ערעור על דחיית בקשה לגמלת שמירת היריון

ביחס לכך, הנתבע לא הסביר בפירוט ובבירור, מדוע גמלת שמירת ההיריון אושרה לתקופה שבין 1.2.2018 – 15.4.2018, ונדחתה לגבי התקופה שבין 16.4.2018 – 5.9.2018 (ראו גם בתגובת התובעת מיום 5.8.2020).

דומה כי המדובר באמירה שמנותקת מהמציאות המתוארת בהליך זה. לסיכום סוגיה זו – בנסיבות אלה, משלא נמצאה כל סיבה לשם קבלת בקשתו של הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר, ובהנתן אמות המידה בפסיקה למקרים שבהם תיתקבל בקשה שכזו, ובהתאם לחוות דעתו המקיפה של המומחה – שבה לא מצאנו כל פגם, כאמור לעיל, דין הבקשה להדחות.

ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת עותק פסק הדין.

...

התובעת טענה כי יש לקבל את התביעה ובהתאם לחוות הדעת של המומחה, ואילו הנתבע שב ועמד על המצוין בסיכומיו (קרי, כי יש לדחות את התביעה), ושב ועמד על הבקשה למינוי מומחה רפואי אחר.

בהתאם לכלל האמור לעיל עד כה, גם לא מצאנו כל סיבה מדוע יש לסטות ממסקנותיו של המומחה, וכפי שאלה כבר פורטו על ידינו בהרחבה.

נשוב ונציין כי לא מצאנו שהמומחה התעלם מפרט כלשהו, שיש בו כדי להשפיע על חוות דעתו.

לסיכום – דין התביעה שלפנינו להתקבל, וכך אנו מורים.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת רחל בר"ג הירשברג; ב"ל 20061-01-18) שבה נדחתה בקשת המבקשת למינוי מומחה נוסף.

רקע המבקשת הגישה למוסד בקשה לגימלת שמירת הריון וזו נדחתה מהטעם כי "'אין סכנה לאם/עובר' בכפוף לסעיף 58 לחוק ולתקנה ב' ו-ג". כנגד החלטה זו הגישה המבקשת תביעה לבית הדין האיזורי.

בקשת רשות העירעור בבקשה שלפני טוענת המבקשת כי קביעות המומחה אינן מנומקות וסותרות את המתואר במסמכים הרפואיים ועולה הרושם כי המומחה התקבע בחוות דעתו גם בטרם מתן תשובותיו לשאלות ההבהרה; המומחה לא פירט איזה מסמכים עמדו בפניו כמקובל בחוות דעת; המומחה היתעלם מהרקע של המבקשת בהריונות הקודמים אשר בגינו הוכרה כזכאית לגימלה.

...

בהתייחס לטענת המוסד לגבי הרלבנטיות של החלופה הקבועה בסעף 58(2) לחוק - לא מצאנו כי יש מקום להידרש לטענות המוסד בעניין זה במסגרת הליך זה. המוסד בחר שלא להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין מיום 6.3.19 להעביר למומחה שאלות ביחס לחלופה זו. זאת ועוד, עיון באישור הרפואי שניתן למבקשת מעלה כי לא צויינה בו איזה מהחלופות של סעיף 58 לחוק וכי הרופא ציין כי מצבה לא מאפשר, בין היתר, "כל עבודה". בנוסף, ההוכחות נוהלו, בין היתר, נוכח הפלוגתא שנקבעה בנוגע לתחולת החלופה של סעיף 58(2) לחוק.

כך גם לא מצאנו מקום להדרש לטענותיו הכלליות של המוסד בעניין מחלת הסימפזיוליזיס והתאמתה או חריגתה של חוות הדעת מעמדת הלשכה הרפואית של המוסד משזו אינה רלבנטית.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' שהם), ב-ת"צ 31733-01-10, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המל"ל, או: המוסד) – לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהוגשה נגדו על ידי המשיבה (להלן גם: ההסתדרות).

משכך, בקרות ארוע מזכה – המל"ל נהג לשלם לעובדים "גמלאות מחליפות שכר" (כגון: דמי פגיעה בעבודה, קצבת נכות מעבודה, קצבת תלויים, דמי אבטלה, דמי לידה, גמלה לשמירת הריון ותגמולי מילואים; לעיל ולהלן: גמלאות מחליפות הכנסה, או: גמלאות מחליפות שכר), בהתאם לשכר שהיה נקוב בתלושי השכר שבידיהם.

...

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למחיקה או לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה יצוגית" (ת"צ (מינהליים ת"א) 31733-01-10, מיום 15.07.2010.

סוף דבר, התוצאה היא שההליכים בין הצדדים בעניין התובענה הייצוגית הסתיימו, וכך או כך – אין מקום לפסוק גמול למשיבה ושכר טרחה לעורך דין כבתובענה ייצוגית.

בד בבד, סבורני כי נוכח תרומת המשיבה לשיפור המצב במכלול, לרבות התשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי, ותוך ראייה רחבה של ההליך כולו שכן מוסכם כי ראוי ששיקול זה ייעשה בידי בית משפט זה ולא בית משפט קמא – הייתי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורכי דינה של ההסתדרות בסך של 75,000 ש"ח. הוחלט כאמור בחוות דעתם של השופטים: נ' הנדל ו-י' עמית, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופט טל גולן ונציגי הציבור מר חיים מויסי ומר יוסף לוי; ב"ל 45625-06-22) שבה נדחתה בקשת המבקשת למנות מומחה רפואי נוסף.

בהריונות קודמים המבקשת קיבלה גמלת שמירת הריון (להלן – הגימלה), אך אז עבדה בעבודות אחרות.

...

אולם, הפסיקה בעניין זה היא ברורה וחד-משמעית, והיא רלוונטית גם לאחר שהוצאו הנחיות אלה (ראו למשל: בר"ע (ארצי) 9526-01-21 גבאי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 14.1.2021), סעיף 10); שנית, מקובלת עלינו טענת הנתבע כי אין מקום להשוות בין עניינה של התובעת לבין הליך אחר.

כך הוא הנכון במקרה שלפנינו; שלישית, מקובלת עלינו טענת הנתבע כי אין מקום להשוות בין עניינה של התובעת לבין ההליך היחיד שאליו הפנתה התובעת (ללא ציון מספר ההליך, וללא צירוף החלטת בית הדין).

ומה גם, שבמקרה שנידון שם היתה מחלוקת בין המומחים הרפואיים, וכאן אין מחלוקת שכזאת, היות שגם הרופא מטעם הנתבע סבר כי התובעת אינה זכאית לגמלה, ולמרות שלא נמצא אצלה ממצא נוירולוגי (ראו עמדותיו השונות של ד"ר יריב מטעם הנתבע, וכפי שהוגשו לתיק בית הדין על ידי הנתבע); רביעית, אנו סבורים כי הטענה כי המומחה דוגל באסכולה מחמירה, לא הוכחה כלל על ידי התובעת, ומדובר בטענה שהועלתה בעלמא וללא כל סימוכין.

לאחר שעיינתי בכלל חומר התיק ובבקשת רשות הערעור נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות גם מבלי להדרש לתשובת המוסד.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

הנתבע אישר את תביעת התובעת לגימלה לשמירת הריון, אולם זאת, רק בגין התקופה שמיום 10.6.21 עד ליום 19.8.21 בהתאם לסעיף 58 (1), ונדחתה תביעתה בגין התקופה שמיום 20.8.21 ועד למועד הלידה.

המומחה התבקש להשיב על השאלה האם היתקיימו התנאים הנדרשים לתשלום גמלת שמירת הריון עפ"י סעיף 58 (1) לחוק בעד התקופה מ20.8.21 ועד הלידה ביום 17.1.22? יצויין כי לאחר קבלת חוות דעת המומחה הוגשה בקשה חוות דעת המומחה: "ביום 19/9/22 נתן המומחה חוות דעת יסודית ומקיפה בעיניין מצבה הרפואי של התובעת ובין היתר ציין כי:

למותר לציין, כי המבקשת תוכל להעלות במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שיוגש, את כל טענותיה, לרבות השגותיה על חוות דעתו של המומחה הרפואי המצדיקות לגישתה מינוי מומחה נוסף וטענותיה בנוגע להחלטת בית הדין האיזורי מושא הבקשה (ההדגשות במקור – י.ש).

...

המומחה התייחס לכל אחת מהתלונות של התובעת , כולל להתכווצויות והלחצים; להופעת הצירים, בחילות והקאות, לעבר המיילדותי וכד' תוך שהוא מנמק מדוע הגיע למסקנה כי התלונות לא העידו על מצב רפואי שהיווה סיכון לתובעת או לעוברה.

דבר זה עשוי למנוע עוגמת נפש רבה מנשים רבות היוצאות לשמירת היריון בהוראת רופאן , כשאין להן כלים לאמוד האם בסופו של דבר יקבלו את גמלת שמירת ההיריון או שאולי נכון להן להמשיך ולעבוד על מנת לכלכל את משפחתן".

מכל מקום, בעניין שלפנינו – לא מצאתי כי נפל פגם בחוות דעת המומחה באופן המצדיק לסטות מהאמור בחוות דעת זו, וכי על כן אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: התביעה נדחית.