסמכים שצורפו אליהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול צו העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים בקרן "רעות" להדחות.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובמסמכים שצורפו אליהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול צו העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים בקרן "רעות" להידחות.

לא ניתן, אפוא, לקבוע מה שווי הזכויות שעוקלו והאם יש בהן די כדי להבטיח את זכויות התובעים, ככל שיינתן לזכותם פסק דין.

לפיכך, לא מצאתי לבטל את העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים בקרן "רעות". סיכומו של דבר, אני מורה כי צו העיקול שניתן ביום 23.1.2020 יופחת לסך של 350,000 ₪.

][] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כבוד השופטת יסכה רוטנברג) בפש"ר 47455-07-18 מיום 19.1.2021, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש, חייב בפשיטת רגל, למתן היתר לניהול הליך משפטי מחוץ להליכי פשיטת רגל, שלא על ידי הנאמן.

עיקריו של הסדר הפשרה, כפי שעולה מהחלטות בית המשפט קמא, הם כי כנגד שיחרור החייב מכל חובותיו וערבויותיו לחברה, ושיחרור הבטוחות שהחייב נתן לנושים שונים בקשר לחובות הקשורים בחברה, לרבות דירה שבבעלות החייב וכן פקדונות כספיים, יחזור בו הנאמן מהבקשה לביטול הענקה, והחברה תמשוך את תביעת החוב שהגישה.

בנוסף, טוען החייב כי ההחלטה אינה מידתית משום שהיא עלולה לחייב אותו, אם יקום הצורך, לשלם לנושיו באמצעות מימוש דירת המגורים שבבעלותו, במקום בזכויות העומדות לו, לשיטתו, במניות החברה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

עמדה זו מקובלת עלי, ולא מצאתי טעם להתערב בה. החייב לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט קמא עת נידון הסדר הפשרה – לא הפקיד ערובה שתבטיח כי קופת פשיטת הרגל לא תינזק מאימוץ עמדתו, ואף לא נשכר מומחה להערכת שווי המניות.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

בכתב התביעה נטען כי התובע מונה ביום 23.8.2020 ככונס נכסים בתיק הוצל"פ מס' 510577-04-18 (להלן: "תיק ההוצל"פ") על זכויות נתבע 1 בדירה ומינויו הוגבל למימוש זכויות נתבע 1 בדירה (37.5% בלבד).

ביום 30.10.22 הגישה המבקשת בקשה בתיק ההוצל"פ בה היא מבקשת כי במסגרת חלוקת הכספים שמצויים בתיק ההוצל"פ כתוצאה ממכירת דירת החייב, יכוסה קודם כל חוב המזונות העומד לטובתה בסך של 310,316 ₪ הואיל והיא בעלת זכות קדימה ביחס ליתר הנושים בתיק ההוצל"פ. כונסי הנכסים הגיבו לבקשה (נספח 15 לכתב התביעה).

על כן, לאחר פסיקת שכ"ט הכונס ואישור הוצאות כנוס שטרם אושרו, לא יהיה מנוס אלא להורות תחילה על שיחרור כספים לפירעון חוב המזונות הגובר על החוב לזוכה שאיננו נושה מובטח.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובה מהנימוקים כדלקמן: ככלל, השגות של בעלי דין על החלטות ביניים של ערכאה דיונית, יידונו במסגרת ערעור על פסק דין זאת למעט במקרים נדירים שבהם מבקש רשות העירעור מצליח להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב העירעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום נזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי וזאת בהתאם לסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט.

...

משצורף הנושה ערן כתובע נוסף, אני סבורה כי אין חשש שינוהל הליך שלם מיותר או שגוי.

אני סבורה כי בדין נמנע בימ"ש קמא מלהכריע בטענה זו, בשלב המקדמי של בקשה לסילוק על הסף.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.