האם עילה זו רלוואנטית לפצוי בגין הפרת סימני מסחר, או שמא על הפרק פיצוי נזיקי בלבד? האם יש לחייב את המפר בתשלום פיצוי בדמות אחוזים מהכנסות הרשת שהפעיל? ולחילופין האם יש מקום לערוך אומדן? ואולי בכלל הסעד המתאים הוא אומדן כללי, בדרך הדומה לפצוי ללא הוכחת נזק, וזאת שעה שהמפר תרם תרומה משמעותית לחסר הראייתי בעיניין רווחיות הסניפים שהפעיל? וככל שכן כיצד יש לחשבו?
שאלות הרבה ובכולן יש להכריע.
על רקע זה נדחה ערעור התובעת בכל הנוגע לעוולת גניבת העין, אך הוא היתקבל בכל הנוגע לעילה של הפרת סימן המסחר.
מעט קודם לכן, ביום 10.7.13 הגישו הנתבעים בקשה למחיקת סימן המסחר, שנירשם על שם התובעת, מכוח הוראות סעיף 39 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: הפקודה או פקודת סימני המסחר).
הבקשה נדחתה על ידי כב' רשם סימני המסחר ביום 11.12.16.
...
התיק הוחזר לדיון בבית משפט זה כדי לבחון את טענות התובעת "לדמי נזק בנוסף על כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו". לכן ההתדיינות בנושא הוחזרה על מנת לבחון "את טענת המערערת לנזקים או לכל סעד אחר".
לחוות דעת זו הצטרפו כב' השופט זילברטל וכבוד השופט, כתוארו אז, רובינשטיין, שציין כי "המקום הנכון לבירור הסוגיה שבמחלוקת היה בפני רשם סימני המסחר, ודבר זה לא נעשה; תמהני מדוע בחרו המשיבים שלא ללכת בדרך המלך, ואין מנוס מכך שישאו לעת הזאת בתוצאות, שכן תוקף הסימן הרשום של המערערת בעינו" (פסקה ד לחוות דעתו).
התובעת הפנתה לעברו הפלילי של מר גואטה, וטענה כי זה פגע בסימן, אך נראה לי כי מדובר בעניין שולי יחסית לתועלת שהפיק הסימן מפעילותו המסחרית.
על רקע אפנה לבחון את שני מעשי העוולה – פעילות הסניף שנפתח בצמוד לנכס התובעת, ברח' ישעיהו 1; ופעילות הסניפים הנוספים באזור
הסניף ברח' ישעיהו 1 – לאחר שבחנתי את הנתונים שלפני מצאתי לקבוע את הפיצוי המקסימלי בגין הפעילות של סניף זה.
ראשית, מדובר בתקופת ההפרה הרחבה והמקיפה ביותר; שנית, מדובר בפעילות הצמודה ממש לנכס התובעת, והחומרה של פעילות זו היא גבוהה.
את התאריך קבעתי בשים לב לתקופות ההפעלה המאוחרות יחסית של הסניפים האמורים, ולצורך לקבוע את התאריך כתאריך ממוצע בשים לב להתייחסות המכלילה לסניפים השונים בקטגוריה זו.
התוצאה
התביעה מתקבלת בחלקה, וסך הפיצוי מועמד על 200,000 ₪ בתוספי הפרשי ריבית והצמדה כאמור בפסקאות 75-74.
