ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין, חוק הכניסה לישראל), שניתן בידי כב' הדיין מ' פשיטיצקי, ביום 15.2.2017, בגדריו נדחה עררה של המערערת על דחיית בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומנטריים, לאחר הפסקת ההליך המדורג.
ביום 2.6.2001 נישאה המערערת, ששהתה בישראל באותה עת שלא כדין, בנשואי פרגואי למר **** אסקר, אזרח ישראלי, ובחלוף חודש הגיש בעלה של המערערת בקשה למתן מעמד עבורה מכוח הנישואים.
שכן, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, זכאותו של בן זוג זר של אזרח ישראלי לקבל אזרחות בסיומו של הליך המדורג אינה אוטומאטית אלא עליו להגיש בקשה מיוחדת מטעמו.
...
איני מקבל את טענת העוררת כי הייתה זכאית לקבלת אזרחות במסגרת ההליך המדורג.
מכאן שהמסקנה אליה הגיעו הוועדה הבין משרדית, מנכ"ל הרשות ובית הדין לעררים, כי לא מתקיימים טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד מעוגנת היטב, ואינה מקימה עילה להתערבות בשיקול דעתם.
סיכום
הערעור נדחה.
המערערת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 ₪.