ערעור על דחיית בקשה לביטול פינוי מנכס

בית משפט השלום דחה בקשה לבטל את פסק דינו מיום 31.5.2023 בנושא פינויו של נכס המצוי ברחוב ש"י עגנון בחיפה (להלן: הנכס), והורה למבקש לפנותו בתוך 15 ימים, קרי עד ליום 23.1.2024.

יצוין כבר כאן כי ביום 22.1.2023 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שעודו תלוי ועומד בפני בית משפט זה. בנתיים, טרכטמן תיקנה את תביעת הפינוי, צרפה בה את המבקש כנתבע, ועתרה להורות על פינויו מהנכס.

...

בסיכומו של דבר, בית משפט השלום ציין כי "קשה להשתחרר מהרושם כי מטרת בקשתו של הנתבע [המבקש – ד' ב' א'] אינה אלא 'דחיית הקץ', ככל שהדבר נוגע לתביעה להורות על פינויו מהנכס" (בפסקה 20 להחלטה האמורה).

דין הבקשה להימחק, מאחר שבית המשפט המוסמך לדון בה הוא בית המשפט המחוזי.

בתום הדיון (השני) בבקשת הרשות להיתגונן שהגישו המערערים הוסכם שיינתן פסק דין לפינוי נגד המערערת 1 (הנתבעת 1 בתביעה בבית משפט קמא) כפוף לתשלום פיצויים, לאחר שתערך מדידה של הנכס וייקבע החלק המדויק של המבנה בו היא מתגוררת.

בערעורם קובלים המערערים על המהירות בה ראה בית משפט קמא לתת פסק דין לפינוי, מבלי להעניק להם את יומם תוך הקמת מחסום בפניהם לקבל פיצוי על זכויותיהם במקרקעין.

הטיב להסביר זאת בית משפט קמא בהחלטה בה דחה את הבקשה השנייה לביטול פסק הדין "עסקינן בתביעת פינוי מנכס הממוקם בשכונת הארגזים. המתוה העובדתי והנורמטיבי בתיקים מסוג זה נדון בבתי המשפט עד דק והוא בבחינת קרקע מוצקה (ראו בין רבים ת"א (שלום ת"א) 23835-09-16 רשות מקרקעי ישראל נ' והבה (29.7.2019)). אין חולק שהמקרקעין שמהם מבוקש לפנות את הנתבעים הם מקרקעי ציבור. זכויותיהם להמשיך להחזיק בהם יכולות להיגזר מתנאי המיכרז (כהגדרתו בעיניין לוי ובפסקי דין רבים שניתנו בעקבותיו) או שמקורן ברשות מכללא, רשות שניתנת לביטול תוך זמן סביר, עם פיצוי או בלעדיו, והיא בוטלה. אין חולק שהנתבעת 1 זכאית לפצוי בהיותה נמנית עם "הקבוצה הראשונה" כהגדרתה בעיניין לוי.

...

אין בידינו לקבל טענה זו. פינוי תושבי שכונת הארגזים העסיק רבות את בתי המשפט.

על פסק הדין שניתן בשלום בפרשת חבה, הוגשה בקשת רשות ערעור, ניתנה רשות ערעור, הבקשה נידונה כערעור והערעור נדחה.

משבאנו לכאן אנו מחליטים לדחות את הערעור.

במהלך הדיון טענה באת-כוח הנתבעים, בין היתר, כי התובע השתהה בנקיטת הליכים לפינוי הנכס, ובתגובה לכך ציין המותב "המשמעות הכספית שצריך להוריד מסכום התביעה שמופנה כלפי הערבים את אותה תקופה שהם חיכו יותר מדי". כעולה מפרוטוקול הדיון, לאחר חילופי דברים בין המותב ובאת-כוח הנתבעים ציינה באת-הכוח "אם בית משפט שואל אותי האם יש יתרה לתשלום שאינה שנויה במחלוקת, אני עונה שכן, והיא 6,420 ₪". על רקע זה, בהמשך הדיון נתן בית המשפט פסק דין חלקי בזו הלשון: "על סמך הודאת הנתבעים באמצעות באת כוחם, מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם סך של 6,420 ₪. הסכום ישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל." כשבועיים לאחר הדיון, ביום 23.11.2021, הודיעה באת-כוח הנתבעים כי היא מפסיקה לייצג את המערער, ובהמשך אותו היום נתן המותב החלטה לפיה שינוי הייצוג יאושר ככל שיוגש אישורו של המערער לכך וככל שיועבר לו פרוטוקול הדיון האחרון שבו נכח.

בבקשתו הלין המערער על דחיית הבקשה לצרוף צד ג' כנתבע נוסף וטען, בין היתר, כי לא ניתנה לו היזדמנות נאותה להעלות את טענותיו בנושא.

הטענות ביחס לדחיית הבקשות לתיקון הפרוטוקול ולביטול פסק הדין החלקי, וכן הטענות בדבר "נוהג" כזה או אחר של המותב בעת מתן החלטות בהליך, הן טענות "ערעוריות" מובהקות שהאכסניה הראויה להעלאתן איננה בבקשת פסלות, וכבר נפסק כי הליכי פסלות אינם מהוים תחליף להליכי ערעור (ע"א 573/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (14.2.2022); ע"א 2805/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 13 (1.6.2021)).

...

בנסיבות אלו, אף בהתעלם מסוגיית השיהוי, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער לעמוד בהקשר זה בנטל הכבד להוכחת עילת פסלות.

בקשת הפסלות נוסחה באופן בוטה ומשתלח, ועל רקע זה לא שוכנעתי כי הלשון הקשה שבה נקט המותב מעידה על חשש ממשי למשוא פנים מצדו (ראו: ע"א 8799/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (26.1.2022)).

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה, ועמו נדחית הבקשה לעיכוב ההליך המתנהל בפני בית המשפט קמא.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (סגה"נ, כב' השופטת ש. קמיר-וייס) מיום 16.4.23 שניתנה בתפ"מ 45652-10-22 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול ההחלטה שניתנה ביום 13.1.23 (שבמסגרתה נדחתה הבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 2.1.23).

תמצית טענות הצדדים- לטענת המבקשת שגה בית משפט עת דחה את בקשתה: לא היתה היתייחסות בהחלטות ביהמ"ש לטענות המבקשת בכתב הגנתה, הן באשר לסיכול החוזה עקב נגיף הקורונה, והן באשר לקזוז דמי השכירות בגין שיפוצים אותם ביצעה בנכס; המבקשת לא התייצבה לדיון קמא שנערך ביום 2.1.23 בשל תסמיני פוסט קורונה; הוגשה בקשה לדחיית הדיון, הבקשה נדחתה אך לא הומצאה למבקשת; המשיב לא הוכיח את תביעתו; ההחלטה מיום 13.1.23 לא הומצאה למבקשת; לא התבקשה תגובת המשיב לבקשתה לביטול ההחלטה; אין לראות את המבקשת כמזלזלת בהחלטות ביהמ"ש. מנגד, טען המשיב כי דין הבקשה להדחות: המבקשת נימצאת במושכר מעל שנה ללא תשלום דמי שכירות מצידה; המבקשת עושה הכל כדי לדחות את הליכי הפינוי; המבקשת מודה בחוב ובאי תשלום דמי השכירות; בבקשה לפטור מערובה מציינת המבקשת כי חובותיה נאמדים בסך של כ-1,200,000 ₪ וכיצד תוכל המבקשת לשלם את חוב דמי השכירות העומדים ע"ס כ-165,000 ₪; הבקשה לביטול פסק דין נדחתה משני טעמים- שלא נפל כל פגם בהחלטה ולא נמצאה הצדקה לביטול בשל העידר כל טענת הגנה; ממילא וגם אם היתה המבקשת עומדת בכל תנאי הסכם השכירות, הרי שתקופת השכירות הסתיימה ביום 31.5.23 ונוכח כל אלה יש להורות על פינוייה של המבקשת מהנכס.

...

אף אני סבורה כאמור, שכן המבקשת שוכרת את הנכס בהתאם להסכם שכירות והיא הודתה בכתב הגנתה כי מזה תקופה ארוכה היא אינה משלמת את דמי השכירות (ר', למשל, סע' 4, 11-8 לכתב ההגנה).

לפיכך, כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

התוצאה היא כי פסק הדין מיום 2.1.23 בעינו עומד.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הוצל"פ, במסגרתה נדחתה בקשת עו"ד גבאי לביטול פינוי של דירת מגוריו.

וראו ור' גם מה נרשם בסעיף 12 לאותה בקשה: "... מוגשת בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת ביה"מ מיום 27.12.23, להמשך הליכי הפינוי, עד למתן החלטה בעירעור אשר יוגש בתוך התקופה ע"פ התקנות, או עד לכל מועד אחר, כפי שיורה כבודו". כונס הנכסים היתנגד לבקשה כאשר טען כי הנימוק שמעלים החייבים לעיכוב הבצוע, הוא העבודה שבכוונתם להגיד ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי של הפש"ר, וזו אינה עילה לעיכוב הליכים בהוצל"פ. עוד נרשם שם שהחייבים אינם עומדים בהסדר לסילוק הפיגורים והתשלום השוטף.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקשים וכן קיימתי דיון שלאחריו המבקשים הגישו השלמת טיעונים – החלטתי לדחות את הערעור והכל יפורט להלן: בשל העובדה שמדובר בפינוי בית מגורים החלטתי לתן רשות לערער ולדון בערעור לגופו.

אני דוחה את הטענה לפיה לא ניתן היה להכריע בערעור בשעה שהמצהירה מטעם הבנק לא הגיעה לדיון.

לסיכום אני דוחה את הערעור שהגישו המבקשים על החלטות רשם ההוצל"פ. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בסך של 5,850 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.