לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת אילה גזית) מיום 20.6.21 ו- 2.9.21 בת.א. 60081-08-20.
המבקש הגיש באוגוסט 2020 תביעה לסעד הצהרתי וצו מניעה ובקש להורות על ביטול הסכם הלוואה שנחתם בינו ובין המשיבה ביום 8.6.17 (להלן: "הסכם ההלוואה") ולעכב הליכי הוצל"פ שניפתחו למימוש מישכון על הנכס הידוע כגוש 4942 חלקה 186 ברחוב הזית 14 ביבנה (להלן: "בית המגורים").
בהחלטה מיום 13.12.20 נדחה הדיון לבקשת הצדדים ליום 17.2.21 וכן נקבע כי על המבקש לשלם אגרה לפי השווי הכספי של התביעה שהנו סכום החוב בתיק ההוצל"פ שניפתח למימוש המישכון.
נטען כי מבוקש מערכאת העירעור להתערב בפועל בהחלטה בעיניין מימוש החלטה בנוגע לעיכוב ביצוע ומבוקש מערכאת העירעור לרדת לרזולוציה של שיקולים ששקל בית משפט קמא ולהתערב בשיקולי איזון שעשה בהחלטה בעיניין הסכום.
בתשובה לתגובה שהגיש המבקש ביוני 2021 שמכוחה ניתנה ביום 20.6.21 החלטה שלכאורה מתבססת על הצעתו נכתב בסעיפים 4-5-6:
"4. מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, טענתה העיקרית של הנתבעת לפיה התובע מנסה למשוך את זמנו ו/או לנסות לחמוק מתשלום חובו לנתבעת, פשוט איננה נכונה שכן, כמפורט במסגרת הבקשה ומבלי לגרוע מאיזה מטענות התובע, התובע הציע לנתבעת מספר פעמים ועוד בטרם הוגשו ההליכים המשפטיים, לשחרר את המישכון הרשום על הנכס הנוסף, ששועבד על ידה שלא כדין, ברחוב דואני ביבנה, על מנת שיוכל למכור אותו בשוק החופשי ולהחזיר לה את קרן ההלוואה ואולם הנתבעת סירבה בכל תוקף וממשיכה לסרב להצעה זו.
...
בתשובה לתגובה שהגיש המבקש ביוני 2021 שמכוחה ניתנה ביום 20.6.21 החלטה שלכאורה מתבססת על הצעתו נכתב בסעיפים 4-5-6:
"4. מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, טענתה העיקרית של הנתבעת לפיה התובע מנסה למשוך את זמנו ו/או לנסות לחמוק מתשלום חובו לנתבעת, פשוט איננה נכונה שכן, כמפורט במסגרת הבקשה ומבלי לגרוע מאיזה מטענות התובע, התובע הציע לנתבעת מספר פעמים ועוד בטרם הוגשו ההליכים המשפטיים, לשחרר את המשכון הרשום על הנכס הנוסף, ששועבד על ידה שלא כדין, ברחוב דואני ביבנה, על מנת שיוכל למכור אותו בשוק החופשי ולהחזיר לה את קרן ההלוואה ואולם הנתבעת סירבה בכל תוקף וממשיכה לסרב להצעה זו.
לאור האמור לעיל, לא יכול להיות כל חולק כי התובע הוא זה שהציע לנתבעת לסלק את קרן ההלוואה ולהמשיך לנהל את ההליכים המשפטיים, רק לגבי הסכומים שאותם היא דורשת שהתובע ישלם שמעבר לקרן ההלוואה, באופן שניתן היה למזער באופן שממעותי את נזקי התובע וכן את הנזקים הנגרמים לנתבעת, לטענתה ואולם, כפי הנראה בכדי להמשיך להפעיל לחצים על התובע, הנתבעת מסרבת להצעה זו, אשר ללא ספק מטיבה עמה".
ההחלטה מיום 20/6/21 לא ניתנה על בסיס הסכמה וההחלטה מיום 2/9/21 לא נומקה,אין מנוס מביטול ההחלטות.
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.