ערעור על דחיית בקשה להפחתת צו תשלומים

נקבע כי אף שלא ניתנה החלטה בבקשת המערער לפריסת חוב הפיגורים ולהפחתת צו התשלומים וחרף העובדה שהנאמן לא דיווח על היתנהלות זו, אין בכך כדי להצדיק המנעות מתשלום, לא כל שכן לתקופה ממושכת של למעלה מ-8 שנים.

כחלק מחובת תום הלב המוטלת על המערער, עליו לעמוד במיגבלות שהוטלו עליו, לשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת ההליך ולשתף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעיניינו (ע"א 3382/17 צימבר נ' סמט, פסקה 14 (29.8.2018); ע"א 3414/19 מיכאלי נ' המנהל המיוחד, פסקה 8 (23.2.2020); באשר להיקפה של חובה זו לאחר חקיקת החוק, ראו: ע"א 6892/18 ‏רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן - מנהל מיוחד, פסקה 9 (18.12.2019))‏.

העירעור נדחה איפוא בלא צורך בתשובה וממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשת החייב לעיכוב ההליכים.

...

על כן, נוכח מחדלי המערער ומשלא הוצע מטעמו מתווה קונקרטי להסרתם לאלתר, נקבע כי אין מנוס מלהורות על ביטול ההליך.

דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הערעור נדחה אפוא בלא צורך בתשובה וממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשת החייב לעיכוב ההליכים.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט מיכאל קרשן) בפש"ר 32505-03-18 מיום 18.3.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 13.1.2021, הדוחה את בקשתו להקטין את צו התשלומים שהוטל עליו במסגרת הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי.

ביום 18.3.2021 דחה בית המשפט קמא (כב' השופט מיכאל קרשן) את הבקשה לעיון חוזר, בקבעו כי "על מנת לשנות מההחלטה שניתנה יש להצביע על קיומן של נסיבות חדשות או טעם מיוחד אחר, ואלה אינם מתקיימים בעניינינו". באשר לטענת החייב בדבר אישור הרופא התעסוקתי, בית המשפט קבע כי בין נימוקיו של בית המשפט המחוזי בהחלטה הראשונה צוין אומנם שהחייב לא המציא אישור כאמור, אולם מדובר בנימוק אחד בלבד מבין מכלול נימוקיו בהחלטתו לדחות את בקשת החייב להפחתת צו התשלומים, "וניכר שלא היוה מוקד ההחלטה". מכל מקום, קבע בית המשפט, "בהנתן מכלול הנתונים הידועים לא מצאתי כי יש לשנות בשלב הזה את צו התשלומים". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות העירעור שלפניי, במסגרתה חוזר החייב על טענתו לפיה אישור הרופא התעסוקתי, המאשש את טענתו בדבר השינוי שחל בכושר הישתכרותו, לא הונח לפני בית המשפט המחוזי שעה שהכריע בבקשתו להפחתת צו התשלומים, כך שיש הצדקה לשנות מההחלטה הראשונה מחמת הטעות שנפלה בה. בהקשר זה, טוען החייב כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו לפיה מדובר היה בנימוק אחד מני מספר נימוקים להחלטה לדחות את בקשת החייב להפחתת צו התשלומים, שכן לשיטתו מדובר היה בנימוק מרכזי ומכריע להחלטת הדחייה.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בהחלטה – דעתי כדעתו.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' פרידמן) מיום 20.3.2023 בפש"ר 37625-12-18 בה נדחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים שנקבע בעיניינו.

...

לטענתו, בעקבות הסכם הממון, אין להתחשב עוד בהכנסותיה של רעייתו ויש לכן להפחית מצו התשלומים שנקבע לו. ראשית, בית משפט קמא קבע כי הטענות ביחס להפעלת משטר הפרדת הרכוש מכוח הסכם הממון כלל לא הוכחו, ואינני סבורה כי יש מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. בהקשר זה יצוין כי בעוד שהמבקש טען כי הסכם הממון הופעל לאחר אישור תכנית הפירעון, הרי כפי שהובהר לעיל (בסעיף 5), מתצהיר רעייתו שצורף לתשובה לתגובת המנהל המיוחד לבקשה להפחתת צו התשלומים כתמיכה לטענות המבקש בה ושהמבקש עתר כי יצורף מחדש, משתמעת מסקנה שונה – לפיה הסכם הממון הופעל עוד קודם לאישור תכנית הפירעון.

משכך, וכפי שקבע גם בית משפט קמא, אף לו היה המבקש מוכיח את הטענה לפיה רעייתו הפעילה את הסכם הממון – לא היה מקום למסקנה לפיה מדובר בשינוי נסיבות המצדיק את שינוי תכנית התשלומים שנקבעה (וזאת גם לו היה התצהיר חלק מתיק בית המשפט כפי שהמבקש עתר).

סוף דבר; בקשת רשות הערעור נדחית.

לפניי הודעת ערעור מטעם המערערים (להלן – היחידים) על החלטות הממונה מהימים 20.9.22 ו-2.1.23, במסגרתן נדחתה בקשת היחידים להפחתת צו התשלומים שנקבע בעיניינם במסגרת צו פתיחת ההליכים.

לאור העובדה שהיחידים לא הציגו במסגרת כתב העירעור שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת הצוו שניתן ע"י הממונה, ביקש הממונה להורות על דחיית העירעור.

...

משכך ולאור כל האמור לעיל, מקובלת עליי טענת הנאמנת לעניין הכנסות היחידים לפיה היחיד אינו ממצה את כושר השתכרותו, זאת בפרט לאור העובדה שלא הגיש כל מסמך המעיד על היעדר כושר תעסוקתי בעניינו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הריני דוחה את הערעור על החלטת הממונה.

לאור נסיבות המקרה החריג איני מחייב בהוצאות ואני מורה על השבת הפיקדון למערערים.

על כן ובהיעדר נתונים מהותיים, הנני מורה על דחיית בקשתו להפחתת צו התשלומים".

בתאריך 21.2.2023 הגיש היחיד ערעור על החלטת ב"כ הממונה מיום 31.1.2023 (עחדל"פ 53983-02-23) לאחר שהממונה דחה את בקשתו להפחתת גובה התשלום החודשי מסכום של 150 ₪ לסכום של 0 ₪, חרף החלטת המוסד לביטוח לאומי להכיר בו כמי שסובל מנכות רפואית בשיעור של 57% נכות רפואית ומ– 100% אי כושר עבודה החל מחודש פברואר 2021 ואילך.

...

הנאמן סבור כי יש מקום לבטל את ההליך, וכי ככלל אין מקום להיעתר לבקשת החייב לקבלת הפטר מחוב המזונות - משום שאין מדובר בחוב ישן ומשום שחוב המזונות אינו קשור למצבו הרפואי של היחיד.

אני מורה למוסד לביטוח לאומי להעביר את הכספים המעוכבים לקופת הנשייה, הכספים המעוכבים ישמשו תשתית לצו השיקום בנוסף לתשלומים.

לאור האמור אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.