ערעור על דחיית בקשה להישפט באיחור בדו"ח תעבורה

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בנצרת (כב' השופט אלכס אחטר), מיום 22.03.15 לפיה, נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט לצורך הסבת דו"ח על שם מבצע (תיק המ"ש 7213-01-15).

בהתאם לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". בהתאם לסעיף 229(ה) לחסד"פ: "תובע רשאי לידון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה." בעיניינו, אין מחלוקת כי הבקשה הוגשה באיחור שכן, אין מחלוקת כי הדו"ח הגיע לידיו של המערער עוד בחודש יולי 2014 ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה לתיק בית המשפט ביום 27.01.15.

...

ראה בהקשר זה גם את רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11), שם, בין היתר, נפסק ביחס לבקשות להארכות מועד בטענה של הסבת הדוח, כך: "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים..." יוצא אפוא, המערער לא הצליח להצביע על טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק היענות לבקשתו בחיוב ומכאן, החלטתו של בית משפט קמא בדין יסודה.

בסוף דבריי, רואה אני לנכון לשוב ולהדגיש, כי, שמירה על הערוצים הפרוצדורליים והמועדים , כפי שהם קיימים בהוראות הדין, מקבלת היא משנה תוקף וחשיבות עליונה, עת מדובר ב"משפטי וענייני תעבורה".

לאור כל המובא לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

לטענת המשיבה, המבקש איחר בהגשת הבקשה להשפט, מבלי שהציג כל טעם המצדיק שהוי זה ובשל כך, יש לדחות את הבקשה, תוך שהיא מפנה להחלטות במספר פסקי דין בסוגיה זו. דיון והכרעה סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לידון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עוות דין, במקרה שבקשתו תידחה.

באותו ענין נדחה ערעור על קביעתו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי "משחזרה הזמנה בציון 'לא נידרש', בתוך פרק זמן של פחות מ- 4 חודשים ממועד ביצוע העבירה, יש לראות את העורר כמי שסרב ליטול את דבר הדואר, ועל פי הדין, יש לראות את המסירה כבוצעה". וכן ראה גם ע"פ 9620/07 חסון נ' מדינת ישראל, (4.9.07), ואמר: "התקנה אינה דורשת בחינה מדוקדקת מה עלה בגורל המשלוח ודי כי חלפו 15 ימים מיום יציאתו למען הנכון בדואר רשום וכי המערער לא הרים את הנטל להראות כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. משקמה החזקה, יכול המערער לנסות ולסתור אותה בהליך העקרי, תוך שיעלה את טענותיו לעניין הכיתוב "לא נידרש" המופיע על אישור המסירה.

המבקש נימנע בשתי הערכאות להסביר מדוע איחר באופן כה ניכר בבקשתו להסבת הדו"ח, והסבר אינו בנמצא אף בבקשת רשות העירעור; גם לא הובאו "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230).

ברעפ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל , אמר כבוד הש' רובינשטיין: "ומכל מקום, משקיבל המבקש דו"ח תעבורה על שמו בגין עבירה אשר לטענתו לא נעברה על ידיו, ובו גם נקוד, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לבתו. המבקש נימנע מעשות כן, ורק למעלה ממחצית השנה מעת ביצוע העבירה והדו"ח, פנה בבקשה לביטולו. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט לתעבורה לדחות את הבקשה להארכת מועד, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה; אכן, המבקש נימק טענתו בהיותו עולה לארץ - ואולם הוא קיבל את הדו"ח ושילם אותו, כלומר – ידע, ועל סימן השאלה היה להתעורר אז. דומה כי יש יסוד להנחה, שפנייתו של המבקש לבית המשפט באה רק מש "חרב הפסילה" הונפה מעל ראשו".

...

לטענת המשיבה, המבקש איחר בהגשת הבקשה להישפט, מבלי שהציג כל טעם המצדיק שיהוי זה ובשל כך, יש לדחות את הבקשה, תוך שהיא מפנה להחלטות במספר פסקי דין בסוגיה זו. דיון והכרעה סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

במקרה דנא, שוכנעתי כי, אמנם, עלה בידי המשיבה להציג אישור מסירה, לפיו דבר הדואר נשלח ממשטרת ישראל אל המבקש, בהתאם לכתובת שנמסרה על-ידו, כאשר דבר דואר זה לא נדרש על-ידי המבקש.

אדגיש, בהקשר זה, כי אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש, בנוגע לתקינות אישור המסירה שהציגה המשיבה".

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

פתח דבר: בפני ערעור על החלטת בימ"ש לתעבורה ת"א (כב' השופט ויטלסון) בב"ש 1197/08 מתאריך 14.4.08, לפיה נדחתה בקשת העורר לאפשר לו להשפט באיחור בגין דו"ח תעבורה מס' 22500028810.

...

ב"כ המערער מוסיף וטוען כי בתאריך 8.1.06 פנה מרשו למשטרת ישראל בבקשה להסב את הדו"ח על שם "יובל", אך המשיבה סירבה להיעתר לפנייתו בטענה כי חלף המועד הקבוע בחוק בו ניתן לבצע הסבה כאמור.

הוגש כאמור תצהיר בלתי חתום ובלתי מאושר, אך עו"ד זורבסקי עתר לביהמ"ש להתעלם ממסמך זה. משכך, לא בוססה גם טענת עוות הדין, ואין מנוס מדחיית הבקשה.

אם אך ואם כך, הבקשה להשפט באיחור – נדחית.

א.פתח דבר: בפני ערעור על החלטת בימ"ש לתעבורה ת"א (כב' השופט ויטלסון) בב"ש 2512/08 מתאריך 7.9.08, לפיה נדחתה בקשת העוררת לאפשר לה להשפט באיחור בגין דו"ח תעבורה מס' 23101468883 (להלן: "הדו"ח").

...

ב"כ המערער מוסיף וטוען כי מרשתו לא ידעה כי תשלום הדו"ח והודאה בעבירה המיוחסת לה תגרור גם חיוב בנקודות, ואכן בסופו של דבר רשיון הנהיגה שלה נפסל למשך שלושה חודשים.

בע"פ (חיפה) 2591/07 לא פורסם (ניתן ב-18.10.07) הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לגופו של דו"ח, והסכמה זו קבלה תוקף של פס"ד. לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להשפט-נדחית.

ערעור על החלטות אלה, נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ), בפסק דין מיום 22.9.2014 (עפ"ת 9326-07-14), ומכאן הבקשה לרשות ערעור.

בבקשה שלפניי, נטען כי יש ליתן למבקש רשות ערעור מחמת שקולי צדק, שכן בקשתו להארכת מועד להשפט, נועדה להסב את דו"חות התעבורה על הנהגים אשר נהגו בפועל ברכב, בעת ביצוע העבירות.

המסגרת הנורמאטיבית לדיון בבקשה להארכת רשות להשפט, קבועה בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), לפיו: "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". סעיף 229(ה), מורה כי ניתן לידון בבקשה שהוגשה באיחור, בתנאי "שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה." בקשתו של המבקש להארכת מועד להשפט, הוגשה בחלוף זמן רב מן המועד שנקבע בחוק לשם הגשת בקשה להשפט (סעיף 229(א) לחסד"פ).

...

עיינתי בבקשה ובנספחיה, ולא ראיתי מקום להיעתר לה. טענותיו של המבקש אינן חורגות בכהוא זה מעניינו הפרטי, וחרף טענותיו של המבקש, אינני סבור כי נגרם לו עיוות דין.

לפיכך, הבקשה שלפניי איננה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", ודינה להידחות (רע"פ 6371/14 באסם נ' מדינת ישראל (28.10.2014); רע"פ 6734/14 ‏ורון נ' מדינת ישראל (7.10.2014); רע"פ 5100/14 מסארווה נ' מדינת ישראל (28.7.2014)).

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת.